יש משהו סמלי בלייצר התחלה חדשה ביום האשה הבינלאומי. לא בהכרח בגלל התאריך עצמו אלא בגלל מה שהוא מאפשר לנו בלב. עצירה קלה, התבוננות והזמנה פנימית לשאול: איפה אני היום, ולאן אני מבקשת ללכת מכאן?
יום האישה הנוכחי פוגש אותנו אחרי יותר משנתיים של עומס רגשי ופיזי כבד, בצל מלחמה שעדיין מהדהדת בגוף ובנפש. בתוך מציאות כזו, המילה "התחלה" מקבלת גוון מורכב, היא נושאת בתוכה תקווה, אך גם דריכות וחשש.
התחלה תמיד מצביעה על מה שיבוא, אך היא גם מראה את מה שהגיע לקיצו. בין אם זה שבר שלא ביקשנו או פרק שהסתיים. אנו מביאים לפתח השנה את כל מה שכבר עברנו. כאן נבנה החוסן שלנו: היכולת לאסוף את השברים ולצעוד לעבר מסע חדש, כשאנו מצוידים בלמידה וביכולות נרחבות יותר משהיו לנו בפרק הקודם.
חמלה ונוכחות: הכלים לשיקום פנימי.
בעבודה טיפולית, אנו לומדות שחוסן לקראת התחלה חדשה נבנה מתוך התבוננות כנה וחומלת. גישות מבוססות מיינדפולנס מזכירות לנו שהרגע הזה הוא נקודת המוצא היחידה שיש לנו.
כשאנו מזהות את "מנגנון הניבוי העתידי" שלנו, נכנס לפעולה אותו חלק שסורק סכנות ומייצר חרדה בניסיון להגן עלינו מה"לא נודע". אנו יכולות לבחור להחזיר את עצמנו ל"כאן ועכשיו". נשימה מודעת או חיבוק עצמי אוהב הם המשאבים שמקרקעים אותנו גם כשאנו פצועים.
כפי שהדלאי למה אמר:
"יש יומיים בשנה שבהם אי אפשר לעשות כלום. אחד מהם נקרא אתמול והשני נקרא מחר: אתמול אינו ניתן לשינוי, ומחר עדיין לא כאן; לכן, אין טעם להתעכב עליהם או לדאוג מהם יותר מדי.
"היום הוא היום הנכון לאהוב, להאמין, לעשות ובעיקר לחיות": היום הוא הזמן האמיתי לפעולה, לחיבור, לתקווה ולמימוש עצמי.
אבן דרך במסע: להפוך לפסיכותרפיסטית.
כשאני מביטה לאחור על הדרך שעברתי, אני מבינה שהמתנה הגדולה ביותר שנתתי לעצמי הייתה הבחירה להשקיע בלימודי טיפול. השנה, זכיתי לחתום פרק משמעותי במסע הזה ולהפוך לפסיכותרפיסטית. זו לא הייתה החלטה רגעית, זה היה מסע ארוך, לעיתים מתיש, שדרש ממני התמדה והסכמה לפגוש ספקות ואי-ודאות.
המתנה הזו הפכה אותי לאדם שלם יותר. היא אפשרה לי להוציא דברים מן הכוח אל הפועל, להגשים חלק עמוק בתוכי ולראות אופק חדש. יחד עם זאת, אני יודעת שזהו רק שלב התחלתי בתוך דרך ארוכה. בעולם הטיפול, הלמידה לעולם אינה מסתיימת. צלחתי תחנה חשובה שמעניקה לי כלים ועומק, אך אני נשארת תלמידה של הנפש, סקרנית לקראת כל מה שעוד יש לתחום המופלא הזה להציע לי.
מבט קדימה: השנה, מיום האישה, המתנה שאבחר לתת לעצמי היא המשך התפתחות וסבלנות. אחרי שהגעתי אל אבן הדרך המשמעותית הזו, אני מבקשת להמשיך להעמיק, ללמוד ולגדול בתוך השליחות שלי, מתוך אמון בקצב הפנימי שלי.
לסיום, אני רוצה להפנות את השאלה אליכן: תקופה מתמשכת כל כך מאתגרת, איזו מתנה הייתן נותנות לעצמכן היום? איזו בחירה או התכווננות פנימית תאפשר לכם להרגיש שלמות יותר ולהתחיל מחדש, צעד אחד בכל פעם?
מאחלת לכולנו ריפוי, התחדשות ואופק של שלום.
שרון דרור פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית
טל 0523888163
