מאת רונית חיימוב זילברמן
בריונות ברשת הנה תופעה של השנים האחרונות אך בחצי שנה האחרונה המספרים הוכפלו. משנת 2019 מציינים את יום הבריונות ברשת ב9.2 אך נראה כי ציון היום אינו מספק וחשוב להעלות את המודעות לתופעה הקשה והטראומתית הזו.
בריונות רשת (גם בריונות אינטרנט, בריונות מקוונת או בריונות קיברנטית, Cyber-bullying) היא תופעה חדשה יחסית בה נעשה שימוש באינטרנט או בטלפון הלא כל כך חכם, באפליקציות חברתיות, אתרים ובלוגים על מנת להשמיץ, להטריד, להביך, להפחיד, או לתקוף אדם יחיד או קבוצה. בריונות רשת יכולה במקרים רבים להוות עבירה פלילית.
הסטטיסטיקה במדינת ישראל מדאיגה:
נתונים אצל קטינים:
מחודש מאי התקבלו וטופלו כל חודש כ 1,110 אירועים. הקטגוריות המובילות: 1 – איום בהתאבדות / חשש לחיי אדם; 2 – בריונות / הצקה / ביוש; 3 – שידול והטרדת קטינים ברשת; 4 – עבירות מין ברשת; 5 – מסירת מידע מודיעיני לגבי קטינים ברשת. אינסטגרם ופורום סטיפס הן הזירות המשמעותיות ביותר ולגביהן מתקבלות מרב הפניות. אחריהן, וואטסאפ, טיקטוק ופורום AskPeople.
יש להדגיש כי מדובר בזירות שלהן מיליוני גולשים, ובכללם ילדים ובני נוער רבים וכי מאז פרוץ הקורונה יש עליה של 63% במקרים!
טווח גילאי מרב הנפגעים הוא 12–15. מספר הנפגעים הרב ביותר הוא בגיל 13 . בקרב הנפגעים 66% הן ילדות ונערות ו-34% הם ילדים ונערים. טווח גילאי מרב הפוגעים הוא 12–14. מספר הפוגעים הרב ביותר הוא בגיל 13 . רוב מובהק של הפוגעים הוא זכרים (84%) והשאר נקבות (16%). 32% מהמדווחים הם ההורים; 24% הם הנפגעים עצמם; ו-22% הם עדים לפגיעה באחר. בימי ראשון התקבלה כמות האירועים הרבה ביותר (סה"כ 233 אירועים בכל ימי ראשון בחודש).
בבית הספר של בניי באחד מאתגרי הטיקטוק צילמו זריקת כיסאות ושולחנות מחלון הכיתה למטה למרחב חצר ההפסקה. במזל הפגיעות היו ברכוש בלבד. על כן חשוב עד מאוד להבין למה הילדים נחשפים.
בעוד ילדינו חשובים לנו מאוד, הנתונים המדאיגים הם גם באוכלוסיית הבגירים:
ב23 במאי 2015 אריאל רוניס ז"ל, מנהל במשרד הפנים, התאבד לאחר שעבר מסכת של גידופים, נאצות ואיומים ברשתות החברתיות. זה קרה לאחר שאישה שהגיעה לקבל שירות בסניף האשימה אותו בגזענות וכתבה על כך פוסט בפייסבוק. רוניס, ששירת 20 שנה בשב"כ והיה פעיל מאוד במאבק נגד גזענות, לא יכול היה לשאת זאת ונטל את חייו. במכתב הפרידה ביקש מאנשים שיחשבו לפני שהם כותבים- אך נראה כי המסר לא חדר לציבור הישראלי.
לפעמים נדמה כי כל כך התרגלנו לשיח האלים והקיצוני ברשתות, שתגובות פוגעניות נראות לנו כחלק טבעי מהנוף. הנתונים שלנו מראים שלמעלה מ-70% ממקרי הבריונות ברשת מבוצעים בידי מבוגרים, רובם משכילים. אלו אנשים כמוני וכמוכם, שפעלו מתוך זעם ואולי אם היו עוצרים רגע לחשוב לא היו כותבים מה שכתבו. בדיוק כמו אותה אישה שהאשימה את רוניס ז"ל בגזענות וכתבה לאחר מותו כי היא מצטערת על מה שפרסמה.
השיעור הגבוה ביותר של נפגעי עבירה מקוונת הוא בקרב בני 25-34 – כ-51 אלף (4.3% מכלל בני 25-34), והשיעור הנמוך ביותר של נפגעים הוא בקרב בני 65 ומעלה – כ-20 אלף (2.0% מכלל בני 65 ומעלה), רב המקרים לא דווחו למשטרה מאחר והיא מתקשה לטפל בכך.
כעובדת סוציאלית שעבדה 15 שנים במערכת הבריאות אני הייתי עדה להרבה בריונות ברשת כלפי עו״סים ורופאים.
סימנים:
- מסרב ללכת לבית הספר/ עבודה
- מתחיל לקבל ציונים נמוכים מהרגיל/ ירידה בתפקוד
- אינו רוצה לפגוש חברים
- אינו רוצה להשתתף באף אחת מפעילויות שנהג להשתתף בהן
- נמנע מפגישות קבוצתיות.
- מוטרד במהלך הגלישה באינטרנט או אחריה
- מבלה זמן רב יותר מהרגיל ברשת, או מסרב להשתמש במחשב או בסמארטפון לגמרי
- מפסיק את מעשיו במחשב כשאתם עוברים לידו.מצוברח יותר מהרגיל
- חווה שינויים ניכרים בהתנהגות, בהרגלי השינה או בתיאבון
- כועס יותר מהרגיל בבית
- מדוכא וחרד
- מרגיש חולה או מתלונן על כאבי ראש או כאבי בטן תכופים.
טיפול ראשוני:
טיפול פסיכותרפויטי:
מאוד חשוב להתייחס לאירועים הללו כאירועים טראומטיים, לכן חשוב
1. להגביר את החוסן של הנפגע
2. למשאב- משאב הוא כל דבר פנימי ו׳או חיצוני המרגיע: מויקה, קריאה בספר, פעילות ספורטיבית, ועוד.
3. לטפל אצל מטפלים היודעים הן לטפל בטראומות והן להגביר מיומניות חברתיות
נראה כי בעולם האמיתי, הפיזי, השכלנו לגבש כללים והגבולות ברורים לנו מאוד. אבל בעולם המקוון, נטול הרסן והפיקוח, אין מנגנוני סינון והאתיקה מעורפלת. אני קוראת לכל אחד מאיתנו להבין את כוחו של הביוש. שאלו את עצמכם תמיד, רגע לפני שאתם מקלידים בזעם,
האם יש לכם את כל המידע להחליט?
האם מישהו באמת יוצא נשכר מהתגובה שלכם?
ובעיקר, איך הייתם מרגישים אם היו כותבים את אותו הדבר בדיוק עליכם?
ככל הנראה תהיו זהירים יותר בקביעת עמדה כלפי אירוע המתואר בסובייקטיביות של הכותב. אני ממליצה לכל אחד ואחת לחשוב על התגובות שהשארנו אחרינו, על הפוסטים והטוקבקים ולהיזכר שמישהו קורא אותם. אנחנו לא יכולים עוד להסתתר מאחורי מקלדות.
בריונות רשת עולה בחיי אדם.
