מזכרון, אבל, אהבה לעצמאות. איך היינו רוצים שיזכרו אותנו

חייל עם הבת שלו
תוכן עניינים
בקר 
יש משהו משמעותי במהלך לזכור- את המצב המצוי הקשה שהיינו בו בעבר ואנו שבים אליו שוב ושוב יום-יום. הזכרון מאפשר לנו להתבונן ולראות איך שרדנו. האבל מזכיר את מה שאיבדנו אבל מזכיר גם את מה שהיה טוב. אבל איננו עובר, אבל אינו תהליך לינארי של שלבים. אבל הנו תהליך מעגלי, ספיראלי, החיים מלאים באובדנים קטנים כגדולים. אובדן יוצר געגעוע, עגעגוע יוצר חלום- חזון- למושהו חופשי , משוחחר, עצמאי. בשביל החלום אנו נילחם. אני רוצה לרגע לומר שכאשר אדם נלחם, הוא שורד. לשרוד אינה אותה פעולה של לחיות חיים מלאים,ואיננה חיים כלל, אלא פשוט לשרוד. וכאשר המלחמה מסתיימת אנו צריכים להתמודד עם ההשלכות של הבחירות והפעולות שעשינו בזמן ששרדנו. ואילו אנשים נותרננו בעקבות מעשינו. כשנאלצנו לשרוד. למה נהפכנו?אדם אינו נלחם רק על חייו או אדמתו אלא בעיקר על אהוביו, מערכת ערכים שלו, העתיד שהוא רוצה עבור עצמו וילדיו, והחלומות שלו.
מטופל שלי אמר לי את המשפט הבא: ״בימים אלו המשפט באש ובמים מקבל נופך חדש, קשה עוד יותר״. אני מסכימה עמו. הסדנדרטים הקיצוניים הללו גבו מחיר מילדינו- חיילנו. מוות מאש ומוות ממים הם סוגי המוות הקשים ביות ביסורים מרים ביותר. אנשים הבוחרים במוות ביסורים שונאים את עצמם שנאה עזה. האשמה אוכלת אותם מבפנים, והם צריכים שהיא תאכל אותם גם מבחוץ. הרבה ממטופלי הם הלומי קרב, איבדתי 2 ידידים בחיי למלחמות, ניצן כהן-קצין מפקד טנק שעבר למגב ונהרג בסיור לאחר הסכמי אוסלו, וגלעד משייקר שנהרג באסון המסוקים. לצד המתים, הרבה מאלו ששרדו אינם חיים , הם שורדים. היום ביום הזה מזכרון לעצמאות אני אשמח שכל אחד ואחת נקח רגע ומתוך דבריו של ויקטור פרנקל: ״האמת – שהאהבה היא המטרה הסופית והנעלה ביותר אשר אליה ישאף האדם״,״האדם נושע עי האהבה ובאהבה״,אדם שלא נותר לו כלום בעולם הזה, עדיין מסוגל לדעת טעם אושר, ולו לרגע קל, בהתבוננו אל דמות הנפש האהובה עליו.. ומתוך היסטורית המלחמות שכל אחד לחם – האישית והמדינית לחשוב איזה אדם אני רוצה להיות?עבור מה נלחמתי? ואיך? האם בכלל נלחמתי? איך אני רוצה לזכור את עצמי?איך אני רוצה שיזכרו. אותי?את אהובי? לוחמיי?דווקא ביום הזכרון השאיפה לעצמאות, לחירות, לחופש, לאהבה ולעתיד צריכים לחלחל בנו. דווקא ביום כואב אנו צריכים לחשוב לא רק על הישרדות אלא גם על צמיחה- מתוך הטראומה.
דווקא ביום כזה במקום חשיבה של ״ באש ובמים״ חשיבה אשר יצרה יסורים רבים, ראוי לחשוב מתוך זכרון אבלות אהבה ועצמאות
אשמח לשמוע את מחשבותיכם.
מאחלת לכולנו יום של צמיחה, אהבה והתבוננות שקטה.

תגובות

תגובות

שתפו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
צרו קשר
TOP