פרידה בטיפול: לא סוף, אלא שלב טיפולי בפני עצמו
מאת ענת טמיר
פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית ואשת צוות במרכז לפסיכותרפיה אינטגרטיבית של רונית חיימוב
לקראת סיום השנה והמעבר לשנה החדשה, בחרתי להתבונן באחד הרגעים העמוקים, המורכבים והמשמעותיים ביותר בתהליך הטיפולי, והוא רגע הפרידה. פרידה בטיפול אינה רק נקודת סיום טכנית של תהליך, אלא שלב טיפולי בפני עצמו, טעון במשמעות רגשית, מקצועית ואנושית הן עבור המטופל והן עבור המטפל.
כשאנו שואלים מהי פרידה בטיפול, אנו נוגעים בשאלות מהותיות:
למה הפרידה כל־כך חשובה? כיצד נכון לבצע אותה? מה תפקידה בהפנמת התהליך להמשך חייו של המטופל? אך לא פחות חשוב מכך מה קורה לנו כמטפלים ברגע הזה?
פרידה כתהליך הדדי ולא חד־צדדי
לעיתים יש נטייה לראות את הפרידה כתהליך חד־צדדי, שבו המטופל נפרד מהמטפל ויוצא לדרכו. בפועל, הפרידה היא תהליך הדדי.
גם המטפל נפרד: מהקשר שנבנה, מהמפגשים הקבועים, מהעולם הפנימי שהכיר מקרוב, ומהאחריות על המטופל שאותה החזיק לאורך זמן.
זהו רגע שבו המטפל מתבונן על הדרך שנעשתה על השינויים, על האתגרים, על המקומות שבהם נדרש להחזקה, לאמפתיה, לגמישות, להצבת גבול, וכן להצליח להאמין בתהליך וביכולת של המטופל לצמוח.
מה מסמלת הפרידה עבור המטופל
עבור המטופל, הפרידה מסמלת מעבר לעצמאות, שבו הוא יכול לסמוך על הכוחות שנבנו, על הכלים שנרכשו, על המשאבים שהונכחו בטיפול, ועל ההבנה שהטיפול לא נועד לפתור את כל בעיות החיים אלא לאפשר התמודדות טובה יותר איתן.
הפרידה מאפשרת למטופל להפנים שהשינוי אינו תלוי עוד בנוכחות המטפל, אלא ביכולת שפיתח בתוכו. הטיפול מפסיק להיות מקום חיצוני, והופך למשאב פנימי מלווה.
מה קורה למטפל ברגע הפרידה
עבור המטפל, זהו רגע של למידה עמוקה על עצמו בתור מטפל ואדם. על דפוסי הקשר שלו, על יכולתו לשחרר, ועל המשמעות של ללוות אדם עד לנקודה שבה הוא כבר אינו זקוק לאותו ליווי צמוד.
דווקא בתקופה של סיום שנה, שבה כולנו עוצרים לסכם, לעבד ולהתכוונן מחדש. הפרידה הטיפולית מקבלת רובד נוסף. היא מזכירה לנו שטיפול אינו נמדד רק בעומק העבודה אלא גם באיכות הסיום.
פרידה טובה אינה ניתוק, אלא סגירת מעגל שמכבדת את הקשר, מחזקת את העצמאות, ומאפשרת לשני הצדדים להמשיך הלאה כל אחד בדרכו עם תחושת משמעות, צמיחה והמשכיות.
אז מהי פרידה בטיפול?
פרידה בטיפול אינה רגע בודד, אלא תהליך. זהו שלב שבו המטופל והמטפל עוברים יחד ממרחב של החזקה משותפת למרחב של נפרדות בריאה. בניגוד לתפיסה הרווחת, טיפול טוב אינו כזה שנמשך ללא גבול, אלא כזה שיודע להסתיים בזמן הנכון מתוך כבוד לתהליך ומתוך אמון ביכולות שנבנו.
פרידה טיפולית מבטאת את המעבר מהישענות על הקשר הטיפולי ליכולת של המטופל להיות “המטפל של עצמו”. זהו רגע שבו הטיפול משנה צורה: הוא חדל להיות מפגש שבועי, אלא הופך למשאב פנימי, שבו המטופל מתמודד בעצמו עם אתגרי החיים. לכן חשוב לעבוד על סיום הטיפול, שיאפשר הזדמנות משמעותית להטמעת השינוי.
למה הפרידה כל־כך חשובה?
רק כאשר תהליך מסתיים, ניתן להתבונן עליו כמכלול: לראות מה השתנה, מה הופנם, ואילו חלקים כבר אינם זקוקים להחזקה חיצונית. עבור מטופלים רבים, זהו גם תיקון לחוויות פרידה קודמות כאלה שנחוו כנטישה, כהפסקה חדה או כאובדן לא מעובד.
כאשר הסיום מתבצע באופן מודע ומדובר, הוא מחזק תחושת מסוגלות, אחריות ובעלות על התהליך. המטופל מבין שהשינוי אינו תלוי עוד בנוכחות המטפל, אלא ביכולות שפיתח בתוכו. כך הפרידה הופכת לשלב טיפולי בפני עצמו, ולא ל״סוף״ טכני.
איך עושים פרידה טיפולית בצורה מיטיבה?
השלב הראשון הוא עצירה פנימית של המטפל. זיהוי בשלות אצל המטופל, ולאחר מכן פתיחת שיח על סיום כמשהו טבעי ובריא. שיח זה מתרחש כמה חודשים קודם לכן, ויש שיגידו שכבר בתחילת הטיפול חשוב להדגיש שהטיפול מוגבל בזמן ולא נועד לפתור את כל הבעיות בחיים אלא נועד להשיג רמיסיה/הפחתה של הקושי והקניית מיומנויות, לא חיים נטולי אתגרים, אלא חיים שבהם המטופל מצליח להתמודד עם כל האתגרים שיגיעו בהמשך.
יש להתבונן על מה נעשה עד כה בטיפול, כלים, מיומנויות, משאבים שנרכשו, מה עבד ומה לא. חיזוק מסוגלות המטופל ותיאום ציפיות בקשר להמשך הטיפול והסיום.
פרידה הדרגתית והפגישה האחרונה
בדרך כלל, פרידה מיטיבה נעשית בהדרגה: מעבר מפגישה שבועית לפגישה פעם בשבועיים, ולאחר מכן לפגישה חודשית. שלב זה מאפשר למטופל “לבדוק את עצמו” בעולם, תוך ידיעה שהקשר עדיין קיים אך משתחרר בהדרגה. עבור המטפל, זהו זמן חשוב להתבוננות: האם אני סומך על כוחות המטופל? האם אני מאפשר שחרור אמיתי? עדיין חשוב להזכיר למטופל שזאת לא נטישה, ותמיד הוא יוכל לחזור לטיפול אם הוא יזדקק לכך.
הפגישה האחרונה אינה פגישה רגילה. היא נושאת משמעות סימבולית ורגשית, והיא ממש טקס מעבר להתחלה חדשה/ליציאה לעצמאות. במפגש זה חשוב לסכם את הטיפול/את הדרך שנעשתה, לדבר גם על רגשות מעורבים: עצב, גאווה, חשש, הקלה, שמחה.
גם למטפל מותר להרגיש
חשוב שהמטפל יוכל לדבר, במידה ובאופן מותאם, גם על רגשותיו סביב הפרידה.
לדוגמה:"אני מרגיש עצב על סיום הטיפול ועל הפרידה ממך, ובו בזמן שמחה ואמונה ביכולת שלך להמשיך הלאה בכוחות עצמך."
רגשות של אי־נוחות, חשש או תחושת אובדן אינם סימן לחוסר מקצועיות. להפך. הם עדות למעורבות, לאנושיות, וליכולת ליצור קשר משמעותי תוך שמירה על גבולות.
פרידה מאפשרת גם למטופל לחוות פרידה מיטיבה, ולא נטישה, שבה הוא יוצא לדרך עם "ארגז כלים" שרכש במהלך הטיפול, שיאפשר לו להמשיך להתמודד ועדיין לדעת שהמטפל נמצא שם עבורו. אולם, יש בפרידה גם חלק שלא תמיד מדובר והוא המטפל בפרידה. הרי גם המטפל נפרד. הוא נפרד ממפגשים קבועים, מסיפור חיים שליווה, ומהחזקה רגשית שהייתה חלק משגרת עבודת
הפרידה בטיפול היא הזדמנות של המטפל להתבונן בעצמו הן כמטפל והן כאדם. עולות שאלות שלא תמיד עלו במהלך הטיפול כגון: מה למדתי מהמטופל? אילו חלקים בי התחזקו? האם היה לי קל או קשה לשחרר? האם יש בי רצון להחזיק עוד או דווקא הקלה? האם אני סומך על הדרך שנעשתה?
עולות שאלות של ערך, משמעות וזהות מקצועית. לעיתים הפרידה עלולה להפגיש את המטפל עם אזורי אי־נוחות: פחד מנטישה הפוכה, חשש שהמטופל יתקשה בלעדיו, או תחושה עדינה של אובדן. רגשות אלה אינם סימן לחוסר מקצועיות להפך. הם עדות למעורבות, לאנושיות, וליכולת ליצור קשר משמעותי תוך שמירה על גבולות.
סיום שהוא התחלה
בסופו של דבר, פרידה טיפולית מיטיבה אינה חוויה של אובדן, אלא של מעבר. היא משקפת את מהות הטיפול עצמו: ללוות, להחזיק, לחזק ואז לשחרר. היא מאפשרת לשני הצדדים להמשיך הלאה עם תחושת משמעות, צמיחה והמשכיות. לכן דווקא בסיומה של שנה, כאשר אנו נפרדים מפרק אחד ופונים אל הבא, הפרידה בטיפול מזכירה לנו שתהליכים משמעותיים אינם נמדדים רק בעומק העבודה, אלא גם באיכות הסיום. זהו רגע שבו אפשר לומר תודה על הדרך שנעשתה, להסכים לשחרר, ולפנות מקום לצמיחה הבאה הן של המטופל והן שלי כמטפלת.
ליצירת קשר עם ענת טמיר:
Tamir.anat@gmail.com
0524506920
