מאת סיגלית ברזילי
הנה סגרנו שנה שכולה התחלה של משהו אחר , משהו שונה לגמרי . וההתחלה הארוכה הזו עירבלה וטלטלה כל תחום חיים . מהוויית חופש מוחלט לבחור, לעשות, לייצור, להשיג, להתקדם, לראות, לנסוע, לבלות, לאהוב, לגעת, לחבק, לעשות אהבה – בין לילה ההוויה הפכה ל-רק 2 מ', רק מסכה, רק משפחה גרעינית, רק עסקים חיוניים, רק בלי סבתא וסבא ,רק לשטח עקומה , רק ל- 3 שבועות………. , פחד מהלא ידוע והנעלם, מסרים של תפחדו מספיק כדי שהאנשים סביבכם יהיו בטוחים.
ואז בחרנו לעצור ולנשום , להתבונן ולהקשיב , לחזור ל"עמוד השדרה " הפנימי , ולאזן את הקולות שבתוכנו , לעבד את המידע המציף אותנו בכל חוש אפשרי ולנשום ולהשהות , למצוא כל יום את הקרקוע האישי של כל אחד ואחת ואת הקרקע היציבה לאהובים ולקרובים לנו.
אחרי שנה של – הנה אחרי החגים, והנה אחרי החיסון ואנחנו כמעט טסים לחופשה המיוחלת , וזה רק בגלל המוטציה ……. התקווה, האופטימיות, האמון נסדקים , אז איך ממשיכים ?!
ראשית נלמד כי ההמשכיות היא צורך ואינה תלויה בדבר , המשכיות קורית ואינה ניתנת לשליטה בדיוק כפי שהארעיות בחיים היא טבע היקום, ארעיות התופעות וארעיות הדברים שקורים. התובנה כי הכל ארעי והחיים ממשיכים יכולה להתקבל מבחינה אינטלקטואלית ואם מעמיקים קצת אז כן גם מבחינה פילוסופית . יחד עם זאת, במציאות שלנו, בחיי היומיום, ובמיוחד בעידן הכל כך מתפתח תמידית בו אנו חיים , במאה בה תודעת ההישג, ההצלחה , היצרנות והעשייה היא הפרקטיקה -בתודעה ובהנחה כי הכל קבוע וידוע מראש .
התבוננות והתמקדות בקבלת הארעיות כטבע היקום והקיום, מתאפשרת כשאנו מגייסים את כל חמשת החושים שלנו ואת ההבנה הקוגניטיבית גם יחד , להתבונן בזריחת השמש בבוקר , להסתכל על הטל המתאדה לאיטו מעלי הפרח , על קשת הגוונים המשתנה בשעות השקיעה עד לחשיכה . להיות בתשומת לב להמשכיות התהליכים ולארעיות התופעות, שום דבר לא נשאר זהה למשך יותר משני רגעים רצופים.
תרגול פנימי זה , מוביל אותנו להבנה כי המשכיות וארעיות שייכות למימד הזמן, ועם תובנה זו נוכל לעלות לתודעה במימד המרחב המאפשרת הכרות ותשומת לב לאי – הידיעה.
נחזור לרגע למציאות בה אנו חיים ,כל כך הרבה ידע מצוי ברשותנו, הידוע והמתוכנן הוא המקום הבטוח של קיומנו , החתירה היומיומית לעוד ידע שיוביל לעוד הישג שיניב עוד עשייה ….. ושוב נחזיק , בעדינות בקשיבות ובתשומת לב את ההסכמה לא -לדעת , נשרה במקום הצנוע של אי הידיעה , נסכים להבין בכל מימד של גופנו ומוחנו שזה ממש בסדר לא -לדעת . ובסקרנות נחקור ונגלה את התחושות שעולות, את הרגשות, המחשבות ש"רצות" .
התמקדות בחלק זה בנו ש"אינו -יודע", מאפשר ופותח פתח ללמידה וטיפוח של הסתכלות וחשיבה מדויקת ומיטיבה , מפנה לנו מקום לחיבור מיטיב עם יכולותינו הקיימות, מדייק את המסוגלות , מאפשר לנו לתקשר בצורה בהירה עם הערכים המנחים אותנו ולבדוק האם הסולם הערכי הפנימי נכון לנו בנקודה זו.
המשכיות מיטיבה , תיווצר מתוך ההסכמה הפנימית – על אחת כמה וכמה בתקופה זו שרב הנעלם והלא ידוע על הגלוי והידוע – ליצירת מערכת יחסי גומלין מיטיבה עם הפנימיות שלי החלקים שיודעים והחלקים שאינם יודעים, עם הבריאות הפיזית שלי מה אני יודעת ומה לא, עם האנשים סביבי בהסתכלות ממקום שלא יודע – ואז סקרנות ופליאה ונכונות ללמוד משהו חדש.
המשכיות היא צורך וקורית בכל רגע , לכן המשכיות בטוחה, נטועה בפיתוח הגמישות הפנימית של כל חלקינו, לנוע במנעד בין היודע ללא יודע , זהו תרגול תודעתי וחושי יומיומי .
המאמר מבוסס על המאמר: "קארמה, המשכיות, והדרך הנאצלת כפולת השמונה"
מאת: תיק נהאט האן . תרגום: ורד כספי. מתוך: אסופת מאמרים 6 – הדרך הנאצלת בת שמונת הנתיבים, כתב העת של בודהיזם בישראל.
ליצירת קשר
סיגי סרזילי
sigalit007@yahoo.com
טל: 054-6602004
