מאת רונית חיימוב זילברמן
כאשר אנו כועסים, מרירים ותקועים, כל האנרגיות לאט נשאבות מאיתנו ואנו נשארים מרוקנים, וחסרי יכולת להמשיך הלאה בחיים.
בימינו אנו, כשהמדינה קרועה ובמלחמה, המרירות והכעס לעיתים עולים על גדותם למול הרצון העז לחזור ולשלוט בחיינו, להנות, ולטייל, משהו שנראה רחוק, אנו מוצאים עצמינו כאילו עצרנו את הנשימה, ואיננו זזים במסלול של חיינו. מצב זה מייצר כעס, מרירות, חרדה, ואנו חייבים על מנת להרגיש שליטה להיאחז בכעס, בהאשמה. אשמה גם מונעת לקיחת אחריות, וחשוב לייצר אחריות לשינוי.
אנשים חושבים שכאשר סולחים מצדיקים התנהגות שלילית. הדבר אינו כך, אנו לעולם לא נצדיק התנהגות שפגעה בנו, יחד עם זאת, ניתן לסלוח מתוך רצון להמשיך הלאה. הסליחה היא עבור עצמינו. על מנת שנשתחרר מכוחות שליליים.
חלקינו צמים ביום כיפור, מנסים לכפר על עוונות כנגד המקום, כנגד אנשים, אך לא תמיד הסליחה באה פשוט כי יש יום בשנה המוקדש לכך. וגם אחרי כיפור לעיתים אנו נשארים מרירים, ורגע לפני השנה החדשה, נראה כאילו הקרע, המרירות, הפיצול היא נחלתנו.
הקושי לסלוח משאיר אותנו תקועים בסיטואציה שוב ושוב. כאשר הכעס הוא על התנהלות המרגישה פוגענית , על מצב של חוסר יציבות כלכלית, וחוסר רווחה, על התדרדרות מצב בריאות הנפש בעולם זה נראה קצת מוזר לסלוח- למי בכלל צריך לסלוח. סליחה איננה קבלת מצב קשה או המעשה הנתעב- אלו תמיד ישארו אסורים. הכוונה היא לשחרר אנרגיות רגשיות שליליות שנוצרות בנו על מנת שנוכל להתפתח ולהמשיך הלאה.
סליחה מייצרת ריפריים- זה לא שברחתי, הצלחתי להציל אותי ואת משפחתי. זה לא שנכשלתי עשיתי הכי טוב שיכולתי בתנאים לא אנושיים…
כאשר אנו תקועים מתחילים לנהל אותנו מבפנים רגשות אשמה (או האשמה) ,בושה וחרטה, אז חיינו נתקעים עמוק יותר.
הרבה פעמים מתבלבלים בין 3 הרגשות
אשמה- הפרנו ערך של עצמינו ופגענו במישהו אחר. האשמה- האחר הפר ערך שחשוב לנו.
חרטה-הפרנו ערך של עצמינו ואנו נפגענו
בושה- הפרנו ערך חברתי עליו התחנכנו ואנו נפגענו.
המציאות היא שעצם העובדה שאנו מרגישים רע= מחוייבות לערך שהפרנו
ולעיתים ערך שהתחנכנו עליו בעבר כבר אינו רלוונטי, או אינו בעל אותה חשיבות כפי שהיה בעבר
ובהכרח! כאשר אנו מפרים ערך אחד אנו משמרים ערך אחר
למשל בגידה בזוגיות מפירה ערך של נאמנות אך עשויה לשמר ערך של חופש, או רצון להרגיש בעל ערך/ נחשק.
לשקר לילדינו מפר ערך של אמת ויושר אך עשוי לשמר ערך של הגנה
על מנת לשחרר לסלוח, ולהמשיך את הדרך למימוש העצמי יש ראשית להחליט לפי אילו ערכים אנו רוצים לחיות את חיינו. ולזכור להכניס לתוך הערכים כבוד ואהבה למין האנושי ולייקום.
חשוב לקבל את כל החלקים בתוכנו ובאחרים: אנשים טובים עושים מעשים רעים, אנשים חזקים הנם בעלי חולשות, אנשים חכמים לפעמים עיוורים עד כדי טפשות, אנשים מוצלחים הנם בעלי כישלונות רבים עליהם ההצלחה צמחה….
חשוב להיות בגישת גם וגם במקום גישת או או. רק כך נוכל לחיות בשלום עם עצמינו ועם אחרים.
זו הדרך לקבלה וחמלה. .
האם נוכל גם לשמר ערך של נאמנות וגם חופש בו זמנית? גם יושר וגם מוגנות? ומה חשוב לנו הכי? והאם אנו יכולים לקבל זאת ראשית על עצמינו ואחכ על אחרים שלעיתים נפר ערכים, אך תמיד נתחייב להכי טוב שאנו יכולים?
חשוב להכיר בכעס ולהבדיל. הכעס אינו על האנושיות שאנו מגינים עליה בחוקי זכויות האדם הבסיסיות, אלא על התנהגויות, במיוחד התנהגויות אשר פוגעות בזכויות בסיסיות אלו.
חשוב להתחבר לכל מה שהוא אנושי, ולסלוח ראשית לעצמינו מאחר ואנו אנושיים. לאחר שנתחבר לחלקים המנוגדים בנו, במקום להחביא צדדים מסוימים שלנו נוכל לנשום נשימה עמוקה ולחוש שחרור-חירות, שכן רק מתוך אלו נוכל לצעוד בדרך אל המימוש.
הרשו לעצמכם להרגיש כרגע תחושה של שחרור, ולדמיין את השחרור, שכן אותנטיות הנה היכולת לבחור את האמת הסובייקטיבית שלך- ולחיות את חייך מתוך האמת הפנימית שלך, גם אם לפעמים היא איננה מקובלת על הכלל.
כאשר נצליח לשחרר את הכעס, המרירות, הבושה, האשמה והחרטה,
כאשר נוכל לסלוח לעצמינו ולאחרים
ולקבל חלקים מנוגדים בתוכנו
נוכל לעשות ריפריים- רהמסגור למשפטי ביקורת פנימיים
נוכל לצעוד בגאווה בדרך שלנו ולצעוד כנגד כל הסיכויים, לעבר הצמיחה והמימוש לשנה טובה יותר, ומלאה יותר
באהבה , חופש, בריאות נפשית ופיזית, שלום פנימי ואוטנתיות.
ואז במקום להיות מרירים וכועסים לבחור- לקחת אחריות, ולהחליט שאנו אלו שיגרמו לשינוי, אין טעם לחכות שאחרים יעשו עבורינו, יש לקחת אחריות ולעשות הכל לשלום בית פנימי – בתוכי וחיצוני- עם הסביבה. בחרו מעשה אחד טוב- דווקא עבור מישהו שאולי קש לכם איתו קחו אחריות ליצירת שנה טובה.
מאחלת שנה טובה, ורב מעשים של אחריות ליצירת שנ טובה
באהבה רונית
ronithaimoff.co.il
0523634674
