הדמעות זולגות, הציפייה ההתרגשות והחרדה מתערבבים יחדיו כאשר רואים את תמונות חזרת החטופות. הציפייה לכך שעוד יחזרו, החשש מהמחיר הכבד, הרצון לשקט, לצד הצורך להגן ולשמור, כל אלו עוברים בתוכנו.
יחד עם זאת נשאלת השאלה, כמה הפגיעה עמוקה? האם ניתן לאחות את השבר אחרי שבי כה ארוך וקשה?
הבושה
היא מאפיין עדותי של טראומות עיקשות, סוג של זיכרון התייחסותי שמוטמע בגוף. הדיון בבושה עשוי לפתח אסטרטגיות של התנגדות שעוקפות את הדיכוי המוטמע בגוף ומגלות את השפעותיו כטראומטי. אם האפקטיביות של טראומות חברתיות היא באי-נראותן, אזי הבושה, בהיותה אפקט המוטמע בגוף, מגלה ומזכירה, ועל כן היא מהווה אסטרטגיה של עדות וזיכרון.ההגדרה הפסיכיאטרית של התסמונת הפוסט-טראומטית (PTSD
שליטה סימבולית
שליטה סימבולית היא דבר מה שאתה נושם כמו אוויר, אינך מרגיש את הלחץ שהיא מפעילה עליך. היא מצויה בכל מקום ובשום מקום“. כך גם טראומות חברתיות ופוליטיות. האפקטיביות שלהן היא באי- נראותן ובאפקט הפאנטום שלהן על העצמי. שליטה סימבולית אינה מותירה סימנים. היא אינה מתאפיינת בסכנה ממשית לחיים כי אם באיום מתמיד על העצמי. איום זה עבר תהליך של ”הטִבעּות“ והוא פועל בדרכים אינטרפֶּלטיביות שהן יותר סמויות מגלויות. התוצרים הנפשיים של שליטה סימבולית הם פיתוחן של בושה, אשמה וצמצום העצמי, לעומת פחד ואימה שמאפיינים אירועים טראומטיים קיצוניים
suffering double
רלבנטי בהקשר זה הוא המינוח suffering double שתבעו פרוסט והוגס כדי לדון בדרכים של הגוף לייצר סימפטומולוגיה משנית הגורמת לסבל בעל אופי אוטונומי, על אף שהוא בעל זיקה ישירה ונסיבתית למקור הסבל הראשוני החברתי.
כשל עדותי
חשוב גם להיזהר מכשל עדותי. חשוב לזהות את חוסר הצדק, לדבר אותו, ולהיות עד לעוול. חשוב לעשות זאת הן בחדרי חדרים והן בזעקה לעולם כולו.
ולצד כל אלו, יש את אלו שעוד לא חזרו, ויש את אלו שלעולם לא ישובו.
אבל מושהה
חשוב להכיר את המושג אבל מושהה. כאשר מצד אחד יש אובדן עמוק שיש להתאבל עליו ומצד שני יש קושי להתאבל, כי אולי עוד ישובו, כי אין זמן להתאבל וצריך להילחם למען שובם והחלמתם, כי לא רוצים להכיר באובדן.
משפחתו של רון ארד היא דוגמה מדבקת לכך שלא משנה כמה שנים עברו, ואיזה ראיות למותו יש, האבל עדיין מושהה, המעגל לא נסגר.
וכך חשוב להחזיק בו זמנית את האבל המעורבב עם השמחה, ולזכור הכל, לא להדחיק חלקים , וגם לא להשתמש בשובם לאג׳נדה אישית.
במצב כזה על המטפל להכיל את הטראומה המורכבת, האישית והקולקטיבית, לזעוק על חוסר הצדק ולהילחם לצדק, להכיר בפצע, לאפשר בתוך האבל המושהה גם להתאבל וגם לקוות ולהמשיך ולתפקד.
ובעיקר לאפשר בטחון פסיכולוגי.
בטחון פסיכולוגי
בטחון פסיכולוגי כולל בתוכו
1. אמון
2. תקשורת פתוחה
3. כבוד הדדי
4. פגיעות
5.אווירה לא ענישה
6. העצמה
7. גיוון והכלה
יש לזכור להחזיק ולהכיל ולאפשר את כאלו
בנשימה עצורה עד שובם
ובשמחה מהולה באבל כבד
שלכם, באהבה , רונית.
אסיים בשיר:
אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר
שֵׁב אִתּוֹ
עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר
אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן
אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר
בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת
שֵׁב אִתּוֹ
שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְב
