אנחנו נחשפים שוב ושוב למעשי זועה, ניצול, תקיפה, אינוס. והכל קשור למין. כביכול. קשה לנו לדבר באינטימיות על הדברים הללו כי יש לנו רעיון בראש על איך אינטימיות אמורה להיולת. חברת ילדות שלי מהגן אפילו התקשרה להתייעץ איך לדבר עם ילדיה על כל מה שקורה, ובזכותה כתבתי את הפוסט הזה. וכן יש לנו קושי לדבר באינטימיות על דברים כה קשים וכואבים. הגדרה מילונית לאינטימיות לפי המילון העברי עברי:
1. סודי, פרטי, שבצנעה, אישי, פנימי.
2. ידידותי, חברי, משפחתי, לבבי.
3. יחס קרוב בין מספר פרטים – בעיקר בין שניים (בזוגיות וכד'), שיש בו קשר רגשי קבוע ומחוייבות עם אדם אחר.
אבל האמת היא שבעולם היום ההגדרה הזו היא גם לא מדוייקת, וגם נפרצת. כי 1. הרבה דברים אישיים שאמורים להיות מוצנעים נחשפים לעיני כל בפייסבוק, ווטסאפ ואז נשאלת השאלה האם זה אומר שאין אינטימיות? 2. בנוסף יש ציפייה שאינטימיות תהיה דבר חברי נעים ולבבי. והאמת שהרבה רגעים אינטימיים, אפילו אפשר לומר הרגעים הכי אינטימיים הם רגעים קשים, לא נעימים, וכואבים. וידוי הוא אינטימי, אבל לא בהכרח נעים לאוזן. 3. אינטימיות היום אינה בהכרח כוללת קשר רגשי קבוע ומחייב, ויש אפילו כאלו שיאמרו שבקשר קבוע ומחייב נעלמת האינטימיות…….
ועדיין היום בגיל צעיר מאוד נחשפים למעשים פוגעניים, מינייים, ובעצם לקחו את מה שאמור היה להיות מקודש ואינטימי והפכו אותו לאקט ברברי של אלימות, בלי שום מרכיב של אינטימיות. וכאן מתחילה הבעיה. אני חושבת שאנשים; ילדים, נוער ובוגרים איבדו את היכולת לחוות אינטימיות על כל גווניה, לטוב ולרע. הם או כה מוצפים שהם משתפים הכל ללא בדיקה מה נכון להם לשתף ומה פחות נכון להם לשתף, או שהפסיקו להקשיב לעצמם, לאחרים, והפסיקו להיות אינטימיים מתוך פחד מה האינטימיות הזו תדרוש. אינטימיות שאינה מתוך קשיבות היא פוגענית ואיננה משחק ילדים.
אין לי שום מחקר להציע אך בחוויה של הניסיון המקצועי שלי , אנשים מאבדים את האינטימיות שלהם בגלל פחד, תחושת איום, שמה ינטשו אותם או שמה יחייבו אותם לתת ואין להם שום יכולת לנתינה אינטימית באמת. כי אין להם יכולת להכיל קרבה , לא זו הנעימה ולא זו הלא נעימה. מתוך חוסר היכולת הזו ואיבוד האינטימיות. אנשים עם פצעים עמוקים ופתולוגיות אינם מבחינים בהבדל בין שפת הרוך- אינטימיות רגשית אפלטונית, לשפת התשוקה- אינטימיות מינית ארוטית (לכתבה שלי בנושא יש ללחוץ כאן), ויוצרים במקום שני אלה כוחניות אינטימית- אונס ותקיפה. מאוד חשוב ללמד את עצמנו ואת ילדינו להיות בנוח עם האינטימיות הנעימה והלא נעימה כאחד, להיות בעלי ערך עצמי שאינו קשור למה אחרים יאמרו עלינו, ושהבטחון העצמי שלנו והמצב רוח הטוב שלנו לא יהיו קשורים בבן הזוג, בחברים, אלא במשהו פנימי בתוכנו. ולדבר הזה קוראים קשיבות פנימית.
ערך מתוך קשיבות פנימית אינו תלוי באחר, הוא תלוי רק בי בעצמי. בעמוד השדרה הפנימי שלי. וכדאי ראשית ללמד את עצמנו עי התרגיל הבא: להתמקד באזור בגוף שיש תחושה ממנו נעימה או לא נעימה ולהתחיל בשאילת שאלה פשוטה: מה הגוף שלי מנסה לומר לי? כואב לי? לא נח לי? אני כועסת? מה הגוף שלי מנסה להגיד לי? ולחנך את ילדינו לשאול את עצמם את השאלה הזו בדיוק. מה הגוף שלי צ ר י ך . כשיש ערך עצמי איתן – כזה שלא תלוי באחר, ולא כולל ציפיה שהאחר יענה על כל צרכי הילדות שלי שלא קיבלו מענה כי מה לעשות היום אנחנו כבר לא ילדים….רק אז המענה לשאלה הזו הוא קשוב ומדוייק. ולצערי ילדים ונוער מתוך לחץ חברתי נענים לדברים שאם היו שואלים את עצמם את 2 השאלות הללו
מה הגוף שלי צריך?
מה הגוף שלי רוצה לומר לי?
הם לא היו נענים לקיום יחסי מין – גם זה בהסכמה בגיל כה צעיר- היום בנות בגיל 12 מגיעות כבר לוועדות להפסקת הריון. והם בטח לא היו מקיימים יחסי מין בכפייה. כי אינטימיות היא לא משחק ילדים. אני מציעה לקחת פינה שקטה ולשוחח על כך עם 1.עצמינו 2.בחברת המבוגרים השווים לנו, 3. עם ילדינו. מגיל 11 ואילך הם כבר יכולים לקרוא את הבלוג הזה. לילדים צעירים יותר יש את המדריך שלי לאיך לדבר עם ילדינו על מיניות החל מגיל 3 ניתן להורידו בלחיצה כאן.
כי אינטימיות היא ממש לא משחק ילדים.
