10 המכות בטיפול ואיך להתמודד איתן

הי,

אני מקווה שחג הפסח עובר עלייך בנעימים

ומאפשר גם מנוחה.

החג הזה העלה בי את המחשבה על 10 הדברים,

אשר במיוחד בטיפול בחרדות וטראומה- אבל לא רק,

תוקעים טיפול, מקשים על התקדמות, ועלולים

לתסכל הן את המטפל והן את המטופל.

כאן אני מביאה את 10 המכות בטיפול

ואיך לזהות , לאבחן, ולטפל בהם

על מנת להצליח בטיפול.

 

ואלו 10 המכות בטיפול:

  1. דם יזע ודמעות-אמון – אחד הקשיים המרכזיים והבסיסיים ביותר בטיפול בנפגעי טראומה קשור בקשיים העצומים ליצור יחסי אמון עם אנשים בכלל ועם המטפל בפרט. מטופלים שכאלה אשר חוו הזנחה, ובגידה במשך שנים אינם מסוגלים לפתח קשרי אמון, למרות שאיפתם הכמוסה לכך. הם מנסים בכל דרך לבחון את המטפל ולחשוף מעידות ונקודות תורפה אשר אינם מאפשרים בניית אמון. המטפל נדרש לסבלנות אין קץ ולעמידות לנוכח הבחינה הבלתי פוסקת של המטופל והכעס הקשור במעידות. הפתרון: לדבר את האמת גם אם היא כואבת- כנות- לשוחח על מה שקשה ולהוכיח שהקשר מצליח לשרוד גם את החוויות הקשות של המטפל והמטופל.
  2. צפרדע- אידיאליזציה – אידיאליזציה של הטיפול והמטפל בשלב הראשון- הינה אחת הדרכים המפורקות בה רואה המטופל את המטפל. המטפל הנאיבי עלול להתעלם ולחשוב שהמטופל באמת מרוצה מהטיפול, למרות שבעצם המטופל רק מרצה את המטופל. בקשר טיפולי אמיתי אם המטופל לא כועס, וכואב, אם המטפל לא משועמם לפעמים- משהו בטיפול לא עובד. שכן העברה והעברה נגדית הנם חלק חשוב בטיפול. ואם אנחנו לא נראה את החלקים השליליים הטיפול לא יתקדם. הדבר משול לכך שהנסיך הנו קודם כל צפרדע- ורק אחרי הנשיקה הופך לנסיך. אם לא נראה את הצפרדע לא נגיע לנסיך- וחשוב לדעת המטופל הוא הנסיך והמציל של עצמו. לא מהטפל.הפתרון: לשים לב האם הקשר נשאר בשלב ה ״התאהבות״ ״האידיאליזציה״ ״והריצוי״ או שחלה התפוצצות- כי רק שם מתחילים לגעת בנקודות האמיתיות היוצרות שינוי.
  3. כינים-גבולות מול נוכחות אוהבת –  מלכודת הגבולות הטיפוליים. חלק מן הטיפול במטופלים נפגעי טראומה ובהתנהגויותיהם הדיספונקציונליות נעשה באמצעות יצירת סביבה מכילה, "טובה דיה" ונוכחות אוהבת בטיפול. יחד עם זאת יש מקום גם לגבולות על מנת לשמור הן על המטפל והן על המטופל. ישנם מטפלים שמתקשים להיות בנוכחות אוהבת עבור מטופלים עקב יחסי העברה והתנגדויות, אך יש מטפלים אשר הקושי שלהם הוא בשימת גבולות, מתוך הצורך לספק למטופלים חוויות מתקנות ולא לחשוף אותם שנית לטראומות ותסכולים. כאן נמצא אותו פצע שכל פעם מגרדים אותו גירוד אינסופי והוא נפתח מחדש. קצת כמו כינים. פתרון: לדעת לאזן בין 2 החלקים בטיפול: הצורך בחינוך- גבולות, לבין טיפול לשינוי- נוכחות אוהבת. אני משתמשת כאן במושג מתוך עולם המיינדפולנס בשיטת האקומי- אל אלימות- כל דבר אשר יוצר פגיעה, כאב קשה, תחושה שהמטפל מזניח, הנם סוג של אלימות בקשר הטיפולי. כל יצירת גבולות הנה חשובה כאשר היא נעשית מתוך נוכחות אוהבת.
  4. שליטה -במצרים הצורך של פרעה בשליטה הוביל לערוב. כך גם בטראומה. נפגעי טראומה, בינהם גם ילדים אשר חוו התעללות בילדותם, נוטים להפגין תגובה דו שלבית המאופיינת על ידי שלב של העדר שליטה ושלב של שליטת יתר. בשלב העדר השליטה המטופל מגיב בתגובות של היפראקטיביות, התפרצויות אגרסיביות, היזכרויות חודרניות בצורה של סיוטי לילה ופלאש-בקים וחוויה מחדש של מצבים דמויי מצבי הטראומה. בשלב שליטת היתר המטופל מגיב בתגובות משתקות של הצטמצמות רגשית, בידוד חברתי, נסיגה ממחויבויות חברתיות. ניתן לראות זאת בניתוק מעצמי, מול ניתוק מהמציאות, וכן בתגובת ברח ולחם בטיפול עצמו. הפתרון: מטפל נבון יאפשר רגעים של העדר שליטה, אך גם יביא דרישות של מציאות, במיוחד כאשר לפלשבקים עצמם יש נטייה להימשך זמן רב ללא אפקט טיפולי בצידם. על המטפל לשאוף להביא את המטופל להיות מסוגל באופן מודע הן לשחרר שליטה והן להיות בשליטה כמטרה טיפולית ראשונה במעלה. זאת עי משאוב באמצעות נשימות, קרקוע וכן חקירת המקום הכואב.
  5. דבר-הכחשה – הכחשה עלולה ליצור רה ויקטימזציה- ופציעה בבשר החי. הכחשה הינה הגנה מרכזית בקרב מטופלים נפגעי טראומה. הצורך להאמין כי האירועים הטראומטיים לא התרחשו מוביל להכחשה ולדיססוציאציה. הכחשה גם קשורה לאמון- הפחד שלא יאמינו לי- ולכן נשמר סוד. ישנם מטופלים שאינם מכחישים אירועים אך מכחישים את גודל ההשפעה וההשלכה של האירוע הן על המטופל והן על המטפל. הפתרון: על המטפל להיות ער לצורך העז בהכחשה ולבדוק האם המטופל התנתק רגשית- אפילו ניתוק עדין קטן לרגע או האם אכן עיבד את התכנים הרגשיים הקשורים בטראומה.
  6. שחין- מרחק – המטופל מרגיש לנו מצורע. המטפל כאמא מזניחה והמטופל כילד הבודד.הרבה פעם מתוך תחושת אשמה של המטפל על כך שלא הצליח לעזור, או לא ראה משהו, או עקב התנגדויות של המטופל, המטפל יכנס לנעלי האמא המזניחה- ויתחיל לרצות שהמטפל יאחר, לא יגיע, או פשוט יתרחק ויתנתק בטיפול בניגוד ללהתחבר. מיוחד במקרה של מטופלים נפגעי טראומה מורכבת אשר חוו הזנחה ומרחק עלול המרחק הנוצר ע"י המטפל להיות כשחזור של תחושת הבדידות הקיומית שלהם. פתרון: מודעות למקום הזה ודווקא יצירת קרבה יכולה להשפיע לטובה במקרים של משבר בטיפול, בניגוד לדחף ליצור מרחק.
  7. ברד- מוטיבציה – למוטיבציה לטיפול ולעיבוד טראומות עבר יש מרכיב חשוב ביותר בתוצאות הטיפול. גם מוטיבציה שלילית- בריחה מכאב וגם מוטיבציה חיובית- קרבה לכל מה שיוצר הנאה הנם חשובים בטיפול. הבעיה היא שהרבה פעמים למטופל יש בעיקר מוטיבציה שלילית, אם בכלל. ואז אנחנו מגיעים לנקודת הקפיאה והקר. אנו מרגישים שללא מוטיבציה אמיתית היוצרת הנעה הטיפול לא מתקדם- ואז אנחנו עלולים להתייאש או לחוות תסכול מהמטופל. יחד עם זאת זוהי אולי נקודת ההבדל המהותי בין טיפול לאימון. אם לאדם הייתה מוטיבציה- אימון היה מספק. הפתרון: יצירת קשר מכיל בעל נוכחות אוהבת, היוצר חוויות מתקנות ואלה לאט יבנו מטיבציה. דרך נוספת היא עי תשאול סוקראטי וראיון מוטיבציוני השואל מה הגרוע ביותר שיקרה אם נמשיך כך. להערכתי עם נפגעי טראומה תשאול זה פחות מתאים.
  8. ארבה- אחריות – החוזה הראשוני בטיפול (במפורש או במרומז) בין המטפל והמטופל מהווה הסכמה הדדית של שני הצדדים להכנס לתהליך טיפולי אשר בסופו של דבר יביא תועלת למטופל. אולם, במהלך הטיפול חוזה זה הופך ברור פחות. הטיפול עצמו, הופך פעמים רבות לתהליך קשה ומכאיב עבור המטופל, חוויה מחדש של טראומות המביאים לרצון של המטופל לברוח מן הטיפול ובמקרים הקיצוניים מן החיים עצמם. במצבים שכאלה כובד האחריות עובר מאחריות הדדית של מטפל ומטופל לאחריותו המירבית של המטפל. ללא אחריות אין צמיחה. כמו ארבה הפוגע בכל מה שצומח. פתרון: מאוד חשוב לשים לב כי תמיד יש למטופל גם חלק בריא, קטן ככל שיהיה שיכול לקחת מידה כזו או אחרת של אחריות. לכן, על המטפל להיות אמפתי לקשיים של המטופל אך עם זאת לשוב ולהזכיר להם את החוזה ואת אחריותם על הטיפול ובכך שמדובר בחייהם הם.
  9. אזור החושך-השלכה – הגנה מרכזית של התת מודע עקב חוויות עבר בלתי נסבלות, קונפליקטים ורגשות קשים הינה השלכה. באמצעות ניתוק והפרדה לחלקים, אותם חלקים קשים יכולים להיות מושלכים כחלקים נפרדים בתוך האישיות עצמה או על הסביבה עצמה. דוגמא קיצונית היא גלישה פסיכוטית ו DID- הפרעת ריבוי האישיות. אולם, גם ללא ריבוי אישיויות עולמו הפנימי של נפגע הטראומה הוא פעמים רבות מפורק, ורק כך הנפש יכולה לשמר את עצמה.  כך למשל, המטפל יכול להתפס רגע אחד מטפל טוב ורגע לאחר מכן מטפל רע. הפתרןו: להיות במודעות ולהבין מתי רגש שאני המטפל חש הוא השלכה של המטופל, או שהמטופל נגע בעניינים לא פתורים שלי כאדם ולדעת מתוך מודעות להגיב לכך.
  10. מכת בכורות- סיום טיפול טרם זמנו- מות הטיפול- דבר זה קורה כאשראנחנו מנסים להכניס אג׳נדות שלנו לטיפול שאינם תואמות את הטיפול- ואז במקום לטפל במטופל אנחנו מטפלים באג׳נדה. דרך נוספת להובלה לסיום טרם עת של הטיפול היא עי שימוש בשיטה שאינה מותאמת למטופל. הפתרון: במקום לנסות לעצב את המטופל למה שאנחנו יודעים- יש להתאים את הטיפול באופן אישי למטופל וכן להיות נטולי אג׳נדה.

אם קראת עד הסוף כל הכבוד לך. אשמח לקבל תגובה ולשמוע את דעתך.

 

 

וכאן אני רוצה להציע לך הטבה.  עקב בקשה של בוגרים שלנו

אנו פותחים קורס מיוחד למטפלים: NLP VS CBT

בקורס אנו נלמד את רזי 2 מהגישות הרלוונטיות ביותר בעולם הטיפול בצורה פרקטית

בקורס מרוכז וממוקד.  ורק לנרשמים עד ה15.04 יש 10% הנחה.

לפרטים על הקורס והרשמה כמתעניינים- ניתן ללחוץ כאן

 

המשך חג שמח

שלך באהבה רונית

תגובות

תגובות

אודות הכותב/ת: רונית חיימוב

בת 41, אמא ל 2 בנים, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית, מרצה וטריינרית ב NLP, עובדת בשיטות אפקטיביות, ביניהם: EMDR, DBT,CBT, Schema Therapy, מיינדפולנס ועוד. תלמידתו של סטיב אנדראס ממציא פרוטוקול הטראומה ב NLP ניסיון של 15 שנים כעובדת סוציאלית בביה״ח וולפסון בעלת רקע בעבודה עם מטופלים הסובלים מחרדה, טראומה, נפגעות תקיפה מינית, אלימות במשפחה, מטופלים בריאטריים (לאחר קיצור קיבה), סוכרת נעורים ומבוגרים, טיפול נמרץ ילדים ועוד. בעלת קליניקה פרטית בתל אביב.