מאת סיגלית ברזילי
החורף המיוחד והשונה שלנו כבר כאן, הימים הולכים ומתקצרים ושעות החשיכה מתארכות – ב- 21 בדצמ' יגיע היום הקצר ביותר בשנה, היום שבו שעות האור המעטות ביותר, ושעות החושך הרבות ביותר. ביום זה מתרחשת נקודת ההיפוך החורפית . וכך, לגמרי לא במקרה, שלקראת היום הקצר בשנה, ניתן למצוא במקומות רבים בעולם חגים שונים המקדשים את האור. לחלקם מכנה משותף הנוגע בהיבט הסימבולי של האור, המבטא את שאיפת הטוב לגבור על הרע. היהודים חוגגים את חנוכה, הנוצרים את חג המולד ואי אפשר שלא להזכיר את עצי האשוח המקושטים בשלל אורות חגיגיים. החג ההינדי "דיוואלי" – (בתרגום חופשי שדרת האורות) הוא המקבילה ההודית לחג החנוכה שלנו בו האור הוא המוטיב המרכזי בחג, המסמל את ניצחון בני האור על בני החושך. וכך מפסטיבל האורות בסין, ועד לפסטיבל אורות החורף במפלי הניאגרה שבקנדה בכל תרבות סביב הגלובוס – חגיגת האור בימי החשכה.
התפיסה הרווחת היא שהאור והחושך הם ניגודים, הטיה תודעתית מובנית- להדוף ולגרש את החושך לחפש לבקש ולהביא את האור. בהתבוננות בטבע הקיום ניתן להבין שהאור והחושך תהליך אחד הם, נוכחים כל הזמן, משלימים ומהווים יחד את מהות היקום והקיום שלנו. אולי אנחנו אלו שיכולים לשנות את נקודת המבט שלנו ולקבל אותם יחד בדרכים נוספות ומגוונות? החושך כבסיס להתהוות, צמיחה ולידה של אור, ולהיפך מתוך האור לראות אחרת את החשיכה.
החשכה היא המסך הריק הטוב ביותר שעליו נוכל להקרין את כל מה שאינו פתור ואינו אהוב במחשבותינו, רגשותינו ואמונותינו – אנחנו נמנעים, נרתעים ומפחדים מן החשכה משום שאיננו רואים מה יש בתוכה ומיד מניחים את הגרוע מכול, והילדים הפנימיים שבתוכנו — מבוהלים מן החשכה, בייחוד מן החשכה המסתתרת מתחת לדברים.
עולם היום (האור) של המשפחה, החברה והתרבות הינה מסגרת שבתוכה רוכש האדם את איכויותיו, את נקודות התורפה והחוזק שלו, ולכן הוא כבר אימץ את רוב אפשרויות החקירה הקיימות בו, וכדי לפגוש את פנימיותו ומעמקי נשמתו, ברור כי לא יקרה הדבר באור הבוהק של היום כי אחרת היה קורה המפגש והתובנות האחרות היו מתבהרות כבר מזמן.
כשאנו עוצמים לרגע עיניים, אנו פוגשים בחושך ,אבל לא ממש -פה ושם צללים חודרים את העפעפיים, מאפשרים לחוש התקרבותם של עצמים מאיימים. כשאנו נכנסים לחדר חשוך לגמרי , או מדמיינים לרגע אפלת אמצע לילה מוחלטת , שחור משחור כזו שסוגרת עליכם מכל עבר, סביר להניח שיופעל מיד בתוכנו מערבל הרגשות והחושים הפנימי, היעדר חוש הראיה ומיד התחדדות הרעשים מסביב ,נשמע היטב את הקולות בתוכנו , הריחות, מעין עין פנימית וראיה אחרת שהופכים למדריך הפנימי שמנחה אותנו.
אנחנו מגיחים לעולם מתוך חשכת הרחם בעיניים סומות ובמקביל מתוך חשכת הרוח -האין תודעה-הלוח החלק- המסתורין הגדול. ומשם מתחיל מסע החיים – בכל התורות והפילוסופיות העתיקות התרגול והאימון לשם חקירה, למידה, התפתחות וצמיחה מתבססת על אותה התחלה – אי ידיעה של תינוק סומא, לכן , כניסה מכוונת לתוך החשכה הפיזית- תרגול נשימה בעצימת עיניים, כניסה לחדר חשוך, טיול בחשיכה שבחוץ) או לא מכוונת- התעוררות מחלום באמצע הלילה לחדר החשוך … משמשת כאימון תודעתי בעל ערך סינרגטי לדרכים אחרות, שבהן תוכלו להשתמש במקביל כדי להיכנס לחשכה הסמלית — כאשר אתם מתיידדים עם החשכה, הקדישו תשומת לב מיוחדת לכל מה שאתם שומעים, מרגישים ומריחים בתוכה, מתוך ידיעה שחלק גדול ממה שתחוו יהיה “רק” דמיונכם המקרין מרכיבים בלתי מוטמעים של נפשכם. התיידדות מתוך הסכמה לתרגול החדש תאפשר למידות עצמיות חדשות ממה שתקרינו. לדוגמה, עבודה עם חלומות או דימויים עמוקים, עבודה עם הפצע העמוק שלכם, עם הצל, עם השלכות והתנהגויות שאתם מקרינים, או התמודדות עם הסופניות וכורח המציאות של המוות כחלק ממחזור החיים . כל אחת מהאסטרטגיות הללו היא דרך שבאמצעותה תוכלו לחקור ללמוד ולמתוח את גבולותיכם המוכרים והידועים ולהתוודע לעצמכם ברמה עמוקה יותר. כל תרגול מחזק ומרחיב את מה שלמדתם .
וכפי שכתבתי כיון שמימדי החושך והאור נעים בתהליך אחד ,משלימים ומהווים את מהות הקיום שלנו ,כשאנו מתרגלים את הידידות עם החושך, ולמדים את הרחבת התודעה המתאפשרת ,את התרחבות החושים לממדים נוספים מופיעה הבהירות, וצלילות התודעה , המאפשרת חיבור והיכרות עם האור הפנימי – אותו מימד אור שקיים בכל אדם , האור שהוא המשלים האנרגטי של החושך.
פיתוח והעצמת תודעת האור הטמונה בנו משולה לשימוש בפנס אור פנימי בכל נקודה ואתגר בחיינו- אנחנו יכולים להאיר כל אתגר וקושי בחיינו ולבדוק האם אלומת האור מאירה רק את הפגמים? האם "הפנס" שלי מאיר את המושא -בביקורתיות ובשיפוט, או האם אלומת האור מאירה גם את הדברים הנעימים? האם מוארים החסרונות והשלילי או מעגל האור כולל גם את החיובי והחוזקות?
כאן חשוב להדגיש כי אין להתעלם מהצללים, אלא לראות את כל מה שהאור מאיר ולבחור ולהפיק את החוויה הכי בהירה, צלולה, בטוחה וטובה עבור עצמך. הרחבה והעמקה של תודעת אור מאפשרת הוויה של תודעה פתוחה, נושמת ,זורמת ,קשובה, וערה- הרואה את השלם שהיא ומודעת לכל הסובב אותה. זוהי תפיסה רחבה המתפתחת מתוך התמסרות אל "החשיכה" והלא נודע מתוך ידיעה פנימית עמוקה של האור הקיים בכל אחד ואחת .
" אנחנו יכולים לסלוח לילד שמפחד מהחושך,
הטרגדיה האמיתית של החיים היא כשאנשים מפחדים מהאור"
ציטוט זה מאת סֶרְן אוֹבִּי קִירְקֶגוֹר- פילוסוף דני, מאבות הזרם האקזיסטנציאליסטי -דתי, שבבסיס הגותו עומדת ההנחה כי לאדם יכולת לבחור את דרך חייו, ובכל כתיבתו ומשנתו שאף ליצור פילוסופיה של "מגדל-אור" .
