הורות כיעוד ושליחות בראיה בין-דורית

תוכן עניינים

בימינו, המשימה להיות הורים היא נושא מורכב , מטלה אחראית ומסובכת , הפוגשת את ההורים – נבוכים, מבולבלים, ולא בטוחים בידע בערכים ובתובנות שיש להם להציע לילדיהם ואיך בעצם, לממש את אחריותם , ולמלא את היעוד והמשימה כיבדת המשקל והערך. 

מה גם , שתודעת ההורה בימינו, מיום לידתו של הרך הנולד, מוצפת ב "סוכני ידע והתקשרות , נושאי תפקידים בעלי ידענות וכוונות " , והדמות ההורית – שמעוצבת ע"י רשת נרחבת של עצות ואבחנות פרקטיות של עשה ואל תעשה, נכון ולא נכון . תופעה זו מתבררת ומתבהרת כתהליך הפוגע ואפילו מכחיד את תבונת ההורה , מערער את האמון ביכולותיו ומרוקן ממשמעות את שיקול דעתו . 

לאור המציאות הכל כך לא בהירה ומורכבת שציינתי לעיל, כל תהליך של התכנסות והבניה מחדש של עמוד שדרה הורי עצמאי, משמעותי ואינדיבידואלי ויחד עם זאת מודל הורי המחובר גם למציאות – דורש חקירה , ארגון פנימי ואיסוף מידע שיאפשר התנהלות, התנהגות וחשיבה חופשיים , נוכחות הורית יציבה ובטוחה יחד עם גמישות ופתיחות בתוך המערכת המשפחתית תוך חיבור וסינרגיה עם השינויים הסביבתיים, החברתיים והתרבותיים בתוכם המערכת המשפחתית מתקיימת.

 החקירה הנדרשת מתחילה בהבנת הראיה הבין-דורית והבנת המושג הפער הבין-דורי. ההיסטוריה אמנם אינה חוזרת על עצמה, אבל היא כן ממשיכה את עצמה. על מנת להבין את העימותים הדוריים שבתוכם עודנו חיים , עלינו להבין מתי החלה להיבקע תהום בין הורים לילדיהם ומתי החלו להתחלק בני האדם לדורות. מראשית המאה העשרים, כל דור ניסה לקום על הוריו. גם אם בכל דור ודור התרחשה התנגשות בין רצונות הנערים והצעירים עם שאיפת ההורים לנווט את המורשת המשפחתית לעבר עתיד יציב ,קבוע ובטוח – ההסללה ההורית בדרך כלל פעלה בנתיב קבוע וברור לכולם לפי " האסטרטגיה המשפחתית".  לאורך המאה התשע-עשרה נשחקו כוחם של חסמי המעמד ושל הסללת ההורים שהסתמכה על חסמים אלו- תופעה זו הפכה למשבר עמוק יותר ככל שהתרבו האפשרויות, ככל שנפרצו הגבולות המעמדיים וככל שגדלה נגישותו של החינוך. במקביל התחולל תהליך אוניברסאלי שהעמיק את הפער – התיעוש, העיור ,תהליכים מדיניים שחיזקו את כוחה של המדינה כמערכת השתייכות, יחד עם התפתחותה של מערכת חוקתית, מדינתית- שהשיתה סמכויות ואחריות מידי ההורים  והובילה לפתיחת אפשרויות לרכישת השכלה, חינוך אקדמי ופתחה בפני הנערים והבחורים שער להזדמנויות של יזמות עצמאית ואינדיבידואלית לשוק עבודה רחב וגם הנשים עברו באותם שערים ונתיבים חדשים – שינוי אוניברסאלי- שהפך את תקופת ההתבגרות וההיפרדות מהתא המשפחתי מתהליך מקומי, שבטי, קהילתי לתהליך אחיד בכל העולם המערבי המתפתח.  

מכאו, נוכל לארגן את ולדייק את ההבחנה של הפער הנוצר מתוך משבר חברתי- כלכלי-תרבותי, בין תודעה דורית משותפת לדור הצעיר ולאופן בו הוא חווה את העולם , והמסביר את הפער בין דור הילדים לדור ההורים. דורות, מטבעם, אינם כוללים את כל מי שנולדו בטווח מסוים של שנים. הרעיון של תודעה דורית גם לא כולל את כל תחומי החיים, ואת סך כל המרכיבים הדומיננטיים שהשפיעו ועיצבו את תפיסת עולמם כמתבגרים. 

הגדרות דוריות- החל מחיבורו של קרל מנהיים – בעיית הדורות(1928) ועד  ויליאם שטראוס וניל האו, שחילקו בשנות התשעים את כל ההיסטוריה האמריקנית לדורות בני 20–25 שנה המתוחמים במעגלים של 80–100 שנה-   פועלות היטב כשהן מצומצמות לסך התכונות המינימלי המשותף למי שהיינו רוצים להכליל באמצעותן. ואם בהמשגות והגדרות עסקינן אזי השינויים הדמוגרפיים, חברתיים, טכנולוגיים, אקלימיים, תרבותיים, גלובליזציה שאנו חןןים ועדיין בעיצומם , מכתיבים קצב מהיר מאוד של שינויים רב- תחומיים וכפועל יוצא נטייה לסווג באופן תגובתי – את הפערים והשוני הבין דורי שגדל במהותו ומצטמצם בטווח הזמנים – 

-הדור האבוד, הדור הגדול ביותר (GI generation),

-הדור השקט, הבייבי בומרז,

-דור ה-  X, המילניאלים-

– דור ה- Y ,

-דור ה- Z  ,

-ויש המדברים על דור האלפא .

שמות אלה מעידים בעצם על הבחנה בשינוי ופערים מתהווים ותגובה אינטואיטיבית המנסה לתאר דורות שונים – בתוך מציאות המשתנה במהירות- עוד בטרם התעצבה תודעתם המשותפת. ה- X, Y, Z –  הם נעלמים במשוואה. כשהמונח דור ה- X  – החל לצבור תאוצה, החלו להופיע שמות  אינדוקטיביים יותר: הדור האבוד החדש, דור ילדי המפתח, דור ה   .MTV- המילניאלים נקראו בהתחלה  דור ה-Y- אבל אם בוחנים גם כינוי זה –  איננו למדים יותר על זהותם. גם דור ה-Z  קיבל את שמו עוד לפני שהספיק לצבור חוויות משותפות ולאפיין עצמו בקווים ברורים – יחד עם זאת הוא מציב בפני בני דור ה"בומרים" ,והוריהם של דור ה- Z – בני דור ה – X  או ה- Y – מרד חדש ושונה שמתנהל בתודעה קולקטיבית ושהפלטפורמה שהיא דורשת אינה ארגונית אלא טכנולוגית.  בני דור ה-Z  , אינם צריכים השתייכות ארגונית מדינית, קבוצתית  כדי להביע את מורת רוחם , או למחות על כך שהוריהם  גנבו להם את העתיד – הם יכולים לקיים צעדות מחאה והפגנות -במקביל, בערים שונות על הגלובוס ולהגיע ולקבל במה באו"ם, כל שעל בני הדור הצעיר לעשות הוא רק להתחבר לצד הנכון של הטיק-טוק.

מכאן ניתן להסתכל על מתן השמות ( כנעלמים) על אי- ידיעה אוניברסלית יחד עם צורך להגדיר ולהבין תופעות ושינויים כדי להבנות דרך בטוחה עד כמה שניתן למימוש והגשמת הייעוד ההורי המשתנה והמתעדכן במהירות , בתוך מציאות המקצרת משמעותית תהליכי למידה והסתגלות.

הפניית המודעות והזרקור לפיתוח הורות נוכחת , יציבה וחופשיה , לאור המידע והארגון הפנימי הגמיש המתעדכן והקשוב יכולה להתאפשר במספר ערוצים בתא המשפחתי. ניתן לגשת להבניית חוויית ההורות בכללותה כחוויה המחייבת התאמה, גמישות ותנועה.  הורות מגדלת המאפשרת התפתחות אישית. אין ספק, כי לא בנמצא נוסחה אחת ברורה להורות כזאת, אבל ניתן להתבונן ולהתייחס לנושא  כניסיון למצוא איזון ב"מאזניים" מטאפוריים בלי ליפול לאחד הקטבים. תנועת איזון עדינה בין מעורבות הורית מתווכת ולמצוא את הקו הדקיק בו לא תהפוך להתערבות חודרנית ומגוננת מדי. נוכחות הורית שמעודדת צמיחה והתמדה אך אינה לוחצת באופן המגביר חרדה.  תמיכה והקנייה הורית משחררת ומאפשרת בחירה אך אינה כזו שאינה מרוחקת ושומטת אשר משאירה את הילד בודד בקשייו.

יצירת תנועת ה"מאזניים" ההורית והתאמת אופן ההתנהלות, החשיבה והתגובה ההורית מחייב גמישות וחשיבה מתמדת אודות צרכיו של הילד בכל נקודת זמן, איתור והבנה כי השינויים שאנו חווים בתא המשפחתי – בסגנונות ההתקשרות ובדרכי הבעתם הן איתות לעצירה ,התבוננות, איסוף מידע, וחשיבה מחודשת כעל הצרכים המשתנים הבאים לידי ביטוי במרחב המשפחתי, לראותם ולהבינם כאיתותים וסמנים  הכרחיים בשירות ההתפתחות הנפשית הבריאה. להבין כי ביטויים כאלו מופיעים בתהליך טבעי מתוך ניסיון ליצור נפרדות. הבנה ולמידה זו מאפשרת התמודדות  פחות מבוהלת ותוקפנית  אלא תאפשר הבניית הבנה התפתחותית שתאפשר גם להציב לילד גבולות מתאימים כך שיחוש שיש מרחב בטוח שמכיל את השינויים ודרכי הבעתם (שלרוב גם מבהילים את הילדים עצמם בעוצמתם והרסנותם) ומאפשר באותו מרחב בטוח מקום ל"ידיעת הילד" כפונקציה מווסתת שעוזרת בפיתוח תהליכי מנטליזציה- הכוללים פיתוח יכולת ומסוגלות הבנת עצמי והאחר. הנוכחות ההורית כ"פונקציה מווסתת" תומכת בפיתוח למידה של עיבוד רגשות ודחפים  ובמציאת דרכי ביטוי מתאימות  וכן ביצירת  נרטיב ברור להתנהגותם. הבנת הייעוד ההורי בהסתכלות זו מאפשרת לשליחות ההורית להיבנות מתוך כבוד וסקרנות כנה לחקירת עולמו הפנימי של הילד ולקבל את ההבנה כי יש נקודות ואזורים בתהליך צמיחת הילד והתא המשפחתי אותם לא יבין ואותם מוטב שלא ינסה לחשוף.מוטב כי יפנים ויקבל כי מצבים ותקופות ואלה – מלוות בתחושות חוסר אונים לצד תחושות של תסכול וזעם ואפילו אכזבה קשה מהילדים והן תחושת כישלון מתפקודם כהורים. והעול הנוסף בדמות רגשות האשמה והבושה, ול"קינוח" –  עולים גם הזיכרונות הצרובים ב"זיכרון של הגוף" – של החוויות והקשיים עימם ההורים עצמם התמודדו בילדותם, כך שהכאב הנוכחי מוכפל בעוצמתו.

לסיכום, הגשר ההורי – היציב והמיטבי על ה"מים הסוערים" של הפער הבין- דורי , רצוי ומוטב כי יבנה מאבני יסוד שאינן כוללות את החומר ממנו עשויה ה"פנטזיה" ההורית הרווחת על הורות מצוינת, מותנית חוקים וכללים נוקשים , הורות שחפה מטעויות וכשלים ואולי אפילו כזו שמפצה על חסרים וחסכים מילדותם הם. אלא, גשר הבנוי מאבני בניין  מחומרים ספיגים, מאווררים ונקיים המאפשרים להבין ולקבל נקודות של כשל הורי, לקיחת אחריות כהורה על הייעוד בבניית מסוגלות ויכולת לפעול לחידוש הקשר עם הילד, בכל נקודת שינוי – הלמידה ההכרחית והחשובה לאין ערוך במשמעות השליחות ההורית – לגדל אדם עצמאי, חופשי, המודע ומבין את יכולותיו וחולשותיו – למידה והקניה המתרחשות דרך המודל ההורי כי היחסים יכולים להעמיק לאחר מצבים של קונפליקט וביטוי רגשי אותנטי. ראייה וגישה זו תאפשר במרחב התא המשפחתי בניית  מודל הורות מיטיבה גמיש מצמיח ומגדל, המאפשר ראייה היקפית בהירה של שני צידי הפער הבין- דורי .

אסיים בשירו האלמותי של ג'ובראן חליל ג'ובראן , סופר, משורר, אומן חזותי ופילוסוף, שכבר בשנת 1923 – דייק כל כך ,במילותיו את ייעוד ההורות מתוך הבנה לצרכי הילדים וההורים והמענה לפער הבין- דורי – בכל תקופה וזמן.

                   הילדים / ג'ובראן חליל ג'ובראן ( מתוך ספרו "הנביא")

ילדיכם אינם ילדיכם,        אלא פרי געגועי החיים אל עצמם:

כי באים המה דרככם, אך לא מכם,

חיים עמכם,  אך אינם שייכים לכם.

תנו לילדיכם את אהבתכם,   אך לא את מחשבותיכם,

כי להם הגיגיהם.

גופם ישכון בבתיכם,       אך לא נשמתם,

כי נשמתם מסתופפת בבית המחר –

שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם.

אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם,

אך אל לכם לעשותם כמותכם,

כי החיים פניהם קדימה לא אחור,   ולא יתרפקו על האתמול.

אתם הקשֶת ממנה כחיצי חיים, ילדיכם שלוחים,

הקשָת מבחין בשובל על פני נתיב הנצח,

ברצותו כופף קשתו למען חציו הנורים למרחקים –

כי אוהב הוא את החצים במעופם.

תגובות

תגובות

שתפו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
צרו קשר
TOP