שייכות היא מילה עצומה ומרכזית בחיינו היומיומיים. היא מתייחסת לקשרים האישיים שאנו מקשרים בין עצמנו לסביבתנו, ולקשרים האישיים שלנו לאנשים, מונחים, מקצועות, תחומי פעילות ועוד.
כאשר אנו מדברים על שייכות, אנו מתייחסים לתחומים המיוחדים שאנו מרגישים שייכים אליהם ובהם אנו מרגישים בנוח ובטוחים. זה יכול להיות מקצוע, מקום, קהילה ועוד. לכל אחד יש את חווית השייכות המיוחדת לו, והיא משפיעה על הדרך בה הוא חווה את העולם ואת החיים שלו.
בישראל במיוחד, שייכות היא צורך חזק בכל הקשור למערכות חברתיות בכלל והמערכות הפוליטיות בפרט. כאשר אנו מרגישים שייכים לקהילה, ארגון או מפלגה/דעה פוליטית, אנו נרגיש מחוייבים לצרכי הקהילה הזו. כך, שייכות יכולה להיות המפתח בנוגע להתנהגות אנשים בקהילה ובכלל, לשמירה על הקהילה והצלחתם כאינדיווידואלים.
והדוגמא שממחישה עד כמה חזק, עוצמתי ובסיסי הצורך והחשיבות של שייכות ועל הרגישות הקיימת בנו כאשר מערערים על הקבוצה אפשר לראות בפוסט הזה שמצאתי בפייסבוק:
בפסיכולוגיה האבולוציונית, השייכות מתייחסת לקשרים האישיים והחברתיים העמוקים שאנו מקיימים.
הצורך בשייכות הוא הצורך השלישי ברמת הצרכים על פי מאסלאו. יחד איתו באים הצורך באהבה, רגשות, הזדהות עם אחר… צרכים חברתיים. אנחנו חייה חברתית. רובנו המוחלט חייב להשתייך לקבוצה כלשהי לצורך הגנה ושרידות. ממש לשרוד. יש פחד בסיסי להיוותר לבד, כי לבד אנו נותרים חשופים לסכנת חיים (בימים עברו) היום זה שונה כי אין ממש חיית טרף שם בחוץ שמחכה שנישאר לבד כדי למצוא את ההזדמנות לטרוף אותנו. אבל הביולוגיה והפסיכולוגיה הבסיסית הזו נשארה איתו עוד מאז ולכן כל עוד אני בקבוצה אני מוגן ויכול להמשיך להתקיים, לשרוד ולהעביר את הגנים שלי הלאה. (ע"פ הפסיכולוגיה האבולוציונית).
שייכות היא אפילו יותר ראשונית מזה. כאשר תינוק נולד, הוא ואמא, מבחינתו, זה אותו דבר. אין נפרדות. אני זה אמא, אמא זה אני. אנחנו זה העולם. השייכות האולטימטיבית.
על פי שלל המילונים באינטרנט, שייכות מתוארת כשלושה דברים שונים:
- קניין. כלומר חפץ ששייך לבעליו.
- קשר ויחס (בין בני אדם).
- בשפה, כינויי שייכות, מוספיות לשמות עצם שמגדירות למי שייך. הבקבוק שלו – בקבוקו. הבקבוק שלהם – בקבוקם וכן הלאה.
כשעוסקים בטיפול בנפש, נהוג ומקובל להתייחס בעיקר לרגשות ולחוויות (איפה זה פוגש אותך? איך/מה מרגיש? וכולי).
בשיטות היותר מודרניות כמו NLP ו IEMT למשל, ועוד נוספות שפורחות בשנים האחרונות, יש התמקדות גם (ולפעמים בעיקר) במילים עצמן ואף במבנה התחבירי, בהם משתמש/מדבר המטופל. המילים והמבנה שבהן הן נאמרות מרמזות על הלך המחשבה, הרגש והחוויה אותם חווה המטופל, מה שמאפשר למטפל המיומן וחד המחשבה והחושים להגיע יותר מהר ויותר מדוייק לעומק והשורשים של המטופלים שלו.
כשמטופל מגיע אלי, מספר לי את סיפורו ובשלב מסויים אומר "אז זה העניין… יש לי בעיה והיא משגעת אותי".
מה שאותו מטופל עושה, מבלי שהוא מודע שזו כוונתו, זה להפריד את השייכות שבינו לבין אותה בעיה. הקשר ביניהם הוא קשר, שבו הוא רואה את הבעיה כבעלת סוכנות (agency) עם רצונות משלה, שליטה משלה ופועלת ללא תלות ברצונותיו שלו. אין לו שליטה בדבר (locus of control).
איך אני יודע שזה מה שקורה? הוא למעשה אמר לי את זה.
"יש לי בעיה". זה בדיוק כמו לומר "יש לי חולצה". "יש לי בלון". "יש לי כלבלב".
מה שהמטופל בפועל אומר זה: "הבעיה היא לא אני. יש משהו שנקרא בעיה, במקרה שלי יש לי אותה, והיא עושה את מה שהיא עושה, מה שמשגע אותי."
יש קשר, שייכות, בינו לבין הבעיה. הוא פשוט לא לוקח אחריות עליה. זה משהו שנגרם לו יותר מאשר משהו שהוא יכול לעשות משהו לגביו. לפחות בחוויה שלו.
על כן, לשים לב לא רק למה אני מרגיש, אלא לשים לב גם למה בדיוק נאמר כשאני מרגיש את מה שאני חווה.
אני מאתגר אתכם לשים לב לשפה שלכם ולחשוב 'מה אתם בעצם אומרים'.
בהצלחה.
דב מידן , טריינר IEMT, NLP. MOM
