להדליק את האור למשאב את המטופלים במסוגלות תקווה ואמונה

ידיים מאירות
תוכן עניינים

מאת מוריה רובין קסוס

כמטפלים אנחנו מכירים את זה היטב.

פעמים רבות מטופלים מגיעים אלינו לתהליך בנקודה חשוכה בחייהם, 

כשהם חווים העדר אור (במובן המטאפורי) בחייהם.

בעיני התפקיד שלנו כמאמנים וכמטפלים הוא למצוא את הדרך 

״להדליק את האור״ יחד איתם חזרה.  אחד הדברים שאנחנו מקפידים להדגיש 

אותם בקורסים השונים אצלנו במרכז, הוא חשיבותו של משאב, קטן ככל שיהיה, עבור המטופל שלנו, 

הוא יכול להיות משמעותי ועוצמתי ביותר ובעצם להוות את מה שעושה את ההבדל.

פעמים רבות האנשים שמגיעים אלינו, לא מודעים למשאבים שלהם, 

לכוחותיהם, למה שיש להם. ולפעמים גם אם הם מודעים למשאבים אלה, הם לא

יודעים להעריך אותם. מבחינתם אין במעט הזה משהו שיכול לעזור להם ולשפר את מצבם.

בנקודה הזו הייתי רוצה להתייחס לרגע לחג האורות שאנו

חוגגים בימים אלה, הלא הוא חג החנוכה. 

ניצחונם של המכבים על היוונים, הוא סיפור הניצחון של האור על החושך 

סיפור שטומן בחובו ערך רב שאפשר לקחת את העקרונות

שבו וממש להתאים אותו לחיינו היום. 

בזמן שאנשים מאמינים שניסים קורים ״יש מאין״ בעולם האימון והטיפול

אנחנו יודעים אחרת. בעיני גם סיפור ״נס פח השמן״, הוא פחות נס,

ויותר שימוש בעקרונות בהם אנחנו משתמשים עם המטופלים שלנו ביומיום.

ואני אסביר, בעבודה היומיומית שלנו בקליניקה אנחנו מכירים היטב

את הפחדים שעולים למטופלים שלנו, ונכון שבסופו של יום כל אדם הוא שונה 

והקושי שלו הוא לא הקושי של אדם אחר, אבל בשורה התחתונה פחד הוא פחד.

ולנו קל לזהות את האופן שבו הוא מנהל את חייהם של האנשים ביום יום.

למשל, אנשים רבים שמגיעים אלינו, לא מטיבים להתמודד עם פחד. 

פעמים רבות הפחד גורם להם לקיפאון ומשתק אותם ממש.

למה? יש לכך את כל הסיבות האפשרויות, כולן מרגישות אמיתיות לחלוטין,

ואנחנו כבר יודעים שעם רגש מאוד קשה עד כדי בלתי אפשרי להתווכח. 

גם למכבים היו את כל הסיבות לפחד ולהאמין שאבדו 

הסיכויים להדליק את המנורה בבית המקדש.

הרי היוונים החריבו אותו לחלוטין.

בדומה לכך המטופלים שלנו חווים פעמים רבות חוויה דומה בחייהם, 

כאילו חייהם נהרסו ואין תקווה. 

אפשר לשאוב השראה ממש מסיפורם של המכבים ולראות איך גם הם,

למרות שהמצב נראה אבוד, ואין ספק שזה היה מפחיד

ולא משנה כמה הם חיפשו כל מה שנמצא במקדש שנחרב 

כמעט כולו היה כד שמן קטן להדלקת המנורה שאמור היה 

להספיק להדלקתה ליום אחד בלבד. למרות זאת, הם לקחו את מעט השמן

והחליטו להדליק את המנורה גם אם זה אומר שזה יספיק ליום אחד בלבד. 

והמנורה אכן דלקה, אבל אז כאילו באורח נס, 

המנורה המשיכה לדלוק יום ועוד יום, כך שבמהלך שמונת הימים הנוספים 

בהם דלקה המנורה הספיקו לייצר שמן נוסף שיאפשר להמשיך ולהדליק את המנורה.  

ומכד שמן קטן שאמור היה להספיק ליום אחד בלבד, אנחנו חוגגים את ניצחון המכבים

ואת נס כד השמן בעצם מאז..

גם אנחנו בעולם הטיפול מבינים שאנחנו עובדים עם מה שיש,

אנחנו לוקחים את מעט המשאבים שאנחנו מזהים שיש למטופל,

או לפחות את המעט שהוא מרגיש שנשאר בו ומשם מתקדמים צעד אחר צעד,

ומקווים שהמעט הזה יאפשר התרחשותו של נס. 

בפועל אין כאן ניסים, אנחנו פשוט מבינים שבדיוק כמו שלקח זמן לשקם 

את הריסות בית המקדש שנחרב, שהרי הוא הרי לא נבנה חזרה ביום אחד, 

באותו האופן זה ייקח זמן לשקם נפש פצועה וכואבת. 

מבחינתנו כל התקדמות היא בגדר נס ואנחנו נותנים לה מקום של כבוד. 

לכן גם אנחנו עם המטופלים שלנו כשהמשאבים הרגשיים שלהם

דלים בגלל מה שהם עברו ובין אם זהו חוסר אמונה, 

חוסר אמונה ביכולת של הנפש להבריא ולהשתקם, 

ביטחון עצמי נמוך, חוסר אמונה עצמית, או פסימיזם ודיכאון, חרדה או טראומה,

אנחנו בדיוק כמו המכבים, ניטע בהם את התקווה והאמונה ששינוי הוא אפשרי 

שמיעוט של משאבים לא יעצור אותנו ואנחנו ניקח את מה שיש ונצא עם זה לדרך.

ומשם ה״ניסים״ יקרו כבר כאילו מעצמם. 

ושלא יהיו טעויות, אנחנו יודעים שכל משאב נחשב: ידע, הצלחות קודמות,

יכולות כאלה ואחרות, מיומנויות, כישורים כל אלה הם בעלי משמעות, גם אם הם מעטים. 

המכבים ניצחו את היוונים, עם המעט שהיה להם, העובדה שהם היו

חלשים מול צבא חזק לא עצרה אותם. וכך גם אנחנו ניתן מקום למשאבים שישנם

עד שאלה יגדלו ויתרבו.

ובדיוק כמו המכבים, לא ניתן להרס, לחורבן ולטומאה לעצור אותנו

ונעשה כל שביכולתנו ״לטהר״ את הטומאה. 

נלמד את המטופלים שלנו איך להשתחרר ולהיפטר ממחשבות מגבילות,

שליליות והרסניות אלה שגורמות להם להאמין שלא יוכלו להשתקם מההריסות 

ונזכיר להם בכל הזדמנות שהערך שלהם כבני אדם הוא תמיד גבוה. ותמיד 

יש בידנו לעשות משהו ולשנות. 

בסופו של דבר ניסים מתרחשים עבור אלה שמאמינים.

״חושך הוא העדר אור״ אמר אלברט איינשטיין. ואנחנו התפקיד שלנו

הוא בסך הכל להדליק את האור…  

חנוכה שמח ומואר. 

מוריה רובין קסוס, 

מרצה וראש תחום ה NLP במרכז לפסיכותרפיה אינטגרטיבית,

טריינרית NLP בינ״ל מוסמכת, מאמנת מנטאלית, פסיכותרפיסטית 

ועורכת דין במקצועה. 

moriyah@leaping-point.com

054-4354234

תגובות

תגובות

שתפו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
צרו קשר
TOP