על הפחד לבחור כשמה שעומד על הפרק הוא לא רק ההחלטה, אלא גם הסיפור שאנחנו מספרים על עצמנו
מאת: ליאור בן דוד | סגל המרכז
כמה פעמים עמדנו מול שתי דלתות או יותר, וניסינו להבין איזו מהן היא הנכונה עבורנו?
הרצון לבחור נכון, הפחד לטעות, חוסר הוודאות, והמחשבה שאולי מעבר לדלת האחרת מחכה משהו מדויק יותר. ולפעמים, לעולם לא נדע מה היה קורה אילו בחרנו אחרת.
לאחרונה הבנתי גם שהפחד מבחירה הוא לא רק הפחד לטעות. הוא גם שיח של זהות מול עצמנו.
הפחד מבחירה כשיח של זהות
התרגלנו לתייג את עצמנו כמשהו מסוים. להיות החזקים, המרצים, האחראים, אלה שתמיד מסתדרים, אלה שלא מוותרים. עם הזמן, אנחנו עלולים לבחור באופן אוטומטי, לאו דווקא מתוך מה שנכון לנו היום, אלא כדי להמשיך לאשר לעצמנו ולאחרים את מי שאנחנו חושבים שאנחנו אמורים להיות.
ואולי הזהות הזו כבר לא מדויקת לנו. אולי גדלנו, השתנינו, למדנו משהו חדש על עצמנו. אבל לבחור אחרת דורש מאיתנו להסכים גם לשנות את הסיפור שאנחנו מספרים על עצמנו.
מצפן פנימי מול השוואה, חרטה וציפיות
ובתוך כל זה, קל להשוות את הבחירות שלנו לאלו של אחרים, לפחד להתחרט, ולתהות אם אנחנו מתקרבים למצפן הפנימי שלנו או מתרחקים ממנו. האם אני בוחר מתוך רצון אמיתי, או מתוך פחד? מתוך ערכים ואמונה, או מתוך לחץ חברתי, ציפיות והרגלים?
הבחירה האמיצה: להסכים לא להיות מי שהתרגלנו להיות
כי לבחור זו לא רק פעולה. זו תמצית של הערכים, האמונות, הלמידות והאמת שלנו. ולפעמים, הבחירה האמיצה ביותר היא להסכים לא להיות עוד מי שהתרגלנו להיות.
אולי לא תמיד נוכל לדעת אם בחרנו נכון. אולי לעולם לא נדע מה חיכה מעבר לדלת האחרת. אבל נוכל לעצור ולשאול את עצמנו: האם הבחירה שלי נאמנה למי שאני היום, או למי שלמדתי לחשוב שאני?
בחירות קטנות, אדוות גדולות
בתקווה שככל שנדייק את עצמנו נדע לבחור מתוך האמת שלנו, לטובתנו ולטובת הכלל. שנזכור שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, ושגם זו בחירה.
והיא יכולה להתחיל בדברים הקטנים ביותר: בחיוך, בהכרת תודה, במילה טובה. ולהמשיך לבחירות שהאדוות שלהן נוגעות באנשים סביבנו ומשפיעות על העולם שאנחנו יוצרים יחד.
