מטאפורות, דמיון מודרך והיפנוזה- מתי, למה, מי יכול, ומדוע

המאמר נכתב כתגובה להרשעה הראשונה בישראל עפ"י חוק ההיפנוזה באוקטובר 2012 .

דמיון מודרך ( הקרוי לעיתים גם דמיון מונחה) מהווה שיטת טיפול אפקטיבית לגיוס התת מודע והתודעה. בטיפול עם דימיון מודרך, היפנוזה, NLP ועוד יש אפשרויות עצומות. באמצעות NLP דימיון מודרך והיפנוזה ניתן לטפל בהמון מחלות פיזיות שונות כגון: סרטן, אלרגיות, יתר לחץ דם, כאבים שונים, לפני ניתוח או טיפול שיניים ועוד, וכן בטיפול בבעיות נפשיות כגון: טראומות, חרדות כלליות, פוביות, דיכאון, הפרעה בי פולארית ( מניה דיפרסיה).
זאת בנוסף לטיפול בהתמכרויות: עישון, השמנה, אלכוהול, סמים וכו'.
טיפולים בדמיון מודרך, היפנוזה, NLP וכו' לא מזיקים לגוף ולנשמה. בטיפולים אלו על המטפל להתנהג בזהירות יתרה עם  המודעות של המטופל. בזמן הטיפול המטופל נמצא במצב של טרנס והמטפל מברר מאבחן את הסיבה לבעיה והתחושות שהיא יצרה ומשחרר את המיינד מהבעיה.

המטפל בהיפנוזה– (בעל הרישיון להפנט) משתמש בכוח השכנוע הסוגסטיבי שלו. המהופנט נותן אמון מלא במהפנט ומאפשר לו להובילו. המהפנט משתמש ב"אינדוקציות" על מנת להכניס את המטופל למצב ההיפנוטי.
אז מה בעצם כל כך חזק ומפחיד בכלי ההיפנוזה? בזמן הטיפול מטופל מתנתק מכל השפעה שבחוץ, משתחרר בצורה מקסימאלית ומתרכז רק בבעיה המדאיגה אותו כאשר השליטה בתהליך היא כביכול של המטפל על המטופל.

המילה היפנוזה באה בעצם מהמושג: היפנוס שהיה, על פי המיתולוגיה היוונית, אל, האחראי על השינה (אחיו התאום של תנטוס – אל המוות, אביו של מורפאוס, אל החלומות ובנה של ניקס אלת הלילה). הוא נראה כנער ערום בעל כנפיים המחזיק את פרי הפרג המביא לשינה ושכחה. כאמור היפנוס ביוונית זה שינה.

השימוש הראשון במונח היפנוזה במשמעותו המודרנית נעשה ב-1841 על ידי ג'יימס ברייד (James Braid), רופא מנתח סקוטי, שהשתמש במושג neuro-hypnotism לתיאור מצב גבולי בין שינה לעירות, מצב בו האדם ניחון ברגישות גבוהה ובקשב חזק בו זמנית.

היפנוזה היא בעיקרה תהליך נפשי בו האדם המוגדר כמהפנט מציע בעזרת סוגסטיות (בעברית: השאות), לאדם אחר המוגדר כמהופנט לחוות סדרה של שינויים שונים בתחושה,תפיסה, קוגניציה, רגש, תהליכים פיזיולוגיים והתנהגות מוטורית. אנשים בעלי היענות גבוהה לסוגסטיות מדווחים שסוגסטיות היפנוטיות יוצרות מצב תודעה חליפי השונה באופן מהותי ממצב של מודעות רגילה. רוב המהופנטים מתארים מצב זה כמצב מהנה של ריכוז מוגבר.

גם משרד הבריאות באתר שלו מציין כי הכניסה להיפנוזה נעשית ע"י תהליכי הרפיה יום יומיים אשר אינם מיוחדים רק להליך ההיפנוזה. וכאן נשאלת השאלה מהו אותו "טרנס" אליו אנו נכנסים? האם כאשר אנו בוכים בסוף סרט זה אומר שנעשה נזק? שנכנסנו למצב ללא שליטה? האם כאשר אנו עושים תרגול נשימות אנו מהופנטים מעבר לכל שליטה עצמית? האם כל מדיטציה מהווה היפנוזה? כאן מתחיל ויכוח בין גישות שונות. אך יש לציין כי היפנוזה אינה טיפול בפני עצמו, אלא כלי טיפולי אחד מתוך ארגז כלים שלם שמטפל יכול להחזיק.

דמיון מודרך  לעומת ההיפנוזה  משמש כטיפול המבוסס על יכולתנו לדמיין מראות/ צלילים/ תנועות וחוויות חושיות אחרות באמצעות כוח המחשבה אשר מסוגלת גם לעודד שינוי במצבו הרגשי של המטופל.
תנסו לשבת בשקט וברוגע ולהסתכל כ2-3 דקות על היד שלכם. תתבוננו היטב ביד ובכל הפרטים שלה. עכשיו תניחו ליד להישמט, עצמו את עיניכם ודמיינו את היד שלכם. תיקחו מספר דקות לחוויה. עכשיו פיקחו את עיניכם ותתבוננו שוב ביד. האם הצלחתם לשחזר את כל הפרטים בדמיונכם? האם משהו היה חסר? אם כן חזרו על התהליך ושימו לב לתחושות הפיזיות ולרגשות שלכם בזמן התרגול.
זהו דמיון מודרך, היכולת ליצור ויזואליזציה של זיכרון או אירוע עתידי ולשנות בו מה שנדרש.
המוח שלנו אינו יודע להבדיל בין הדמיון למציאות ולכן אן נדמיין עכשיו שאנו מוצצים לימון נתחיל להריח ריח לימון ולהרגיש טעם חמוץ בפה. כל זאת למרות שלא היה לימון בסביבה שלנו. על כן שינויים בדמיון משפיעים עלינו אח"כ במציאות.

בNLP משתמשים בהרבה תהליכים הכוללים הרפיה, דמיון מודרך, ועבודה עם "חלקים שונים" שלנו- במיוחד במקומות בהם יש קונפליקטים או קושי לבצע החלטה, בחירה, או לצאת מתקיעות. NLP גם מדבר על "כניסה" לגוף ראשון, שני ושלישי- כך שאם נראה דברים ממבט אחר,חיצוני-מופרד נוכל ללמוד ולהתמודד עם הבעיה. בכל התהליכים הללו אנחנו מציעים למטופל או מונחה להיכנס למצב של הרפיה. ולדמיין את הסיטואציה או את הויזואליזציה שאנו עושים לחלק או אירוע בתוכנו. הרב שיח הנוצר בין החלקים בתוכנו, וההתבוננות ממבט על- קצת כמו במדיטציה, מאפשרים למידות ופריצות דרך. הדגש ב NLP הוא במתן שימת לב לסינרגיה של שפה ותקשורת מדויקים, המשפיעים על התחושות הפיזיות, הרגשות, המחשבות וההתנהגות שלנו. כאשר המכלול הנ"ל יוצר עמדות ותהליכים אוטומטים אשר לפעמים אינם אפקטיביים עבורנו ועל כן יש לשנותם. כל זאת תוך בדיקה אקולוגית של המונחה- האם הדבר מתאים לו, נכון עבורו, מעורר התנגדויות, או שהוא שלם עמו.

אנחנו לא היחידים והראשונים שמשתמשים בשיטות אלו.

הבודהיסטים השתמשו בדימויים מנטאליים לשיפור הבריאות החל מהמאה ה-13 ואף קודם לכן. מסורות שמאניות בכל רחבי העולם כוללות שימוש בדמיון מודרך. ניתן להשתמש בדמיון מודרך כחלק איטגרלי בטיפול בדרכים שונות ומגוונות ולהתאימה לאישיות המטופל המסוים. תוצאות שאינן מושגות בטיפול עם מטופל אחד, יכולות להיות בדיוק התשובה הנכונה לאדם אחר.

בשביל מה דמיון מודרך טוב? בדיוק כפי ששכיבה על חוף הים, כשאתם חשים את השמש והרוח הנעימה מלטפת את גופכם, מקשיבים לרחש הגלים, המרגיעים את הגוף והנפש, כך ניתך ליצור תחושה מרגיעה באמצעות הדמיית המצב בדמיון מודרך. באותו אופן, אם תדמיינו בדמיון מודרך את תאי המערכת החיסונית שלכם- הכדוריות לבנות כצבא חיילים מנצח, תעזרו לפעילות המערכת ובמקביל, תשפרו את תחושת שליטתכם במצב, אשר בתורה משפרת את פעולת המערכת החיסונית שלכם.
כאשר אתם פשוט נרגעים ומאפשרים לדימויים להיווצר במוחכם בדמיון מודרך, תוכלו להבין טוב יותר את התסמין או את המחלה ממנה אתם סובלים ואולי אף תהיו מסוגלים להציע טיפול ו/או רעיונות לגבי הדרכים להתמודד עמן.
אנו מפנים זמן טיפול כדי להתרכז בהתבוננות בעולם הסובב אותנו, ושם נוצר המרחב המאפשר למוח ליצור בדמיון מודרך דימויים משכנעים יותר. הבהירות חשובה לריפוי משום שככל שהתמונה שעולה בדמיון מודרך בהירה יותר, ככל שהיא נראית "אמיתית" יותר, כך גדלה השפעתה על מערכת העצבים. הדמיית מראות ותמונות בדמיון מודרך קלה יחסית, אולם ניתן לדמיין תוך שימוש כל החושים ביחד או לחוד. למשל ניתן לדמיין עם חוש השמיעה צלילים מרגיעים, עם התחישה תחושות גוף ומגע, עם חוש הרי ריחות ועם חוש הטעם טעמים, אשר יוצרים השפעה מרגיעה לא פחות.
דמיון מודרך משמש שיטת טיפול יעילה במצבים כרוניים כאשר מתרגלים דמיון מודרך במשך 15 ‏ עד 20 ‏דקות, פעם או פעמיים ביום כטיפול לכל דבר.
דמיון מודרך גם מהווה דרך לחשוף מטופל לאירועים טראומטיים, חרדות או פחדים פוביים ללא אותה עוצמה של חוסר נעימות הקיימת בחשיפה בדמיון. יחד עם זאת, רבים מהסובלים מפוסט טראומה, חרדה ופוביה, יזדקקו לחשיפה במציאות על מנת לפתור את הבעיה בסופו של דבר, אך חשיפה זו תהיה פחות קשה לאחר החשיפה בדמיון.

יש המון אנשים שלא מבינים ומפחדים מדמיון מודרך או היפנוזה. אך כאמור משתמשים בהם כבר אלפי שנים בכל היבשות. בעזרת הדמיון המודרך מורידים הגנות שהמטופל בונה לעצמו ברגע שהוא חש תקיעות לגבי חוויות לא נעימות מחייו. מחקרים מראים כי על מנת שטיפולים אלו יהיו יעילים על המטופל להאמין כי הטיפול יכול לעזור ולשתף פעולה עמו.
בנוסף על המטופל לרצות להיכנס למצב ההרפיה על מנת באמת לחוש את הטרנס.

רבים מתבלבלים בין דמיון מודרך להיפנוזה ובצדק. החוק הישראלי מקשה.
החוק הישראלי נוצר לאחר מקרה מצער בו בחורה אשר הופנטה שקעה בתרדמת, אושפזה והצליחה לצאת מההיפנוזה רק לאחר שבועיים.
אך גם במקרה זה יש להבין שככל הנראה התת מודע של הבחורה לא רצה שהיא תתעורר. ולכן במקום מסוים היא שיתפה פעולה עם התרדמת.
החוק הישראלי הוא מאוד ייחודי וקיימת רק עוד מדינה אחת בארה"ב בעלת חוק דומה. אין זה אומר שתהליכי היפנוזה ואפילו דמיון מודרך לא צריכים להיות מעוגנים בחוק, מוסדרים ומפוקחים, אך האם נפסיק לתת רישיונות נהיגה לאנשים בגלל שיש תאונות דרכים?
על כן נראה לי שהחוק נבע ממקרה תקשורתי שעורר בהלה והרבה אנשי טיפול שחלקם בעלי רישיון להפנט חושבים שהחוק מוקצן.

אז מתי משתמשים בהיפנוזה?
היפנוזה היא תהליך מורכב יותר מאשר דמיון מודרך ולכן, רק רופא פסיכיאטר יכול להרשות תהליך שכזה. היפנוזה עושים למי שאין כל דרך אחרת להשפיע עליו, כלומר, דרך קונקרטית, תרופתית ופסיכולוגיסטית ומודעת יותר.
היפנוזה יוצאת מתוך נקודת הנחה כי תת המודע שלנו מונע מטראומות מסוימות לבוא לידי ביטוי בצורה ברורה ויש לשלוף אותן היישר מתוכו. התהליך הפסיכולוגי של הבאת התת מודע אל המודע לא תמיד מצליח ובמקרים אלה יש צורך בהיפנוזה.
במהלך ההיפנוט, המטופל אינו מודע למה שקורה בחדר והוא נכנס למצב של טראנס. מי ששולט במצב הוא המהפנט עצמו שמכווין את המטופל בצורה הדרגתית אל הטראומה או הכאב הספציפי. כאמור, בגלל המצב ההכרתי הסבוך במהלך ההיפנוזה לא מרבים להשתמש בכלי הטיפולי הזה, אלא במקרים חריגים ובאישור רופא.

מתי משתמשים בדמיון מודרך?
דמיון מודרך הוא תהליך מודע. המטופל יודע היכן הוא נמצא ומתקשר על בסיס תבונתי ולא טראנסצדנטי. משום כך ובניגוד להיפנוזה, דמיון מודרך מומלץ בהחלט בטיפולים קצרי טווח משום שהוא כלי יעיל לשינוי אמיתי בדפוסי החשיבה של המטופל.
גם במהלך דמיון מודרך חודר המדריך אל נבכי התת מודע ומשנה את הדימויים הנלווים לטראומה. בצורה זו המוח "עובד" על המטופל ומאפשר לו הקלה מיידית. כמובן שהמשך טיפול נחוץ בכל מקרה.
דמיון מודרך הוא כלי שכל אחד יכול להשתמש בו. יש אפילו דמיון מודרך לילדים שעוזר להם לישון בלילה ולהתגבר על מכשולים בחיים. יחד עם זאת, רק מדריך מוסמך לדמיון מודרך יכול להעביר את הסשן. מי שאינו מומחה יכול להזיק לתהליך ולהזיק למטופל.
ניתן לקחת קורס דמיון מודרך במכללות בארץ ובעולם. בניגוד להיפנוזה אין צורך באישור רופא והכלי הטיפולי נחשב עדיין כאלטרנטיבי בלבד. אנשים רבים מדווחים על הקלה בכאבים ויכולת התמודדות עם קשיים בצורה הרבה יותר טובה לאחר שחוו טיפול בדמיון מודרך.
למרות הדמיון בין שיטות הטיפול, עדיין רבים ההבדלים וניתן לומר בוודאות כי היפנוזה אינה דמיון מודרך, ולהיפך.
הדמיון המודרך רך יותר ונעזר בכוחו של המונחה ולא בכוחו של המנחה. מבחינת רמת המודעות בשני המקרים מדובר ברמת מודעות שונה ובחשיבה סימבולית וממוקדת. המונחה בדמיון מודרך חש שליטה על כל התהליך, הוא יכול לפקוח את עיניו בכל עת אם ירצה בכך.
ה-NLP שונה מהיפנוזה במהותו. התהליך מובנה מאוד ובנוי משלבים. כיוון שאחד מהמודלים הראשונים בהם צפו מייסדי ה-NLP היה ד"ר מילטון אריקסון, ההיפנותרפיסט, יש ב-NLP אלמנטים הלקוחים מהיפנוזה. אחד מהם הוא ההצטרפות וההובלה לדוגמא. אך מושג זה קיים גם בעולם הטיפולי לא רק בתחום ההיפנוזה. יש בעולם זרמים שונים של NLP הנבדלים זה מזה בסוגיה זו. בקיצוניות אחת יש זרם שגורס שלפני כל תהליך NLP יש תחילה להפנט את המונחה. בקיצוניות השניה יש זרם הטוען שניתן להעביר תהליכיNLP מבלי להיכנס כלל להרפיה ומבלי לעצום את העיניים. אך הכניסה למצב טרנס יכולה להתקיים גם כאשר אנו רוקדים ( לא סתם קוראים לזה מוזיקת טרנס).

יחד עם זאת הערת אזהרה: כמו שכאשר אנחנו רואים סרט טוב אנחנו יכולים להיכנס ל"טרנס" עמוק, כך גם מטופל אשר סוגסטיות המשפיעות עליו בקלות ובעוצמה יכול להיכנס ל"טרנס" עמוק בתהליך הרפיה קליל. על כן יש לשוחח עם מטופלים לפני התחלת התהליכים, להסביר את מטרת התהליך ולהיות בטוחים ביכולת שלנו להעביר את התהליך ( כמובן שככל שאנו בתחילת דרכנו הביטחון קטן יותר, אך הכוונה להבנת הרציונל של העברת התהליך בינינו לבין עצמנו).
לא ניתן לומר בוודאות מלאה שכאשר אנו עושים הליך של דמיון מודרך אין שום סיכוי שאדם יכנס למצב היפנוטי, אך לרב כאשר ההרפיה וההליך הם בשליטתנו, מתוך מודעות של המטפל והמטופל או המנחה והמונחה, אנו יכולים להיות רגועים בטוחים וסמוכים ולהניח כי המונחה לא יכנס למצב אשר יהיה בלתי נשלט ויגרום נזק.

אומנם בישראל קיים חוק מחמיר המתיר רק לפסיכולוגים קליניים, לפסיכיאטרים ולרופא שיניים לעסוק בהיפנוזה.
אך אל לנו לחשוש להשתמש בדמיון מודרך מאחר והוא אפקטיבי מאוד, קיימים הבדלים, ואינו מזיק אם אנחנו פועלים תוך אחריות ואתיקה מקצועיים.

אשמח לענות לכל שאלה או תהייה בנושא.

תגובות

תגובות

About the author: רונית חיימוב

בת 41, אמא ל 2 בנים, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית, מרצה וטריינרית ב NLP, עובדת בשיטות אפקטיביות, ביניהם: EMDR, DBT,CBT, Schema Therapy, מיינדפולנס ועוד. תלמידתו של סטיב אנדראס ממציא פרוטוקול הטראומה ב NLP ניסיון של 15 שנים כעובדת סוציאלית בביה״ח וולפסון בעלת רקע בעבודה עם מטופלים הסובלים מחרדה, טראומה, נפגעות תקיפה מינית, אלימות במשפחה, מטופלים בריאטריים (לאחר קיצור קיבה), סוכרת נעורים ומבוגרים, טיפול נמרץ ילדים ועוד. בעלת קליניקה פרטית בתל אביב.

You must be logged in to post a comment.