תמיד שמתחילה שנה חדשה אנחנו עושים דין וחשבון, מה ההישגים, מה הכישלונות, מה החוזקות למול החולשות, מה עשינו טוב ומה עשינו רע… ואנו מבטיחים לעצמינו שהשנה הזו נעשה טוב יותר.
כשספדו את 2020 וביקשו שלא תחזור על עצמה בגלל הקורונה, חשבו ש2021 תהיה טובה יותר… ב 2022 כשהסגרים סביב הקורונה הסתיימו, וחזרנו לשגרה, למרות שהקורונה עדיין איתנו חשבנו שוב שיהיה טוב יותר. וב2023 הקרע בתוכינו, רק גורם לנו לקוות שבשנה הזו משהו ישתנה.
המציאות היא שבחיים נחווים חויות קשות לצד חוויות נעימות. חוסן היא היכולת להתמודד עם אירועים החוזרים ונשנים הקשים בחיינו, והיכולת למרות האירועים הללו לחוש משמעות, להילחם על עתיד טוב יותר, להנות מהרגעים הקטנים, ולסלוח לאחרים ולעצמינו.
ואז בא היום הזה- יום כיפור שהוא עוד יום…
יום בו אנו מבקשים שכששערי שמיים יפתחו, יסלחו לנו על חטאינו נגד ה'.
הוא ( או היא) לא יכולים לסלוח על חטאינו בין אדם לחברו.
והאמת היא שהסליחה הכי גדולה, והכי קשה היא הסליחה לנו על כל חטאינו נגד עצמינו.
על מה שלא הספקנו, לא עשינו, לא השגנו
על כל השקרים שסיפרנו לעצמינו, על כך שלא טיפלנו בגופינו
על הרחקת אהובינו, ניכור מתחביבינו, מהנאות חיינו
על הפחדים והחרדות שתקעו אותנו,
על אירועי העבר ששברו אותנו
ועל כך שתחלס אנחנו לא באמת אוהבים את עצמינו.
אז אשמח אם פשוט לרגע או שניים
תעמדו מול המראה
ותעברו מכף רגל ועד ראש
ותמקדו בדברים בכם שאתם אוהבים
תקחו נשימה עמוקה
ופשוט תתמקדו- רק בדבר אחד שאותו אתם אוהבים בעצמכם
ואחכ תזכרו במעשים, מחשבות, רגשות שאהבתם בכם
בחוויות, צחוקים, עשים משמעותיים,
ופשוט… תקבלו את עצמכם כמו שאתם
במקום להיות השופט והמושבעים, תהיו האהבה ללא תנאי, האינסופית.
לרגע אחד- 60 שניות…. אולי 90….. אולי 120…
ואני אשמח לסיים עם שירה של לאה גולדברג המלווה אותי כבר חמש שנים:
ויהי בהגיעך ללכת
תנבול ותפול כמו עלה בשלכת
ולהמשיך לא תוכל עוד הלאה
תיקרא לעמוד בפני בית הדין שם למעלה
מוטב שתדע מבעוד מועד מה צפוי
אחרת תעמוד שם בראש חפוי
שם לא ישאלו אם צברת הון רב
או אם נפלת כגיבור בקרב
אם צדיק היית או רשע היית
ממה נמנעת ומה עשית
הם לא ישאלו כמה הרווחת או מה קנית
הם לא ישאלו אם בית בנית
הם לא ישאלו למה שאפת ומה קיווית
הם לא יתעניינו האם אמת דיברת או רימית
רק שאלה אחת בלבד ישאלוך
האם לפני מותך חיית?…..
שנה טובה וגמר חתימ טובה.
