3,4,5 וחצי… :-) 6 ה F של הישרדות וטראומה – Fawn Fight, Flight, freeze,Faint, Fraternize,:

3,4,5 וחצי… 🙂 ה F של הישרדות וטראומה:

סכנה עתידית וסכנה מיידית- מודל ה F של טראומה:
בבסיסו של הפחד והחשש עומדות התכווננות אל העתיד. הכוונה היא להתמודדות עם אירוע מאוד לא נעים העומד להתרחש בעתיד או שמתרחש בהווה, אבל התוצאות הסופיות והקשות טרם התרחשו. פחדיו של האדם מתעצמים, וכל חושיו וגופו נדרכים ככל שהוא מתקרב אל הסיטואציה המאיימת. לפעמים, רק המחשבה או הדיבור על המצב המסוכן מעוררים את החרדה. מכאן שאדם מעורר את התגובות ואת הסיטואציה החרדתית כאשר הוא משתהה במחשבה עליה או בדיבור. כלומר, שסכנה בלתי קיימת תחווה במציאות שלו כאן ועכשיו.
לרוב ניתן למצוא הבדל ניכר בתגובות בין שלב הציפייה ( לפני התמודדות עם הסכנה) ובין תגובה מציאותית ( המתרחשת בשעת אמת) . לבין סימפטומים פוסט טראומטיים (לאחר האירוע/ים)
בעת ההמתנה לקראת סכנה קרבה יש התגברות של חשש, פחד ותגובות גופניות.
כאשר אדם נמצא בסיטואציה "המסוכנת" עצמה, מנגנוני החירום מופעלים, והם מופעלים שוב באופן קיצוני והרסני כאשר האדם חש בסכנה גם כשהאיום כבר עבר. בעבר תגובות המנגנונים האוטומטיים שמשו להגנה את האדם הקדמון. הזעה, הדופק, תחושת אובדן חושים שפעם הזהירו בפני סכנה אמיתית, היום אינן רלוונטיות כש"הסכנה" היא מבחן, תסמינים כגון חסימה מחשבתית אינם יעילים ורק מחמירים את הבעיה. אנשים אשר חווים הורות ״טובה דיה״ בילדותם, צומחים לתוך בגרות בריאה בעלת יכולת לתגובות גמישות בעת סכנה.

בזמן סכנה מיידית ואמיתית יש לכל בעלי החיים נגישות ל4 F וקיימת בחירה אינסטנקטיבית בהתאם לסיטואציה.

נגישות למצב הלחימה- FIGHT מייצרת גבולות ברורים, באסרטיביות, ובמידת הצורך מגננה אגרסיבית. במצב זה הגוף בחדות חושים, קצב הלב מואץ , הרגליים יציבות על הקרקע ואנחנו בדריכות ומוכנות. פרטים שאינם סובלים מטראומטיזציה הנם גמישים ויכולים בקלות להנגיש את
תגובת הברח- FLIGHT האינסטנקטיבית. ולהתנתק בעת סכנה. בתגובת הברח אנחנו בקוצר נשימה, בעירנות יתר לסכנה, ונמנעים ממנה בכל מאודינו. הבריחה היא בחירה כאשר איננו יכולים להילחם.
FREEZE – כאשר הבריחה ו/או הלחימה הנן חסרות טעם או תועלת אנו קופאים. בשלב הקיפאון הגוף נכנס לסוג של הימנעות יתר, התנתקות, אך עדיין המערכת ההישרדותית של הגוף עובדת. בזמן הקיפאון אנו אוגרים את שארית כוחותינו להישרדות בסיסית.
FAINT- כאשר איננו יכולים לעמוד עוד בסכנה, המערכת נכנסת למצב ״כיבוי״- SHUT DOWN אנו מאבדים הכרה, ואיננו זוכרים פרטים מהאירוע. כאשר האירוע מסתיים ההכרה חוזרת. אך חלקים מהאירוע נשארים מודחקים וזכרון חסר.
מעבר ל4 ה F הללו, לאחרונה החלו לדבר על איחוד- FRATERNISE – הרבה פעמים כאשר יש סכנה אנו נמצא את עצמינו מתאחדים – ״תופעת העדר״- על מנת להגביר את יכולת הלחימה וההגנה שלנו מפני הסכנה. במצבים כאלו אנו נחוש קרבה פיזית ורגשית לדומים לנו. ניתן לראות זאת בספארי- אצל חיות חלשות יותר, וניתן לראות זאת אצל בני אדם בזמן אירועים רבי נפגעים כגון מלחמות, פיגועים, אסונות טבע וכו. האיחוד יוצר תחושת מוגנות ויכלת התגוננות טובה יותר.
מחקרים אחרונים הראו שיש אצל בני אדם עוד F-FAWN התרפסות/ התנחמדות/ חנפנות. אנשים יודעים להתחנף או להתנחמד בגישה נזילה של ״ מרחב משחקי״ ולהתפשר על עקרונות , להיות בהקשבה ומתן עזרה בדיוק באותה מידה שהם יכולים להיות אסרטיביים ולבטא את צרכיהם ודעותיהם.

לעיתים אלו אשר חוו טראומות חוזרות בילדות לומדים להיסמך יתר על המידה על F 1-2 לכל היותר. קיבעון על אחת מתגובותבסיסיות של 4ה F, מכהה את היכולות להשתמש בתגובות האחרות, ומונעת מהאדם להירגע להרגיש בטוח ולחזור לאיזון כאשר הסכנה חולפת.
ההסתגלות לאורך זמן למנגנון ההגנה התתגובתי של ה F משרתת כהסחת דעת מהתחושה הבלתי נסבלת של הריחוק הזרות והנטישה של טראומה לא מעובדת.
הפיכת אחת מתגובות אלו למנגנון עיקרי איננה רק ניסיון לא מודע להתמודד עם הסכנה, אלא מהווה גם ניסיון אסטרטגי לרכוש תחושת אשליה של התקשרות בטוחה.
אך מאחר וכל טיפוס הנן אמביוולנטי לגבי אינטימיות אמיתית מאחר וזו מזכירה ומהווה טריגר לפלשבקים רגשיים כואבים של חוסר , המובילים לרגרסיה ותחושות של בושה אשמה וחרטה וכן בידוד כעס אבלות ודיכאון. השימוש בתגובות ה F מהווה הגנה מפני תחושה חוזרת של נטישה, חוסר נראות, חוסר הערכה, ותחושת תקייפה.
הרבה מטפלים מציינים שהסבר פסיכו-חינוכי עוזר להשתחרר מתחושות אלו.

החלוקה ל4 הטיפוסים הנה לפי מנגנון ההגנה הזמין ושמיש לאותו טיפוס על מנת להימנע מתחושות אלו.

הטיפוס הלוחם- FIGHT נמנע מאינטימיות אמיתית עי כך שבצורה לא מודעת הוא מרחיק אחרים בדרשנות יתר, והכעס שלהם עקב צורך לא ממומש באהבה ללא תנאי. הלוחם הנרקסיסטי ( מקביל למפתה) מונע עי אמונההלא מודעת ששליטה וכח יוצרים הגנה, מונעים נטישה, ומבטיחים אהבה. חווית הנטישה והחרדה מהנטישה מעוררת כעס, אשר בתורה מעוררת בוז, וגועל, על מנת להפחיד את האחר כהמשך של האני- סימביוזה, עד לכדי מחיקת האחר ודרשנות לשמה. הם עשויים ״ללכוד״ קופא או מתנחמד במערכות יחסים של סאבמיסיב- דומיננט ובקיצון שלהם הנם סוציופאתים על רצף של פוליטיקאים מושחתים ועד לעבריינים קשים. הם רואים עצמם כמושלמים ומשליכים את החלק הביקורתי שלהם מעצמם על האחר ובכך מצדיקים את כעסם. בכך הם מנציחים נטישה ונזקקים ללמוד לקחת ״פסק-זמן״ ולהפוך את הכעס לאבל. הם נדרשים ללמוד לשחק את המתנחמד-מ fake it till you make it. הם מתמכרים בקלות לסקס.
הטיפוס הבורח- FLIGHT הנו לרבמאוד עסוק בעשייה ( המקביל לייצרני) על מנת לברוח מאינטראקציה המהווה טריגר לתחושת הנטישה. טיפוסי הברח כאילו מישהו השאיר את כפתור ה on שלהם תקוע. הם מונעים אובססיבית באופן לא מודע עי האמונה שמושלמות= אהבה וביטחון. הם נעים על ספקטרום של ADHD חמור ועד התלמיד המצטיין. הם נמנעים מהכאב והנטישה עי כך שהם בעשייה מתמדת. כאשר הטיפוס האובססיבי קומפולסיבי- OCD הבורח הם דואגים ומתכננים עשייה. הם מתמכרים לפעילויות מסוכנות וספורט אתגרי עקב תחושת האדרנלין. ומסוגלים להתמכר לכל דבר. הם עלולים ליצור הפרעות חרדה ופאניקה קשות. הם תמיד צעד אחד קדימה- מלפני ה כאב. שעת הטיפול היא השעה היחידה שהם נכנסים ומסתכלים פנימה. בטיפול חשוב להתמודד ען המבקר הפנימי שלהם, והמטרה היא להתאבל על ההזנחה. מדיטציות בנות 5 דקות עשויות לעזור להם.
הטיפוס הקופא- FREEZE – מתחבא בחדר, מכונס בעצמו, וחולם- בעל פנטזיות. והדפוס הדיסאסוציאטיבי ( המתנתק. מתעלף- FAINT) מונעים באופן לא מודע עי האמונה שאנשים= סכנה. רק בידוד יוצר בטחון. מעבר לפנטזיה רבים התייאשו ממציאת אהבה בחייהם. הקיפאון או בשמו השני ההסוואה מעורר רצון להתחבא ולהתבודד ואף להתנזר. כפור שלהם תקוע על OFF . זהו ה F הכי פרמיטיביומאפיין את הילדים האבודים והפגועים הכי קשה. הם פעמים רבות נראים כ ADD. חולמניים, ומכורים למסך ועלולים להיות סכיזואידים -הטיפוס המוצפת / נסוגה. יש מספר סיבות למה הקופאים הם הכי מורכבים לטיפול: א. אין להם כמעט בכלל חויוות חיים של יחסים. ב. קשה לחנך אותם ולאפשר חוויות מתקנות. ג. כמו הלוחם הם משליכים פרפקציוניזם על האחר ומאוד ביקורתיים ועוזבים טיפול. ד. הם בהדחקה ובסוף מתמוטטים כמו האיילה לפני שהיא נטרפת- ומתעלפים. הם מתמכרים לתרופות כגון מריחואנה ונרקוטיקה.
הטיפוס המתחנף/ מתנחמד- FAWN מתחבאים מאחורי הפאסדה הנחמדה ( מקביל לנושאת העול) והעזרה, ובקושי מראים את האני הפנימי שלהם, הם עסוקים בהקשבת יתר, ועשיית יתר, למען האחר, הם נותני שירות, אך לעולם לא מסכנים את עצמם בחשיפה אמיתית. נמתנחמד וההגנה התלותית- הם מתאחדים עם הרצונות, הצרכים והדרישות של האחרים. האמונה הלא מודעת שלהם היא שעל מנת להיכנס למערכת יחסים הם נדרשים להשיל מעליהם את כל מה שהוא הם.הם המשרתים של הוריהם. הם תוצר של לפחות הורה אחד נרקסיסט, המשתמש בבוז על מנת להפכם למשרתים, וכך אינו יוצר עצמי אמיתי/ אורגני. הם נמשכים לבני זוג נרקסיסטים המנצלים אותם. ביטוי עצמי הוא מהות הטיפול עי משחקי תפקידים. הם גם פעמים רבות יחפשו את ההגנה של הרבים ויהיו fratenizing .

היברידים- TRAUMA HYBRIDS
לרב אין טיפוס ״טהור״ולמתנחמד בעיקר יש 3 תתי טיפוסים:
המתנחמד הלוחם- האמא החונקת
המתנחמד הבורח- העובד המצטיין בעבודות בינוניות
המתנחמד הקופא- האישה המוכה.

טיפוסים היברידים נוספים:
ד. הלוחם המתנחמד- הרבה פעמים מאובחנים כהפרעת אישיות גבולית, עקב הפיצול החד: תחושת הנטישה הקשה והייאוש למול אהבה. קיים פיצול בין הלוחם הרודף אחרי אהבה. הוא שונה מהמתנחמד הלוחם מאחר והחלק הנרקסיסטי כאן יותר דומיננטי.

ה. הלוחם הקופא- הוא סכיזואידי ביותר ונמנע מיחסים ומתחושות פנימיות, מאוד אופייני לגברים שאינם טיפוס אלפא, גם הרבה מכורים לסס ופורנו.

חשוב לציין:
כל טיפוסי ה F יכולים להחלים לאחר שהתאבלו על החוויות החסרות הטראומטיות של ילדותם.

תגובות

תגובות

About the author: רונית חיימוב

בת 41, אמא ל 2 בנים, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית, מרצה וטריינרית ב NLP, עובדת בשיטות אפקטיביות, ביניהם: EMDR, DBT,CBT, Schema Therapy, מיינדפולנס ועוד. תלמידתו של סטיב אנדראס ממציא פרוטוקול הטראומה ב NLP ניסיון של 15 שנים כעובדת סוציאלית בביה״ח וולפסון בעלת רקע בעבודה עם מטופלים הסובלים מחרדה, טראומה, נפגעות תקיפה מינית, אלימות במשפחה, מטופלים בריאטריים (לאחר קיצור קיבה), סוכרת נעורים ומבוגרים, טיפול נמרץ ילדים ועוד. בעלת קליניקה פרטית בתל אביב.