מאת סיגלית ברזילאי
לאחר הסגר הראשון של מגפת הקורונה שליוותה אותנו בשנה האחרונה , התרבו הפניות לקליניקה בנוסח של "הילד /הנער אנחנו הזוג חייב דחוף טיפול ועזרה." בתחילה עיכבתי מענה, ודחיתי תשובות בתואנה כי ההנחיות לא ברורות ואני אבדוק…. ובמקביל עצרתי ושאלתי עצמי האם אני דוחה מענה מסיבה אחרת, שמתי לב כי אני באי ידיעה ובאי נחת אל מול המציאות המשברית המתמשכת הייחודית והמאד שונה מכל מה שהכרנו. מציאות שחשפה את הפגיעות שלנו, שהציפה את הקונפליקטים הגלויים והסמויים במערכת המשפחתית הזוגית והחברתית. הרי היו ילדים שפרחו זום והיו גם דיווחים על ניתוק מוחלט. במשפחה כתא ומערכת מתפקדת נאלצה לעבור תהליך מואץ ולא מבוקר של לחיות את המערכת ללא מסיחים , מסכות, חשיפה ברזולוציה גבוהה. תובנה זו הביאה אותי למסקנה כי גם ההתייחסות להבנת הסוגיה הטיפולית והמענה הנכון במרחב הטיפולי.
תהיה וחקירה על מה נחוץ למטופלים ולי כמטפלת על מנת להתמודד עם האתגרים שמזמנת המציאות . אם יש משהו אחד שלמדתי ממטופלי בשנה האחרונה, הוא כי יחד עם חקירת הכאב הנפשי, המצוקה בחדר יש צורך חיוני להרחיב את הגישות הטיפוליות ולבנות מענה רחב יותר מתוך המטריה של הראיה המערכתית: המערכת, המשפחה, הזוג והילדים.
לקריאה מורחבת אודות טיפול זוגי ומשפחתי >>
כמענה לשאלות החקירה הטיפוליות התמקדתי בסוגיה שתתן מענה לצורך ההכרחי של תהליכים נפשיים פנימיים וחיצוניים שיתמכו במסוגלות לגיוס כוחות נפשיים בזמן המשבר, איתור הדפוסים הנפשיים וההתנהגותיים שחוסמים ומעכבים הסתגלות וצמיחה אל מול המציאות המשברית והמורכבת. כיצד יחסי הכוחות, דפוסי התקשורת, הנורמות והחוקים של המערכת מקדמים או מעכבים ואף מחמירים את תחושת המסוגלות, ומגדירים מחדש את ה"מקום הבטוח", של כל פרט במערכת.
מצאתי כי זו היא הזדמנות נפלאה לגלות ולהטמיע בגישה הטיפולית את הכלים לבניית מקורות החוסן האישיים והסביבתיים שיאפשרו למטופלים (וכן, גם לי ולבני ביתי) למפות ולגלות את החוסן האישי, ולהבנות את החוסן המערכתי אל מול הקשיים בכל תחומי החיים, אל מול תנאים יוצאי דופן, ואתגרים.
ההגדרה המילונית של חוסן בהקשר הנפשי היא "היכולת להתאושש מקשיים, בפרט מאירועי לחץ, ולהסתגל בצורה חיובית לשינויים שנגרמו עקב מצבים אלה". כמהי הדינמיקה הנפשית של החוסן, האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי (APA) הגדיר חוסן נפשי כ"תהליך של הסתגלות חיובית לאירוע טראומטי, או אל מול גורמי סיכון רחבים יותר כגון קשיים במשפחה, מצבים בריאותיים מסכני חיים, משברי תעסוקה וקשיים פיננסיים" (American Psychological Association, 2014)..
כדי להטמיע תהליכים אלה של בניית החוסן האישי והסביבתי בקליניקה , אספתי מידע בראיה מערכתית כדי להבין ולמפות את המנופים והווקטורים הפועלים במערכת, לזהות את ה"קואליציות" ו"האופוזיציות" בתא המשפחתי, לבנות מפת דרכים שתאפשר לי כמטפלת ע"י שאילת שאלות וחקירה לבנות מובחנות וראויות בקרב כל אחד מהפרטים במערכת, ובעיקר ההורים שהגיעו בחוויית חוסר אונים מוחלט אל מול המציאות ואל מול הקשיים שהוצפו. וזאת כדי לאפשר בתהליך הטיפולי גילוי והבנת האסטרטגיות לבניית החוסן הן כפרטים והן כמערכת.
מתוך 3 אפשרויות חוסן עיקריות : עמידות, החלמה (התאוששות), והתארגנות מחדש (רה- קונפיגורציה) לפור ורבנסון (Lepore & Revenson, 2006). בחרתי להתמקד דרך העבודה בגישת המובחנות והראויות בראיה מערכתית באפשרות השלישית.
ההתארגנות מחדש, הינה אסטרטגיה המאפשרת לצד הפגיעה, השבירה של דפוסים, מסגרות, שינוי עמוק בכל הרמות הקיומיות של התארגנות ובניה מחדש. האירועים שטלטלו אותנו, ואפילו אעז ואומר שהיו בעלי פוטנציאל טראומטי שהפגיש אותנו עם שבריריות חיינו . חוויות חיים שניפצו הנחות יסוד בסיסיות, בהן החזקנו כלפי העולם , שבירת תפיסות עצמי והאופן בו אני חווה את הקשרים עם אחרים ובכלל.
"טריפת הקלפים" שהביאה איתה השנה האחרונה, סכנת החיים המוחשית של ה"מלחמה" הקיומית בה אנו חיים , מאלצת אותנו במיוחד כמטפלים לבחון את כל מערך אמונותינו תוך כדי למידה מחדש ,הרחבה ושינוי החקירה והלמידה למענה מדויק ויעיל . כיון ש"השבירה" והניפוץ" קרתה וקורית, הצלקות קיימות. ולכן הרחבת ייעודנו לפתיחה כיווני צמיחה חדשים, פיתוח והעצמת החוסן שיאפשר למרות הטראומה, השינויים, אובדן המוכר והידוע – להמשיך אך באופן שונה. הכרת החוסן , הראויות, אל מול הגלים המטלטלים של הקיום – הינה בעצם הכרות עם האנרגיה הפוטנציאלית של תנועה לשינוי ולאפשרויות חדשות של ארגון החיים מתוך הכרה בחוויה הרגשית המכאיבה .
