מה תכליתו של תהליך האבל?

מהו אבל "נורמלי"? מהו אבל "מורכב ( לא נורמאלי)"? כיצד נעריך את מצבו של האבל? התערבות טיפולית יעילה-וכלים אפקטיביים

כולנו חווים אבל כזה או אחר בחיינו אשר משפיע עלינו.

אם נראה אדם הולך ברחוב האם נוכל לשער אילו אבדנים חווה בחייו ? האם אפשר לזהות על-ידי מבט בלבד משפחה שכולה? אלמן/נה? יתום ? ילדים להורים גרושים? אדם שאשתו גוססת? לפעמים, הדברים החשובים אודות אדם אינם נראים לעין.  הרבה פעמים אנחנו לא רוצים לדעת וההתעסקות או הכתיבה על נושאים כה כבדים וכואבים מקשה עלינו. יחד עם זאת היכולת להתמודד עם הדברים הללו מאפשרת לנו להשתקם ולחזור לאיכות חיים טובה למרות האבדן, ועל כן הנה בעלת חשיבות רבה.  שיקום מאבדן הוא תהליך שאנשים השרויים באבל עוברים כדי לשוב לחיות את חייהם הרגילים. מקובל לראות באבל תגובה טבעית לאבדן של אדם קרוב ואהוב, אבדן בריאות, קריירה, מעמד, תפקיד, גירושין, הפסד כספי ועוד.  באבל על מות אדם התגובה כוללת ביטויים שונים של עצב, דיכאון ומרכיבים רגשיים, חשיבתיים, והתנהגותיים, התואמים את חווית האבל ואת היחסים שלו עם הנפטר בעודו חי. עצמתן של התגובות פוחתת בדרך כלל באופן הדרגתי, ומביאות איתן קבלה רגשית וחשיבתית של עובדת האבדן. האבל היינו תלוי תרבות ונתמך על ידי טקסים חברתיים שונים בתרבויות ודתות שונות. אבל הוא תגובה נורמלית אנושית ואוניברסלית בעקבות אבדן. הבחנה בין תגובת אבל תקינה לפתולוגית קשורה, לפי פרויד, למידת העיסוק בדמות הנפטר. עסוק ממושך בדמות הנפטר, כאב, עצבות וגעגועים למת המלווים בהתכנסות וחוסר עניין,והנן תגובות לגיטימיות ושכיחות לתקופה תקופת האבל ( המוגדרת כשנה בספרות המקצועית).  תגובות אבל מוקצנות ומתמשכות של אשמה, בושה ואמביוולנטיות כלפי הנפטר אופייניות לדיכאון. אבדן ממוות של אדם אהוב מביא לתהליך תוך-אישי ( ביני לבין עצמי) של עיסוק בדמות הנפטר ובזיכרון שלו במטרה להתיר קשרים ממושא האהבה. השלמתו בהצלחה של תהליך האבל מתרחשת כאשר האנרגיה שוב איננה מושקעת בעיקר בדמות הנפטר אלא מועברת לדמויות אחרות. תהליך השחרור מן הקשר הוא מטלה תוך-אישית שהאבל מבצע לבדו.

לעומת גישתו של פרויד בעבר, המציינת כי לאחר תקופת האבל על האדם לחזור לחיים נורמטיביים, גישות מודרניות יותר גורסות כי שעבוד אבל "מוצלח" אינו בהכרח "ניתוק" הקשרים מדמות הנפטר. יחד עם זאת לפי גישות אלו, אבלים, שלא חל שינוי לאורך זמן בעוצמת תגובתם המיידית, היו בסיכון גבוה לתהליך אבל לא תקין ותגובות טראומטיות.

בשפה האנגלית אמרים את המשפט הבא: He was survived by….  המת נשרד ע"י בני משפחתו… ואכן כך המת שורד ע"י בני המשפחה… ובני המשפחה הנם בתהליך הישרדות בתקופה הראשונה של האבל..

לפי קולבר-רוס, תהליך השיקום כולל 5 שלבים. מקובל שהתהליך אורך כשנה. השלבים של עיבוד אבל הם:

הכחשה : לדוגמה, "הוא לא מת, הוא רק בחופשה ועוד יחזור". שלב זה נתמך על ידי החברה, המלווה את האבלים בפעילות טקסית, כך שהאדם האבל לא נשאר לבד ואין לו הזדמנות לעכל, לחשוב ולהפנים. בשבעה לדוגמה- אנשים ממשיכים להגיע הביתה, לדבר להיזכר, ולעתים אף מדברים על הנפטר בלשון הווה. כעס: בשלב זה האבל עדיין לא הופנם לגמרי, והאבל משתמש במנגנון הגנה של השלכת הכעס, החוצה, למשל, משפטים כגון"הוא השאיר אותי להתמודד עם הכול", או "למה דווקא אני?" התמקחות: האבל מנסה להתמקח ולנהל משא ומתן כדי להחזיר את המצב לקדמותו, למשל, "אלוהים אם תחזיר אותו אני אהיה אדם טוב יותר או "אני אעשה כול מה שתרצה, רק תן לי עוד כמה שנים…" דיכאון: האבל מפנים את האבדן ומגיב בדיכאון, תחושה שהכול נגמר. הכול חסר טעם עכשיו, "בשביל מה לטרוח? בשביל מה לחיות?" השלמה: בשלב זה משלימים עם המצב, מבינים את משמעות האבדן, מקבלים אותו וחוזרים לחיים. בעבר הטענה הייתה שתהליך 5 שלבי האבל הנו לינארי. היום מחקרים מרים שתהליך זה הוא מעגלי ובתקופות שוות בחיים, ומשברים שונים ישנה חזרתיות לשלבים השונים.  הגישה הקלסית של "עבודת אבל" שתכליתה לנתק ההשקעה הרגשית (ליבידינלית) מהמת ולהעבירה לקשרים חדשים, פינתה מקום לגישה הרואה את הקשרים המתמשכים התוך-אישיים עם דמות הנפטר כתהליך שאיננו מוגבל בזמן אלא נמשך ומתעצב לאורך השנים. האבל הוא תהליך תוך-אישי המתרחש בקונטקסט בינאישי.התמיכה היא משאב חשוב לאדם האבל. התנסות באובדן היא חוויה מתמשכת המלווה את האבל לאורך כל החיים. פתרון "מוצלח" של האבל אינו בויתור ובהתנתקות מדמות הנפטר, אלא משא ומתן מתחדש בכל פעם לגבי משמעת האבדן, ומקומו בחיי האבל. תהליך אבל כתהליך של חיפוש ובנית משמעות לחיים ללא המת.

תגובות אבל לא מורכב הן אלו אשר לאורך זמן יש הפחתה בעוצמתן, והן אלו שגם כאשר הן מלוות בכאב, הן מאפשרות לאבל להגיע לתחושת קבלה של האבדן ולהיות מושקע בחיים; לשזור את הכאב ברקמת החיים. אלו הן תחושות של עצב על מות האדם הקרוב שנלווית אליהן האמונה שלמרות האבדן החיים לא איבדו ממשמעותם. באבל לא מורכב נשמרות תחושת זהות, מסוגלות עצמית ואמון באחר.  אבלים המתנסים בתגובות אבל מורכב שואלים את עצמם שוב ושוב שאלות לגבי זהותם, מי הם ללא האדם שמת, ותוהים כיצד יתכן שימשיכו לחיות בהיעדרו של האדם שמת. החיים לאחר האבדן נחווים כקשים, ללא נקודת אור- "אין בשביל מה לחיות". הם חווים חרדת נטישה, חוסר משמעות ולעתים אף "אשמת שורד".

כאשר מתכננים התערבות טיפולית באבל חשוב לבדוק את קיום הסוגיות הבאות:

-דיכאון-מחשבות ורגשות ממוקדות ב"עצמי" -PTSD- מחשבות ורגשות ממוקדות באירוע -אבל מורכב-מחשבות ורגשות ממוקדות בדמות הנפטר

חשוב לציין כי קיימת משמעות רבה ביכולת לעבד את האבל לדברים הבאים:

צורה ונסיבות המוות (מוות צפוי, לא צפוי, אלים בעקבות תאונות, אסונות טבע, התאבדות, רצח, בעקבות מלחמה או טרור). התנסויות קודמות עם טראומות ואבדנים. מערכת תמיכה ( משפחתית, חברתית, מקצועית). הקרבה לנפטר (קירבה ביולוגית, קירבה חברתית).  משתנים דמוגרפיים, משתנים אישיותיים, משתנים תרבותיים, דתיים. גיל, תפקיד ביחסים ומצב תפקודי- הרבה פעם כאשר הורה מאבד ילד הדבר גורם לאיבוד הזהות ההורית והנו "נגד הטבע". לחלופין כאשר אדם מבוגר מאבן בן זוג- לאחר שנים רבות של ביחד, קיים קושי נוסף, מאחר לעתים קרובות דווקא בגיל הזקנה אנו זקוקים יותר לתמיכה מצד בני הזוג, אך נשארים לבד.

מטרות הטיפול: לאפשר מהלך תקין של האבל: אבל הוא תגובה אנושית נורמלית ואוניברסלית בעקבות מות אדם קרוב. מהלך תקין של אבל משמעותו למצוא את נקודת האיזון בין מה שהיה לבין מה ששוב לא יהיה. לארגן את מערכת הקשרים התוך-אישית עם דמות המת. להתיר אבל מורכב (מסובך) כדי שתתאפשר התנסות בתהליך אבל מסתגל. כלומר התערבות טיפולית היא התערבות בחוויה של עצב וכאב שהם חלק בלתי נפרד ממה שאנו מכנים אבל.

הכלי המרכזי שבו אנו משתמשים הוא הקשבה ממוקדת- גם למילולי וגם ללא מילולי.

חשוב לשאול שאלות מעגליות- סוקראטיות הנותנות מקום למת:  מה הוא היה אומר אם הוא היה כאן? למי היה הכי קרוב? למי הכי קשה? לשים לב למחשבות ורגשות ושינוי אמונות כלפי עצמי ( למשל מחזק לחלש) וכלפי העולם ( ממקום טוב למקום רע).  להתייחס לשאלות של: למה? אם לא הייתי..? ולאפשר מציאת אלטרנטיבה.

פעמים רבות נבצע תהליכים בדמיון מודרך.  באמצעות הנחייה של המטפל הדמיון המודרך מאפשר למטופל לשחזר ב"תנאים בטוחים" את אותם חלקים שבהם המטופל מוצף מבחינה רגשית ובהתנסות בדמיון (in-vitro)משנה את עוצמת התגובה. הדמיון המודרך מאפשר למטופל התנסות בשליטה רבה יותר על מחשבותיו, רגשותיו ותחושותיו הגופניות. אחד מתהליכי הדמיון המודרך האפקטיביים הנו  "תהליך האבל" בשיטת ה NLP. להערכתי תהליך זה כחלק מתהליך הטיפול עוזר לעגן את הקשר התוך אישי ולאפשר לאבל להתקדם הלאה בחייו.  התהליך: 1.התחבר לאבדן שלך של אדם אהוב.  2.היכנס להלך רוח אובייקטיבי של משאב ותושיה ( למשל תחושת שלווה, תוך זכירת אירוע בו הרגשת שלווה) 3.חשוב על 2 יישויות שיהוו מלאכים שומרים עבורך ( בחירה של ישוייות ללא משקעים). 4.צור הולוגרמה של הדמות שאיבדת 5.החיה מחדש את הדמות של האדם שאיבדת. 6.חווה את האדם הזה כמנטור ( מורה דרך) שלך ודמיין מתנה מהם. 7.דמיין מתנה לאדם הזה מהפרספקטיבה שלך. 8.צור חיבור לב עם האדם הזה. 9.שתף מישהו בחוויה הזו. 10.צרף את המנטור שלך למנטורים אחרים שלך. 11.הבא את המנטורים הללו והמתנה שלך לסיטואציית האבדן שלך על מנת לקדם את תהליך הריפוי.

כולנו חוינו אבל כזה או אחר בחיינו, ותהליך זה מאוד עוזר לשחרר ולהתקדם . בהצלחה!