כילידת 1974, אני זוכרת את הטלוויזיה עם ערוץ אחד, את הסרט הערבי של שישי בצהריים, את מסיבות הכיתה בבורגראנץ’ ובמקלטים, את משחקי האטארי, את טלפון החוגה, ואת הביקורים בחנות התקליטים “החור השחור”.

גדלנו בעולם איטי יותר.
עולם שבו חיכינו לשיחת טלפון.
עולם שבו מפגש חברתי היה אירוע פיזי.
עולם שבו המידע היה מוגבל, אך גם שבו היה הרבה יותר שקט.

הילדים שלנו, בני דור ה-Z והדור שאחריו, גדלו לתוך מציאות אחרת לחלוטין.

הם אינם זוכרים עולם ללא אינטרנט, סמארטפון, רשתות חברתיות, יוטיוב, טיקטוק, אינסטגרם ווואטסאפ.
הם נולדו למציאות שבה המסך אינו כלי – אלא סביבה.

הם ממעטים לדבר בטלפון.
הם מתקשרים דרך הודעות.
הם מעדיפים פעמים רבות מפגשים קטנים ואינטימיים על פני חבורות גדולות.
הם מתייחסים אחרת לחברות, לקריירה, למיניות, לזוגיות ולמשפחה.

ולא פעם הם רואים אותנו, דור ה-X, כ”חופרים”, “רציניים מדי”, או פשוט כמי שלא באמת מבינים את העולם שבו הם חיים.

דור שהתבגר לתוך טראומה קולקטיבית

אם בעבר נהגנו לתאר את דור ה-Z כדור הראשון שגדל לתוך האינטרנט, הרי שהנוער הישראלי של השנים האחרונות הוא גם הדור הראשון שגדל לתוך מציאות מתמשכת של טראומה קולקטיבית.

הקורונה.
הקיטוב החברתי.
המחאה.
7 באוקטובר.
המלחמה המתמשכת.
החטופים.
הפיגועים.
הטילים.
המילואים.
חוסר הוודאות.

ילדים ובני נוער בישראל חיים כבר שנים בתוך מציאות שבה האיום אינו אירוע חד-פעמי אלא מצב מתמשך.

חלקם איבדו תחושת ביטחון בסיסית.
חלקם איבדו אמון במערכות.
חלקם חווים חרדה, עייפות, ניתוק, ציניות או הצפה רגשית.

הם נראים חזקים, מתפקדים ומחוברים.
אבל לא פעם מתחת לפני השטח מסתתרת עייפות נפשית עמוקה.

מובחנות בעולם דיגיטלי

מרגרט מאהלר תיארה את תהליך המובחנות והנפרדות שעובר התינוק בדרכו להפוך לאדם נפרד.

באופן דומה, גיל ההתבגרות מהווה “סבב שני” של תהליך זה.

זהו השלב שבו בני הנוער אמורים להתרחק בהדרגה מהתלות בהורים ולבנות זהות עצמית משלהם.

אלא שכיום מתעוררת שאלה חדשה:

האם חלק מהמתבגרים מחליפים את התלות בהורה בתלות במסך?

במקום להישען על האם או האב, הם נשענים על:
האינסטגרם.
הטיקטוק.
היוטיוב.
הגיימינג.
הוואטסאפ.
והאלגוריתם.

האם הרשתות החברתיות הפכו למעין “אם דיגיטלית”?

כנראה שלא.

לייק אינו מבט אוהב.
אימוג’י אינו חיבוק.
תגובה ברשת אינה קשר אנושי.

ובוודאי שאינם יכולים להחליף את החוויה העמוקה של היות אדם נראה, מוכר ואהוב.

מחוברים יותר, בודדים יותר

הנוער של היום חי בפרדוקס.

מצד אחד הוא מחובר יותר מאי פעם.
מצד שני הוא בודד יותר מאי פעם.

הוא רוצה פרטיות – אך גם נראות ציבורית.

הוא רוצה להיות ייחודי – אך גם להשתייך.

הוא רוצה עצמאות – אך גם ביטחון.

הוא רוצה חופש מוחלט – אך גם הכוונה.

הוא רוצה להחליט בעצמו – אך לעיתים מתקשה לבחור מתוך אינספור האפשרויות.

מיניות בעידן הדיגיטלי

גם המיניות השתנתה.

הנוער של היום חשוף לכמויות עצומות של מידע, דימויים ותכנים מיניים מגיל צעיר מאוד.

השיח סביב מגדר, נטייה מינית, הסכמה וגבולות מפותח יותר מאשר בדורות קודמים.

ומצד שני, החשיפה המוקדמת לפורנוגרפיה, לרשתות חברתיות וללחצים חברתיים יוצרת לעיתים בלבול בין אינטימיות לבין ביצוע.

רבים מבני הנוער מדברים על הסכמה כערך חשוב.

ועדיין, כאשר אלכוהול, סמים או לחץ חברתי נכנסים לתמונה, יכולת ההסכמה עלולה להיפגע.

לכן האחריות שלנו כהורים וכמחנכים היא לא רק לדבר על מין – אלא לדבר על קשר, אינטימיות, כבוד, גבולות וערך עצמי.

מה הם צריכים מאיתנו?

אולי יותר מכל דבר אחר, הם צריכים מבוגרים יציבים.

לא מושלמים.
לא יודעים הכול.

אלא יציבים.

מבוגרים שיודעים להקשיב.

שיודעים להכיל מורכבות.

שיודעים לומר:
“אני לא בטוח, אבל אני כאן איתך.”

דור ה-X גדל לתוך עולם דיכוטומי יחסית:
טוב או רע.
נכון או לא נכון.
שחור או לבן.

ילדינו גדלים בעולם שבו כמעט הכול הפך רציף, גמיש ונזיל.

אבל דווקא בעולם שבו הכול אפשרי, רבים מהם מחפשים עוגן.

לא שליטה.

עוגן.

שאלות שהורים יכולים לשאול את ילדיהם

במקום:
“נו, איך היה בבית ספר?”

נסו:

חיבור רגשי

• מה היה החלק הכי טוב ביום שלך?
• מה היה החלק הכי קשה?
• מה מעסיק אותך בתקופה האחרונה?
• מה אתה חושב שאנשים לא מבינים לגביך?

מציאות המלחמה

• איך כל מה שקורה בארץ משפיע עליך?
• יש משהו שמפחיד אותך לאחרונה?
• יש משהו שנותן לך תחושת ביטחון?
• מה היית רוצה שמבוגרים יבינו על הדור שלכם בתקופה הזו?

זהות וערכים

• מה חשוב לך היום יותר מאשר לפני שנה?
• אילו דברים גורמים לך להרגיש גאה בעצמך?
• מה הערכים שאתה לא מוכן לוותר עליהם?
• איזה אדם אתה רוצה להיות בעוד חמש שנים?

חברים ושייכות

• עם מי אתה מרגיש הכי עצמך?
• מתי אתה מרגיש שייך?
• יש משהו שמקשה עליך בקשרים חברתיים?
• איך אתה יודע שמישהו הוא חבר אמיתי?

עולם הרשת

• מה אתה אוהב ברשתות החברתיות?
• מה אתה פחות אוהב?
• יש דברים שגורמים לך להרגיש פחות טוב כשאתה ברשת?
• איך אתה יודע מתי הגיע הזמן להתנתק?

חוסן נפשי

• מה עוזר לך כשקשה לך?
• ממי הכי קל לך לבקש עזרה?
• איך אני יכול להיות הורה טוב יותר עבורך עכשיו?
• יש משהו שהיית רוצה שנעשה יותר יחד?

בסופו של דבר, הורות בעידן הנוכחי אינה מאבק מול הטכנולוגיה ואינה מלחמה מול דור אחר.

היא היכולת להישאר בקשר.

להיות נוכחים באמת.

לא רק באותו הבית, אלא באותו הרגע.

להציע לילדינו מקום שבו הם יכולים לפגוש את עצמם — מעבר למסכים, מעבר לאלגוריתמים, מעבר לרעש.

ובתקופה שבה החברה כולה מתמודדת עם טראומה, אובדן וחוסר ודאות, אולי זהו אחד התפקידים החשובים ביותר שלנו כהורים: להיות עבורם עוגן אנושי, יציב ואוהב, שמזכיר להם שגם בעולם משתנה ומבלבל, הם אינם צריכים להתמודד לבד.

באהבה, רונית