שיחת חובה עם ילדים- על ניצול מיני ומניעתו

אב ובן יושבים בשקיעה
תוכן עניינים

בשנים האחרונות כל עונה עולה בחדשות מעשה מזעזע על אונס, תקיפות מיניות והטרדה.

כל פעם שאני קוראת על המעשה המזעזע התורן אני חושבת  שמאוד חשוב שהנושא יעלה לאור.

יחד עם זאת המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היא-

בבתי הספר של הילדים שלי אין הטרדה מינית.

ואז נזכרתי, שילד בבית הספר של בני , מכיתה הנמוכה

התלונן שילדה בכיתה גבוהה כל הזמן חיבקה אותו וזה היה לו ממש לא נעים.

כמובן שבמקרה הזה, הוסבר לילדה המצב והכל הסתיים מתוך הבנה והשלמה.

המחשבה הזו- ״לי זה לא יקרה״, היא מנגנון התמודדות נפוץ

בכל מה שקשור לנושאים שקשה לנו איתם, אך לא מציאותי.

לפי הסטטיסטיקה של מרכזי הסיוע:

 כ 60% מהנפגעות והנפגעים הם קטינים- עד גיל 18.

בקטינים אחוז הפגיעות בבנות ובבנים הוא דומה ומדובר על כל ילד/ה שישי/ת.

כ 36% מהפגיעות הנן הטרדה מינית או מעשה מגונה.

ולכן מאוד חשוב! ואפילו הכרחי לשוחח עם הילדים שלנו. להכין אותם.

אז מה זו הטרדה מינית ומעשה מגונה

בשפה הפשוטה- זו כל מילה, שיחה, שאלה, הערה הקשורה למיניות של אדם ללא הסכמתו.

זה יכול להתחיל בשאלה פשוטה כמו יש לך בן/ בת זוג? שהיא שאלה לגיטימית,

ולהמשיך לשאלה כמו כבר שכבתם? שהיא כבר לא לגיטימית.

וכמובן עד ללחץ, הבטחת טובות הנאה,

 וכאשר יש מגע פיזי-חיכוך, נשיקה, נגיעה באברים או חשיפתם מדובר במעשה מגונה.

אינוס הוא כל אקט של חדירה לאיברי המין ללא הסכמה מדעת.

וחשוב להבין הטרדה או תקיפה מינית הם קודם כל אלימות.

ואין בינם ובין רומנטיקה ואהבה שום קשר. הביטוי של האלימות הוא פשוט מיני.

אבל היום  בעולם המדיה האינטרנטית זה יותר מסובך.

ילדים נחשפים לתכנים לא תואמים גיל,

הכל הרבה יותר ליבראלי,

והגבולות מטשטשים.

אז איך מדברים על זה?

ראשית חשוב לקחת נשימה, ולשאול את עצמכם-

מה יעזור לכם לדבר על הנושא בצורה מוגנת ובטוחה-

עד כמה שניתן, ותזכרו את המטרה- להגן על ילדינו.

להתחיל בשאלה פשוטה- שניתן לשאול כבר מגיל הגן והלאה:

האם מישהו פעם נגע בך בצורה שלא הייתה נוחה לך?  או דיבר/

שאל אותך שאלות הקשורות לגוף שלך,לזוגיות, יחסים רומנטיים, מיניות

שעוררו בך תחושה לא נעימה? נוחה?

כבר בגיל הגן אפשר לומר לילדינו:

הגוף שלך הוא רק שלך- ואם מישהו נוגע בך בצורה שלא נעימה לך תגיד ״לא״!

ואפילו ללמד אותם לצעוק את זה בקול רם. לתרגל איתם בבית.

להסביר להם שלפעמים ילדים אחרים או מבוגרים יכולים לעשות דברים שלא נעימים לנו,

לגעת בנו מתחת לחולצה למשל או לבקש שנראה להם את התחתונים או האיבר האינטימי שלנו –

ואנחנו בהחלט יכולים להגיד לא.

מאוד חשוב מגיל צעיר לחנך לכך שלכל ילד זכות לגבולות על גופו.

המשפט המפורסם ״ תראה לי את שלך ואראה לך את שלי״ יכול להצביע על סקרנות טבעית

אך יכול גם להוביל לתחושה מאוד לא נוחה…

אפילו השיר בני ילד רע..

בני מראה לי איך עומדים על הידיים

ואני מראה לו את התחתונים

או העובדה שאנחנו מלמדים את הבנות שלנו מגיל קטן שאלימות= אהבה:

״הוא משך לך בצמות כי הוא אוהב אותך״….

הן אמירות שמבלבלות ילדים ואחכ הם לא יודעים מתי להגן על עצמם ולשים גבולות.

וגם אם ילדיכם ענה שלא קרה כלום.

רגע לפני אנחת הרווחה- חשוב לומר את המשפט הבא:

אני כאן בשבילך, אני אוהבת אותך, אני לא אכעס, אפשר לשתף אותי בכל דבר,

ואם מישהו עשה משהו שלא נעים לך- גם אם לא ידעת איך להתנגד זו לא אשמתך.

לזכור שהרבה פעמים ילדים שחווים הטרדה/ תקיפה מינית לומדים לשמור בסוד.

הפוגע יאמר להם שזה סוד שצריך לשמור רק ביניהם,

או שאם יספרו ההורים יכעסו, או שהוא יפגע בהורים…

ולכן מאוד חשוב לומר באופן שגרתי לילדינו שכשכועסים לא מפסיקים לאהוב-

ושתמיד אוהבים, ובהקשר לאלימות מינית-

לומר גם אם מישהו אמר לך שאסור לספר משהו לאמא ואבא- תמיד אפשר לספר.

לפעמים אנשים אומרים דברים כאלה כי הם יודעים שהם אלה שיענשו והם אלה שלא בסדר.

מעל 80% מהפעמים התוקף הוא מישהו מוכר, אולי אפילו אהוב ומוערך

ואז הילד חושב שזו הנורמה, הוא תמים, או שהוא אמביוולנטי לגבי הענישה-

אז אפשר לומר שכשמישהו עושה משהו לא בסדר, צריך ללמד אותו,

להתנהג אחרת ושזה לא בסדר להתנהג בצורה היוצרת אי נוחות, או כואבת.

ולפעמים אנשים שאכפת לנו מהם פוגעים בנו-ֿ

וזה בסדר שאכפת לנו מהם, אך חשוב להגן על עצמינו, ולמנוע פגיעה נוספת.

חשוב להחליט על סימן מוסכם- הרמת יד או מילת קוד שברגע שהילד אומר אותה,

אנחנו יודעים שעכשיו הולכת להתקיים שיחה רגישה.

הילדים שלי יודעים שאם הם אומרים: ״ אמא אפשר רגע של מוגנות?״

אני יודעת שעכשיו אני עוזבת הכל וקשובה לגמרי.

גם אנחנו ההורים לפעמים חוטאים ומחבקים כשהילד לא רוצה..

זה הזמן ללמד את הילד קשיבות ( מיינדפולנס) לגוף שלו- וזה נכון בכל גיל:

לומר לו: אני הולכת לגעת בך ביד- אתה מרשה לי? ורק אחרי אישור

לבקש ממנו שיפנה תשומת לב ליד ולשאול: האם זה נעים שנגעתי לך ביד?…

איך נדע אם הילד חווה הטרדה מינית? תקיפה מינית?

הסימפטומים שונים ומגוונים וכוללים:

1.  התנהגות שאינה תואמת לגיל- מינית ולא מינית בין אם מבוגרת ובין אם רגרסיביית- הרטבת לילה וכו..

2. חוסר הערכה עצמית ועד להזנחה פיזית  והגיינית וכן ירידה בלימודים.

3. הסתגרות מוקצנת, התכנסות.

4. התנהגות כפייתית אשר יכולה לכלול אכילה בולמוסית, טקסים התנהגותיים ועוד.

5. פחדים, חרדות, סיוטים.

6. היפוכונדריה.

7. התנהגות אנטי חברתית הרסנית, התמכרויות, .

8. הפרעה בוויסות הרגשי-תגובות קיצוניות של עצב, כעס, פחד.

9. התנהגות קיצונית: מפסיביות לאקטיביות- לעיתים חוסר תקשורת ועד להתפרצויות.

10. ניסיונות התאבדות.

במקרים של תקיפה מינית פיזית הסימפטומים הם:

1. קשיים בהליכה או בישיבה.

2.בגדים קרועים או מוכתמים בדם.

3. תלונות על כאב או על גירוי באיברי המין.

4.זיהומים או שטפי דם חוזרים באיברי המין.

5. ריח בלתי נעים או בלתי רגיל.

6. מחלות מין.

 7. היריון.

חובת הדיווח

על פי חוק העונשין כאשר קיים חשד שנעברה עבירה בקטין או חסר ישע

על כל אזרח מן השורה חובה לדווח על כך למשטרה

או לעובד סוציאלי לחוק הנוער- ( פקיד סעד) של אזור מגוריכם.

על כן אנו מחוייבים על פי חוק לדווח מיד, ולהגן על כל הקטינים.

איך לטפל במי שעבר הטרדה/ פגיעה מינית?

מחקרים מראים שלתגובה הראשונית יש השפעה מהותית על ההחלמה.

הרבה פעמים לא ברור לנו אך בני נוער ומבוגרים לא הצליחו להתנגד.

והאמת יש גם ציפייה מילדים קטנים שיגנו על עצמם-

אבל זה לא ריאלי. בנוסף מאוד קשה לנו עם תגובה מושהת-

הרבה פעמים גילוי האירוע יעשה זמן רב אחרי האירוע.

חשוב, להיות אמפתיים, אוהבים ולא שיפוטיים.

טיפול הוא מאוד חשוב- לא טאטא מתחת לשטיח.

ככל שמטפלים סמוך לאירוע כך גוברים סיכויי ההחלמה.

בין אם מטפלים באופן פרטי או במסגרות הציבוריות,

חשוב ללכת לפחות למספר מפגשים- תלוי חומרת הפגיעה.

המערכת הציבורית נותנת מענה:

כיום יש את המרכז הארצי לנפגעות תקיפה מינית-מכל טלפון 1202 לבנות, 1203 לבנים,

כמובן שניתן לפנות ללשכת הרווחה באזור המגורים-

בכל לשכה יש מענה לאלימות וטראומות מינית,

וכן ניתן לפנות לקופת החולים ובתי החולים.

למי שלא מעוניין לפנות למערכת הציבורית, ישנם מספר מוסדות פרטיים לטיפול בפגיעות מיניות

המרכז האינטגרטיבי הוא אחד מהם.

חשוב להבין שהרבה פעמים עם הגילוי מתחיל תהליך משפטי לא פשוט:

המתחיל במשטרה, בדיקה רפואית- גם אם לא הייתה פגיעה פיזית, הגשת תלונה, הפרקליטות וכו.

מאוד חשוב ללוות בהכלה ובעדינות.

אני רוצה לסיים ולומר שגם אם ילדינו עברו הטרדה מינית או תקיפה,

בכולנו יש חלקים בריאים, וילדים הם בעלי יכולת ריפוי והישרדות מדהימים.

לכן חשוב תמיד להאמין בילדינו וביכולת שלהם, בחוסן שלהם,

ובכך שלא משנה מה, תמיד יש בהם חלק בריא שמוביל לריפוי.

אני אשמח לענות על כל שאלה.

באהבה רונית

תגובות

תגובות

שתפו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
צרו קשר
TOP