מאת סיגלית ברזילאי
התחלה היא מילה המהדהדת משמעות רבת גוונים ורבדים – התרגשות, שמחה, רעננות, רעיונות, צמיחה והתחדשות ,הזדמנויות, עוררות, דריכות, מתח, אי ודאות, קושי ,פחד. מילה מלאת יופי וניגודים.
מחזוריות החיים, ההמשכיות – מעניקה לנו התחלות חדשות ויחד עם זאת מלמדת על סיום וסופים, התחלה מצביעה על מה שיבוא ומראה את מה שהגיע לקיצו . לכן הקושי המלווה התחלות , כיון שפרק מסוים בחיינו בדיוק הסתיים, מציאות התנפצה, נוצר שבר, אובדן, סיום של עידן, ועכשיו צריך לאסוף את השברים ולהתחיל מהתחלה, לפעמים בברכת הדרך לעבר מסע חדש , לפעמים אחרי סוף מפתיע ולא צפוי בלי שום קשר לתוכניות שלנו ומקרין על איכות ההתחלה שמגיעה עימו.
התחלה מופיעה בכל תחומי החיים, וכשאנו עומדים בפתחה אנו מביאים עימנו את הלמידות והידע שרכשנו וקידדנו עד לאותו רגע , ערך עצמי , איכויות, משמעות , אמונות, טעויות , חולשות ,כישלונות.
פיתוח היכולות העצמיות לקראת התחלה חדשה בטוחה מתחילה בהתבוננות כנה בנוכחות עצמית אוהבת על כל החלקים בנו, להקשיב לכל הקולות בתוכנו.
להסכים להבין ולעבד למידות קודמות, לרצות לחוות מחדש כישלונות וטעויות מנקודת מבט של מסוגלות ויכולת לומדת – כי הרי למרות הקשיים יש ברגע הזה ממש – הזדמנות להתחלה חדשה.
לבחור בכוחות, יכולות, עשייה שאפשרו תוך כדי כישלונות וטעויות- לשאת אותכם הלאה ולעגן אותם כחוזקות שפתחתם יחד עם הקושי. ולהיווכח שבסיומו של כל מחזור פעןלה או פרק בחיים אנחנו טובים יותר, ובעלי יכולות וידע נרחבים יותר מבפרק הקודם.
לזכור בכל זריחה ובכל שקיעה כי ליקום יש קצב משלו, ובן האנוש כמיקרו קוסמוס מייצג יקום אישי אינדוודואלי שגם לו קצב ודופק משלו. לכן, חשוב לאפשר עצמנו לקראת כל התחלה חדשה – זמן למידה, הכרות, סקרנות , וסבלנות.
זיהוי מחשבות שליליות שהן חלק אינטגרלי מהתחלה חדשה , כיון שזהו חלק ממנגנון ההגנה שתפקידו להשאיר אותנו דרוכים וערניים אל מול ה"לא נודע" של ההתחלה. כשעולה שיפוטיות וביקורת – לזהות דפוסי חשיבה על סמך למידות קודמות " אני לא מספיק …." " מה יגידו…." ולהעלות מחשבה חיובית נגדית מאזנת " אני טובה בדיוק כמו שאני" .
להכיר את מנגנון "השליטה והניבוי העתידי" הקיים בכל אחד מאיתנו, אותו מנגנון הגנה אוטומטי שעסוק בחישובים עתידיים ,סריקת סכנות ואיומים, כשכל מטרתו היא כביכול להכין אתכם למגוון הרחב ביותר של אסטרטגיות פעולה ודרכי כיבוש מטרות או בקצה השני מצטיירות הקטסטרופות והאסונות האפשריים שיאפשרו גם להימנע ולא להתחיל ובמקרים מסוימים גם לשתק כשהם מתממשים. כשמנגנון הניבוי העתידי נכנס לפעולה , נחזיר עצמנו להווה ,לכאן ועכשיו – אם בנשימות, אם בשיר אהוב ומשמח , חיבוק עצמי אוהב – כל אחד והמשאב שמקרקע אותו לרגע הזה גם בזמן שהמשאבים מוגבלים ואנו פצועים .
לאחר שהבאנו עצמנו לחוויית נוכחות בכאן ועכשיו , נעלה ונציין בפני עצמנו אם בכתיבה , אם בדיבור פנימי, את החוזקות, היכולות, המסוגלות , האיכויות והערכים שפיתחנו ומוטמעים בנו ברגע זה , יחד תקשורת פנימית מפותחת , הם בסיס החוסן והאיתנות להתחלה החדשה .
להתחיל דברים, כמעט תמיד, ניתן בכל רגע – הרעיון הוא לקבל את העובדה שהתחלה היא ענין של החלטה פנימית מתוך דיאלוג פנימי .מאחלת לכולנו תחילה של שנה עברית חדשה שקטה ובטוחה , ואסיים בציטוט של הדלאי למה ה-14 :
"יש יומיים בשנה שבהם אי אפשר לעשות כלום.
אחד מהם נקרא אתמול והשני נקרא מחר.
היום הוא היום הנכון לאהוב, להאמין, לעשות ובעיקר לחיות".
סיגלית ברזילאי
sigalit007@yahoo.com
