מאת סיגלית ברזילאי
הספקטרום הרחב והעולם הצר
"מוקדם יותר באותו אחר צהרים מילאתי טופס הערכת ביצועים, והוצגה בפנַי השאלה, "מהי/מהן לדעתך החוזקה/החוזקות העיקריות שלך?"
זה היה מבנה שאלה מעורפל, שלא ציין לא את ההקשר ולא את רמת ההכללה. "מומחיות בגנטיקה" היתה התשובה המתבקשת, אבל על זה כבר העיד התואר שלי, פרופסור לגנטיקה. הידע שצברתי בנושא ליפּוֹסַרקוֹמה מיקסואידית עמד להיות כמעט לא רלוונטי, משום שפרויקט המחקר שלי בתחום זה התקרב לסיומו. "אובייקטיביות ואינטליגנציה" עשויות היו לרמוז שאני סבור כי קיימים אנשי אקדמיה שאין להם התכונות האלה, מה שנכון, אבל זה כנראה יישמע כמו אמירה חסרת טקט. ואני צריך להימנע מחוסר טקט.
עדיין חיפשתי תשובה לשאלה כשרוזי הגיעה הביתה.
"מה אתה עושה בפיג'מה?" היא שאלה.
"מכין ארוחת ערב. ובמקביל מנסה לפתור בעיה. ועושה תרגיל כפיפת ברך על רגל אחת."
"התכוונתי, למה אתה לובש פיג'מה?"
"התרחשה כאן תאונת בישול קלה שהיו מעורבים בה ערמונים שהתפוצצו. ניסיתי להאיץ את תהליך הבישול על ידי הגברת הטמפרטורה. והתוצאה — כתמי שמן על משטחים שונים." הצבעתי על סימני ההתזה שעל התקרה. "גם הבגדים שלי הושפעו מהמצב. אז נמנעתי מהפסד זמן נוסף ועברתי מיד לפיג'מה, במקום ללבוש איזה בגד בית."
"שכחת שדייב וסוניה באים לארוחת ערב?"
"ברור שלא. היום יום רביעי השני בחודש. היום שבו אני מחליף את הראש של מברשת השיניים שלי." ("הכל בגלל רוזי " גרהם סימסיון, 2019, אחוזת בית ספרים.)
בחרתי לפתוח במובאה מתןך הספר השלישי בטרילוגיה :"הפרוייקט של רוזי" המביאה לציבור הרחב בצורה שנונה ,חכמה, מצחיקה ומעוררת מחשבה על האופן בה נתפסת שונות אישיותית, על התפיסה החינוכית, הטיפולית וההורית של גידול הילד השונה ועל התבניות , התוויות ,ההגדרות שהחברה נוהגת להצמיד לאנשים שלדעתה אינם מתאימים ל"נורמות המקובלות.
ההגדרה המילונית למונח "ספקטרום" הינה רציפות, והאקדמיה ללשון עברית קבעה כי המונח העברי למילה זו היא "מקשתת". משנת 1943 בה הוגדרה לראשונה תופעת האוטיזם ע"י לאו קאנר – תקופה בה גרסו כי זו סוג של הפרעה נפשית חשוכת מרפא ועד ימנו אנו כשבעים שנה אחרי הפכה הלקות האחת הבודדת לרצף של לקויות הבאות לידי ביטוי באופנים ובייצוגים שונות וברמות שונות. במקביל להתפתחות המדעית והמחקרית בכל תחומי החיים התרחב מאוד הספקטרום והביא לחידוש ההסתכלות ואופן האבחון, מה שהביא לנקודת המבט הרחבה ,הגמישה והאינטגרטיבית בדימוי ה"קשת" בענו – בה אכן כל צבע נראה בנפרד אך הקשת תיווצר רק אם הצבעים יוצבו בסמוך האחד לשני וייצרו את השילוב שנקרא קשת.
לפני כ 22 שנים , קבלתי את הספר " ילדי האינדיגו" ( לי קרול, ג'אן טובר. 1998, הוצ' אור עם) מונח שטבעה ננסי אן טאפ) בשנת 1982 ) המתאר ילדים בעלי תכונות מיוחדות, לכאורה, שהגישות הקונבנציונליות רואות בהם בעלי-לקויות. כבר בתחילת דרכי בעבודה עם הילדים בעלי: " לקויות למידה" ," הפרעות הקשב", ה"צרכים המיוחדים" , ואין חלילה במרכאות משום הפחתת הערך באבחונים ובתיוגים אלא אי הסכמה פנימית אינטואיטיבית שלי להכללות מעצם ההגדרות שלא עלו בקנה אחד עם ההישגים בעבודה הפרטנית עם הילדים. וכשקראתי בסקרנות גדולה את הספר והפרספקטיבה המאוד שונה ומיוחדת באותה תקופה סוף המאה ה-20 ותחילת המילניום , סיננתי את הרעיונות ה"רוחניים" ואג'נדות "העידן החדש" , הלא אשת מדע רציונלית אנוכי – ואימצתי את רעיונות נתיבי החשיבה האחרים , השפה השונה ולכן התקשורת המיוחדת והלא מוכרת לי והבנתי שקיבלתי כיוון חדש להרחבת פרספקטיבה אותו חיפשתי. מאותו רגע מכונן – הבנתי כי עלי לצאת מגבולות ה"גזרה הצרה " של עולם האבחון והטיפול – המונחים, הכלים הקונבנציונאליים דאז ולהתחיל בצניעות גדולה לחקור , ללמוד ולהבין קודם כל את השפה השונה בה מדברים הילדים, השפה המילולית ,שפת הגוף, להתבונן וללמוד את מנגנוני ההתמודדות המאוד מיוחדים , אסטרטגיות השימור והצמיחה – וגיליתי עולם.
עולם שדרש ממני יצירתיות וחשיבה רחבה – הרחק מחוץ לקופסא הצרה אותה הכרתי וידעתי . למדתי עד כמה התקשורת ובניית האמון תלויה באופן ישיר בקשיבות הרבה לשפה השונה בין כל ילד לילד – מה שהיום אנו מגדירים כ"רמות התפקוד על הרצף". ועד כמה בסיסי האמון חיוניים ומאפשרים התפתחות וצמיחה של האינדיבידואל ובעיקר תנאי ליצירת ה"גשרים" להם הוא נדרש כדי להשתלב ולתפקד כחלק מחברה ולבנות תחושת שייכות ולגיטימציה לשונות.
נושא האמון בקשר מאופיין בצורך העמוק וביכולת המאוד מיוחדת -על כל רצף ה"קשת" -לזיהוי חוסר כנות מצד הסביבה. חווים תחושת חרדה וכעס כלפי חוסר צדק מרמת הפרט לדוג': המורה שלא שמר על השקט בכיתה ועד לנושאים כלל עולמיים כגון זיהום אויר. אינם מבינים/ מקבלים היררכיה כוחנית ואינם סרים למרות ע"י הפחדות או משמעת באיומים – זה פשוט לא לוגי ולכן אינם מתקשרים עם זה.
תהליך והנחת העבודה עם הילדים/ מתבגרים מתבסס ראשית, על ההבנה והראייה של הצרכים והרצונות של חוויות, חברויות, הישגים ועצמאות בדיוק כמו צעירים מכלל האוכלוסייה תוך זיהוי ומיפוי החסמים הספציפיים המאפיינים ומיוחדים לאותו אינדיבידואל, ומהן אסטרטגיות ההתמודדות בהן הוא משתמש , מהם מנגנוני ההגנה המופעלים במצבי תקשורת עם הסביבה , לבדוק יחד האם הם יעילים או חוסמים – דרך משחקים- קל מאוד לצרף את הילד וללמוד דרכי התמודדות עם הפסד(כשלון), דרכי התארגנות ואסטרטגיות חשיבה , משחקי תפקידים יתנו מידע נהדר על תפיסת ערך עצמי וכן יאפשרו לילד תחושת שליטה ולקיחת אחריות. התנסויות חדשות (שינוי סטינג, פעילויות חדשות, הכנסת מוסיקה, ריקוד, אביזרים ועוד) במרחב הבטוח שלכם תפתח חוסן פנימי ותלמד את הילד על גמישות ויכולת הסתגלות למצבים חדשים ועומסי מידע שונים.
לסיכום, הקשת הרחבה , הצבעונית על כל גווניה ותתי גווניה הנוצרת משילוב וחיבור – מנחה אותי בכל כיווני ההסתכלות והלמידה .זהו הגיוון והאינטגרציה הנדרשת בין דפוסי הנפש לדפוסי החשיבה לראיית הלב ושילובם עם הרחבת מושג הזמן והגדרה מחדש של תוצאה.
