מתחילת המילניום אנו עדים ונוכחים כי הקבוע היחיד בחיינו הוא השינוי והארעיות של הדברים , תובנה הדורשת גמישות, התאמה, הסתגלות , יכולות למידה ,ידע וכלים שיאפשרו יזמות והתפתחות כבני אנוש עצמאיים , מקורקעים לתןך עצמם , תוך פיתוח מסוגלות התמודדות עם אתגרים, וחיים מתוך אהבה עצמית ושלמות אישית.
המדע בארבעת העשורים האחרונים ,מתמקד, חוקר ועובד יותר ויותר בתחום האנליזה, כשהיעד הוא גילוי חלקיקי החומר המזעריים ביותר. כל יעדי החשיבה המדעית נעים בכיוון הפירוק ,ההפרדה עד לחלקי האטום הזעירים ביותר וזו גם הדרך שבה חקר נפש האדם התפתחה מתחילת המאה הקודמת תוך ניסיון להבין לפרק לחלקי חלקים את נפש האדם . מזיגמונד פרויד שפיתח את הפסיכואנליזה לפני למעלה מ-120 שנה- המודל סטרוקטורלי שחילק את הנפש לאיד אגו וסופר אגו. המודל הטופוגרפי שפילח את המודעות לשלושת רבדיה: המודע, התת מודע והלא מודע, ומנגנוני הגנה –אותם המשיכה ופיתחה בתו של פרויד, אנה. וזאת מתוך ההנחה שבבסיסה של כל חקירה מדעית, אם אנחנו מנסים להבין לעומק אישיות של אדם – שמביא עמו פעם אחר פעם את אותם הדפוסים ההרסניים וחבלניים לאדם כאדם ולאדם בתוך מערכות יחסים, מתחייבת הסתכלות חוקרת מפרידה מפרקת שאינה יכולה להתעלם מהרעיון הגאוני של פרויד על חזרה כפייתית.
הנטייה הזו להפרדה ופירוק בשם ולשם המחקר כל כך החלטית, חזקה ומודגשת בכל תחומי המדע, שהיא הביאה גם לשינויים בחיי המוסר והרוח. כל אחד רוצה להיפרד ולבודד את עצמו מאחרים, ותנועה תודעתית קיומית זו מביאה אנשים, חברות לחשיבה שיפוטית, מקטלגת, מתפתחת העוינות אל מול השונות, לדעות קדומות … וזו גם תוצאה של האנליזה. נוכל לראות זאת גם ברמת המדינות, לאומנות אינה אלא ביטוי לפילוסופיה הזאת של בידוד אוניברסלי- תודעה חברתית ,מוסרית בעד האנליזה: לחלק, להפריד, להגדיר ולגדר.
גם בתוך המשפחה אורח החיים הביא את חבריה להיות אנליסטים, עד כדי כך שהכול מרגיז אותם והם כל הזמן עסוקים בהפרדה, ופירוק הגורמים – האימא מול האבא, ההורים מול הילדים , הילדים בינם לבין עצמם ...
אך עם ההתפתחות האנושית ניכר כי הידע המופק מאנליזה לוקה בחסר וחלקי בלבד. לימוד היסודות באופן נפרד אינו מביא לתובנות רחבות ומעמיקות .כדי לייצר הבנה גבוהה ועמוקה צריך להתאים בין היסודות כך שייצרו דבר־ מה אחר שלא היה קיים בהם בנפרד. הידע הצלול והמפתח טמון בסינרגיה – כשמפרידים בין היסודות אין עוד חיים. לדעת שיסוד מסוים ניחן בתכונה זו או אחרת, בריח, בטעם או במשקל כזה או אחר, אינו ידע אפקטיבי ויעיל כי הוא בעצם נטול דינמיקה וחיים. אבל כשמאחדים את כל היסודות משהו חדש קורה, דינמיקה ותנועה של חופש בחיים. למרות הגילוי וההכרה של כל התכונות של היסודות, והמשגה של כל רבדי וצפונות הנפש וההתנהגויות האנושיות- כל עוד אין למידה, הבנה, תנועה ותגובות סינרגטיות – הידע הוא תאוריה מבדלת ומפרידה. הסינתזה והאחדות מאפשרות לאחד את כל הפרטים, היסודות , את כל האנרגיות, בנקודה אחת.
כשאנו בוחנים את הבנת נפש האדם מול עצמו ובתוך מערכות החיים מתוך הסתכלות של אחדות וסינתזה , נדרשת בחינה והסתכלות מנקודת מבט חדשנית ואחרת על עולם הטיפול ולימוד נפש האדם. המציאות מחייבת ראייה רחבה של אישיות המטפל, לקשר בין המטפל והמטופל, ולאופן בו כל סוג של גישה טיפולית מקנה למטופל דרך להבנת מצבו ומצוקתו, הבנה המאפשרת לימוד עצמי, והלימוד מקנה לאדם את החופש לדעת, ולבחור במשמעות אחרת בחייו.
נקודת מבט מתפתחת זו והתובנות העולות ממנה יצקו את הנחת העבודה כי רב המשותף על השונה בין סוגי הטיפולים השונים. יחד עם זאת – נמצא כי אין גישה טיפולית יחידה המצליחה לטפל בהצלחה בכל סוגי המצוקות הנפשיות. לכן, נדרשת יזמות, יצירתיות, פתיחות וסקרנות בפיתוחה של אינטגרטיביות , סינתזה, ודינמיות גמישה אשר תוכל להפגיש בין גישות ושיטות טיפוליות שתתן מענה לאינדיבידואל כחלק ממרקם יקומי שלם.
