מסר אישי, מה השיטה, הסטנדרט, האתיקה, ההסמכה והראויות הנכונה בעולם הטיפול

היי,
בשנתיים האחרונות, אני יחד עם הסגל שלי, הוצאנו כל חודש ניוזלטר מתוך רצון לתת, לחדש, לעדכן, להיות בקשר יציב, קבוע, תורם אך לא מעיק.
אני שמחתי להוות צינור לידע שרכשתי ולשתף אותו מתוך תקווה כי הוא יועיל ויעשה טוב.

בהזדמנות זו אציין כי החל מאוקטובר הניוזלטר יצא פעם ברבעון. זאת עקב עומס רב. הניוזלטר יוכל לצאת באופן חודשי אם למי שמעוניין לכתוב כתבה ישוחח עמנו לגבי ההנחיות וישלח כתבה.

ולעניינינו, למי שפחות מכיר, המרכז שלנו לפסיכותרפיה אינטגרטיבית, הוא מרכז טיפולי, המטפל בעיקר בחרדות טראומה וחולי כרוני, וכן הוא מרכז הכשרתי המכשיר מטפלים. לצד פריחה של מטופלי המרכז ומטופלי בוגרי המרכז, אינני יודעת מדוע, אך בתקופה האחרונה אני חווה יותר ויותר ביקורת על המרכז ההכשרתי.

אינני יודעת איך בני נוער מתמודדים עם בריונות ברשת, כשהם עוד בתהליך של עיצוב הזהות שלהם.

אני חוויתי בתקופה האחרונה בריונות לשמה.

ועל כן במקום ניוזלטר רגיל רציתי לגעת בסוגיות שהועלו כך שהכל יהיה שקוף בהיר וייתן מענה.

כמובן זה בסדר גמור שיש דעות שונות ומתקיים שיח חשוב על תפיסות עולם הטיפול. חשוב שהשיח יהיה מכבד.

אני מציפה כאן את הסוגיות שהועלו, בשפה יפה יותר מאיך שהם הופנו אליי, ונראה לי חשוב לדון בסוגיות.

1. אילו גישות טיפוליות יעילות, מוכחות וראויות לעבודה עם מטופלים?

אנו עם המטפלים ידועים כסטודנטים נצחיים.

והמציאות היא שרב המטפלים היום מטפלים ביותר מגישה אחת.

המציאות הקשה של קריסת בריאות הנפש, עליה חדה בחרדה, פוסט טראומה, חולי, מלמדת אותנו את חובת היצירתיות בטיפול מאחר ויש בעיניי רק שיטת טיפול אחת מוכחת ומוצלחת – שילוב כל השיטות והתאמתן באופן אישי למטופל.

כמו שבאומנות אנו לא צובעים ומציירים רק בצבע אחד, (אפילו אם מציירים בשחור יש את הרקע הלבן, והגוונים של האפור) יש רק שיטת טיפול אחת! מוכחת! וזו השיטה שמערבבת את כל השיטות יחד… זאת שבה המטפל לא מצפה שהמטופל יתאים את עצמו למה שהמטפל למד, או מה שהמטפל התחבר אליו הכי, אלא שהטיפול יילך לפי היכולות של המטופל כאשר במהלך הטיפול אפשר להרחיב את היכולות הללו. טיפול שלוקח בחשבון שמה שיפה במין האנושי זה שאנחנו שונים, משונים, ומטפלים חייבים להיות סקרנים, נטולי אג'נדה, ויצירתיים לאין ערוך. כלומר שהדרך היחידה לעבוד זה עם ראש פתוח, להיות יצירתיים.

אנשים מתקשרים אליי ולמרכז, מתוך רצון להיפטר מהכאב, הסבל, ואתמול!

וכל אחד מהם שמע על שיטה טרנדית כזו או אחרת
CBT
NLP
MINDFULNESS
EMDR…

ואז שואלים אותי האם אני מטפלת בשיטה הספציפית

והשאלה השניה שאני נשאלת עוד בשיחת הטלפון הראשונית: כמה זמן זה ייקח?

ויש איזו ציפייה שאני אצליח להניף את שרביט הקסמים שלי ולרפא תוך 4 מפגשים…

יש גם היום ב"שוק" הטיפולי שיווק של שיטות מהירות כאלו ואחרות…

ואני בכוונה משתמשת במילה "שוק"… כי משהו בדבר הזה נהפך לשוק… והאמת כשהתחלתי ללמוד היה מושג קסם ששכנע אותי כסטודנטית בעוצמתה של השיטה שאותה למדתי… ומן הראוי להאמין בלהט בדברים שאנו לומדים. אותו מושג קסם הוא: "מוכח מחקרית – Evidence Based". כשלמדתי באקדמיה בכל תואר הגישה הדינאמית, היתה השולטת ואז הראו מחקרים המוכיחים את יעילותה, כשהרחבתי את אופקי מחוץ לתארים אל לימודי התעודה הגיע תורה של גישת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי – CBT ושוב היו מחקרים מרשימים על יעילות השיטה. ואז למדתי טיפול באמצעות מיינדפולנס ושוב היו מחקרים מוכחים ליעילות המיינדפולנס. וככל שהשנים עוברות ועולם הפסיכותרפיה מתפתח כך כמות השיטות השונות והמשונות גדלה.

לאחרונה סביב פרסום הקורס שלי NLP VS CBT קיבלתי הרבה ביקורת על כך שאני מצמידה גישה ראויה ומוכחת מחקרית – CBT לצד גישה פסאדו מדעית – NLP.

מחקר עדכני שיצא לאור בשנת 2021 בדק את יעילות פרוטוקול טיפול בטראומה של ה-NLP. פרוטוקול שפותח ע"י סטיב אנדראס, מורי ז"ל, שבא מתחום הפסיכולוגיה והגשטלט, ונכנס לעולם ה-NLP והיה אישיות מפתח בהתפתחות התחום. המחקר מסביר את טכניקת שחזור הזכרון הטראומטי- RTM- Reconsilidation of traumatic memory ומוכיח את יעילותו, גם שנה לאחר תום הטיפול.
לקריאת המאמר המחקרי ניתן ללחוץ כאן

חשוב גם להבין, גישת ה-NLP דגמה את ורגיניה סאטיר- אם הטיפול המשפחתי, פריץ פרלס- אבי הגשטלט, גרגורי בייטסון- אבי הגישה המערכתית, מילטון אריקסון- אבי ההיפנותרפיה. לומר שה-NLP לא מוכח מחקרית, זה לומר שכל הגישות הללו לא מוכחות מחקרית, והדבר איננו נכון. הגישות מוכחות מחקרית ונלמדות גם כיום.

המעניין בעיניי שיש היום מחקרים של אוניברסיטת הארווארד שמפריכים את תיאוריית ההתקשרות של בולבי, והיא עדיין נלמדת, מחקרים המפריכים חלק מהתיאוריות של פרויד ולמשל את הראיה שהומוסקסואליות היא תוצר של קיבעון ביחסי אם-בן בשלב האדיפלי, והוא עדיין נלמד, ובעוד שאני מאמינה שחשוב לדעת את ההיסטוריה שלנו, חשוב גם להתעדכן.

המחקר האמיתי ביותר הוא בדיקה מול מטופלים בשטח – לא בתנאי מעבדה.

אז מה זה בעצם אומר "מוכח מחקרית"?

בתור מישהי הנמצאת בעולם הטיפול 23 שנים ושעבדה 15 שנים בבית חולים, במערכת הציבורית, הייתי עדה למספר מחקרים לא מבוטל הן בעולם הבריאות הפיזית והן בעולם הבריאות הנפשית. וכל המחקרים הכמותיים עובדים לפי אותו פרוטוקול.

בשלב הראשוני של המחקר, כשיש אישור של ועדת אתיקה/הלסינקי לבצע מחקר על אנשים מחליטים על קריטריונים להכללה וקריטריונים להדרה. מה זה אומר? שבעצם מחליטים אילו אנשים יכולים להשתתף במחקר, ואילו אנשים אינם יכולים להשתתף במחקר. על פי רב, מקרים מורכבים יותר, הכוללים בין השאר, אך לא רק: תחלואה כפולה, ממושכת, מורכבת, טיפולים קודמים שכשלו, סימפטומים מסויימים, אינם יכולים להיכלל בשלבים הראשונים של המחקר. פעמים רבות הם גם לא יכולים להיכלל בשלבים המתקדמים של המחקר.

תחשבו רגע שאם הייתי בוחרת בפינצטה את "המטופל האידיאלי": שתמיד מגיע, עושה כל מה שאני מבקשת, משתף פעולה, לא סובל מסימפטומים קשים, בעל מודעות מלאה…
ואז אומרת שיש לי 100% הצלחה, התחושה היתה שזה לא חוכמה. אז המציאות היא שכשאומרים שמשהו הוא מוכח כמותית מחקרית… זו רק דרך אחת של בדיקה. יש מחקרים איכותנים בעלי הרבה יותר מידע, ודיווחים אישיים ותצפיות נוספות שהנן בעלי ערך לא פחות משל המחקרים הכמותיים אשר משתמשים בקריטריונים להכללה, הדרה, ואומרים שסימפטומים מסויימים מהווים קונטרה אינדיקציה- התווית נגד לטיפול או מחקר כזה או אחר.

האמת ששיטות מוכחות מחקרית בעיניי מצד אחד חשובות מאחר והן מוכיחות יעילות ונותנות סדר, מבנה ואתיקה טיפולית, אך מצד שני הנן נוקשות ומגבילות ומוציאות את כל הרוח ממפרשי המוזה של יצירתיות הטיפול.

לפני 20 שנה האמינו שאולקוס זה משהו רגשי, היום יודעים שזה חיידק ונותנים אנטיביוטיקה. לפני 20 שנים היה אסור לטפל בסמים משני תודעה לטיפול בטראומה, דיכאון וחרדה, זאת אחרי ששנים רבות כן אישרו את הטיפול בהם, וההיסטוריה חוזרת והיום הם הטרנד החדש-ישן.

חשוב לדעת שהפוליטיקה איננה נעלמת מעולם המחקר, ועל כן יש תמיד לחקור גם את התגובתיות שלנו.

חקירה היא גם חקירת עולמו הפנימי של המטופל, ונכונות שלנו המטפלים להיות במקום ששואל שאלות- ולא בהכרח יודע את התשובות, כי רק מתוך שאילת שאלות מצליחים לראות דברים חדשים. בידיעה יש משהו נוקשה, לא גמיש, ולכן גם מטפלים ותיקים ראוי שמדי פעם ישילו את כל הידע שצברו רק לרגע ויהיו ב-beginners mind – המח המתחיל זה ששואל ולא זה שיודע.

זה שלא מלביש על מטופל כלל ותיאוריה אלא סקרן וחוקר יחד עם המטופל את הסוגיות ממקום נקי.

על כן כל שיטה שמסייעת למטופל הן ברמה הפנימית, התחושתית והן ברמה התפקודית הנה יעילה וראויה לעבודה.

2. אתיקה מקצועית, טיפול ראוי למול הפריצות בעולם הטיפול

אין ספק שעולם הטיפול פרוץ, הסטנדרטים לא ברורים, וכל אדם המסתייע מעוניין להסתייע במטפל הכי טוב שיש, מאחר ומדובר בדיני נפשות. אני מסכימה שעולם הטיפול פרוץ, אני גם מסכימה שחשוב לייצר סטנדרטים ראויים וגבוהים ביותר בעולם הטיפול.

אני רק לא בטוחה שהאקדמיה מייצרת זאת. וגם לא האיגודים השונים.

יש הרבה פוליטיקה בעולם הטיפול.

אני משתפת כאן 2 סיפורים שלי על מנת להבהיר למה אני מתכוונת.

בשנה ב' של התואר הראשון שלי בלימודי עבודה סוציאלית, נשלחתי להכשרה מעשית ביחידת ה-IVF-הפריה חוץ גופית בבית חולים גדול. את הקורסים של שנה א' בתואר ראשון סיימתי בציונים גבוהים. קורסי שנה א' כללו: מבוא לפסיכולוגיה, מבוא לסטטיסטיקה, מבוא לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה, מדיניות הרווחה, תיאוריות אישיות א, שיטות בעבודה סוציאלית א… בין המקרים שקיבלתי לטפל בהם בשנה ב' קיבלתי מקרה של זוג עם בעיות שונות, אשר לא הצליחו להיכנס להריון עצמאית וביקשו את סיוע המרפאה. אני הייתי צריכה לבצע ביקורי בית ולהחליט על המסוגלות ההורית העתידית, ובעצם לבשר את החלטת בית החולים כי לא יוכלו להמשיך בטיפולים.

כמובן כל זאת תחת הדרכה.

לצערי חוויתי מים עמוקים מדי, אשר גרמו לי לסיוטים בלילה, ללא ידע מספק, ללא תמיכה מקצועית מספקת, אך עם בשורה מרה הרת גורל לאותו זוג.

גם היום סטודנטים ללא ידע פרקטי נדרשים להתמודד בשלב מוקדם מדי עם מטופלים מורכבים, מקרי קיצון וקורסים ללא יודעין תחת דרישות המערכת.

כאשר סיימתי את התואר הראשון שלי התחלתי לעבוד בבית חולים, ובאחת מהכוננויות שלי הגיע מקרה של ילד ביסודי אשר קפץ מהחלון של ביתו והתאבד לאחר ריב משפחתי. ניסו להחייותו ללא הצלחה. אחיו הקטן היה בהלם, ואני זוכרת שלא היה לי שום ידע להתמודד עם מקרה כה קשה. ערב קודם לכן ראיתי את הסרט וויל הנטינג, וכמו בסרט אמרתי לאח שוב ושוב שזה לא באשמתו. אז עם תואר ראוי, הכלי היחידי שהיה בידי באותו רגע נלקח מסרט הוליוודי…..

לדעתי גם היום התואר הוא תיאורטי והפרקטיקה מגיעה בשלב מאוחר מדי.

לאחרונה נעשה תחקיר על בית חולים הפסיכיאטרי איתנים אשר המטפלים בו כולם ככללם בוגרי אקדמיה בתואר ד"ר, חלק ממערך הבריאות, אך לצערי היו רחוקים מלתת טיפול מיטיב. למי שמעוניין מצורף בלחיצה כאן התחקיר ועמדתי בנושא.

למי שלא מכיר את הסיפור האישי שלי, אני נולדתי למשפחה שכולה. שנה לפני לידתי היה לי אח שנפטר מלוקימיה- סרטן הדם. הוריי ואחי הבכור היו בטיפולים רבים, אצל בעלי שם דבר לתקופה, אשר מאוחר יותר התבררו כלא ראויים ואף נצלבו בתקשורת, למרות שהיו בעלי תארים אקדמאים של דוקטור, פסיכיאטר, פסיכולוג קליני ועוד.

המרכז שלי הוקם מתוך חוויות מקצועיות ואישיות, שמטופלים חייבים לקבל מטפל בעל ידע פרקטי, שיושב איתם בחדר מתוך חדות חושים, מזהה מה קורה בחדר ויודע לעבוד עם זה, ולא רק להנהן ולשתוק.

על כן המטופלים יקבלו מטפלים המותאמים לקשיים שלהם,

והתלמידים יטפלו בסטאז' במטופלים המותאמים לרמת הידע שלהם

כך שתישמר אתיקה מקצועית, הדרכה ראויה וטיפול ראוי.

אז איך לבחור מטפל?

כשבוחרים מטפל- חשוב לברר מה הרקע שלו, מה היכולות שלו, מה הוא למד.

כשבוחרים מטפל- חשוב באותה מידה לשים לב לכימיה, לקשר הטיפולי, הברית הטיפולית, הראפור.

טיפול הוא שילוב של גישות וטכניקות טיפוליות וכן החזקה טיפולית- קשר טיפולי ארוך טווח.

אחת מחברותי הטובות ביותר, טוענת שהמאמנת שלה עזרה לה יותר מכל טיפול.

אני אינני מאמנת, אני מטפלת, פסיכותרפיסטית, אך אני יכולה לקבל את זה שבקשר הטיפולי ביניהן יש את הדיוק שהיא צריכה.

לעיתים דווקא המטפלים הצעירים, בתחילת דרכם, אשר אינם שחוקים, רעננים ואידיאליסטים, המשקיעים זמן רב בכל מטופל, כי אין להם הרבה מטופלים בתחילת דרכם יכולים לסייע מאוד. זאת בתנאי שהמקרים מותאמים לרמת הידע שלהם.

לעיתים נדרשים מטפלים ותיקים ועם ידע נרחב ולעיתים נדרש ידע ספציפי.

חשוב לוודא שמעמד המטפל ברור, ושהקשר הראשוני הנו מיטיב.

3. הסמכה, איגודים, מקצועיות למול שרלטנות

שרלטנות איננה תוצר יחיד של האם למדתי במקום מאוגד, אלא של אופי המרצים, אישיות האדם, וכן הפוליטיקה באיגוד כזה או אחר.

א. הסמכה ואיגודים

אני הייתי חברה באיגודים רבים בחיי המקצועיים, התחלתי עם איגוד העובדים הסוציאליים, איט"ה, האיגוד הרב תחומי, איגוד הפסיכותרפיה, איגוד ה-NLP , איגוד ה-IEMT ועוד… לצערי האיגודים הללו מלאי פוליטיקה. בישראל יש מעל ל-20 איגודים של פסיכותרפיה, שהם בעצם עמותות, שכל אחת מקדמת את האג'נדה שלה.

לצערי האיגודים הללו לא באמת יוצרים קשר עם הסטודנטים במהלך הלמידה לברר שהם מקבלים הכשרה ראויה, הם מכירים בתוכניות מסויימות ומתקשים להכיר בתוכניות המשלבות מגוון גישות.

מתקבלים למקומות עבודה- לא על בסיס האיגודים וההכרה של איגוד בתוכנית, אלא על בסיס דרישות הסף לתפקיד: תואר ראשון/שני במקצוע… עם ותק… וכו'.

היום יש הרבה מסגרות המקבלות בוגרים מתחומי פסיכותרפיה אחרים.

נשאלת השאלה מדוע לא ניתן להסתכל על פסיכותרפיה כפרופסיה בפני עצמה- המלמדת פרקטיקה טיפולית, ולא רק תיאוריה אקדמאית. אין ספק כי נדרשת ידיעה תיאורטית, אך היא לא יכולה להיות החלק הארי בלימודים. זה קצת כמו לבקש ממישהו שלמד ביולוגיה כימיה ופיזיקה להיות הכירורג שלך…

גם חשוב שהידע התיאורטי יהיה עדכני… עולם הטיפול נשען על תיאוריות מלפני 200 שנים אשר חלקן הופרכו, האם הייתם הולכים לעבור ניתוח כירורגי אצל כירורג הנשען על ידע ומנתח כמו לפני 200 שנים?

על כן חשוב ללמוד במקום אשר כאשר חושבים 5 שנים קדימה יש ידיעה והבנה כי המקום הזה יהפוך אותך לבעל פרקטיקה טיפולית ויקרב אותך לרצונותיך, חלומותיך ויצירת משמעות.

ב. כסף כסף כסף – שבירת מיתוסים:

1. "מרכזים מקבלים כל אחד עם כרטיס אשראי"

מרכז בסופו של יום כדי להתקיים חייב לקחת בחשבון אלמנט כלכלי. יחד עם זאת חשוב לציין, אנחנו מקיימים ראיונות אישיים, בודקים בקורס מכינה יחסי מטפל מטופל את בשלות האדם, ובעיקר לא שופטים את האדם על כמה היתה לו נכונות/יכולת ללמוד לבגרויות בגילאי 17-18.
יחד עם זאת, חשוב לציין כי גם האוניברסיטה הפתוחה מקבלת על בסיס כרטיס האשראי… אני בעד השכלה גבוהה לכולם. אנחנו גם דורשים השלמת קורסי בסיס בפסיכולוגיה. אלו היום מועברים בצורה מקוונת.

ישראל גם נחשבת היום למספר 4 במדינות ה-oecd המתחילים לימודים אקדמאים, אך היא גם נחשבת למספר 2 בפורשים מהלימודים… יש משהו בעייתי במערך החינוך והלמידה אם כך.

2. "מקומות ציבוריים מסובסדים והתמחור יותר שפוי"

יכול להיות שזה נכון. השאלה הנשאלת היא כמה אנשים יש בכיתה? כמה המרצים מכירים אתכם באמת ברמה אישית? כמה מקום הלימודים הוא בית מקצועי?

במרכז שלנו הכיתות נסגרות בין 16-20 איש, תלוי בקורס. יש קשר ישיר ואין מערכת בירוקרטית מסועפת. לפעמים זול זה יקר.

3. "המטפלים המתחילים גובים הרבה כסף למפגש"

חשוב לדעת, מטפל מתחיל אמור לגבות בין 100-150 ש"ח למפגש- לא יותר! מטפלים עם ותק וניסיון יגבו יותר ולצערי כאן השמים הם הגבול. אני לא הייתי הולכת למטפל הגובה מעל 600 שקלים למפגש של שעה לא משנה מה הוותק והתארים שלו. חשוב לדעת שהמטפל מתחשב במצב המטופל, יחד עם זאת חשוב להבין שגם המטופל נדרש להתחייב לטיפול ולעמוד בחוזה הטיפולי לגבי קביעות, ביטולים וכו'.

4. עולם בריאות הנפש קורס, יש עליה חדה בנוער המאובחן הן סביב חרדה, הן סביב לקויות למידה והפרעות קשב והן סביב הספקטרום האוטיסטי. כמה טיפולים רב מקצועיים כדאי לתת בו זמנית? והאם להיכנס למסעות של סמים פסיכדליים משני תודעה?

המציאות קשה. מחקרים עדכניים מראים עליה של 55% בהפרעות האכילה, עליה של 38% בדיכאון, עליה של 33% בחרדה, ועליה של 28% במתן תרופות אנטי פסיכוטיות לבני נוער. במחקר בוצע ניתוח נתונים של יותר מ-200 אלף רשומות רפואיות של בני נוער בגילאי 17-12. רוב העליה באבחונים נראית בקרב מתבגרות בנות: עליה של 68% באבחנת דיכאון, עליה של 67% באבחנת הפרעות אכילה, עליה של 42% באבחנת חרדה ועליה של 29% באבחנות הקשורות במצבי דחק במהלך תקופת הקורונה.

דו"ח עמותת עלם דיווח על עליה חדה בנוער בסיכון: פי 1.4 דיווחו על בדידות, פי 1.5 ניסו לפגוע בעצמם, פי 3 היו במסיבות טבע לא מפוקחות, פי 2 התמכרויות ופי 2.2 מתמודדים עם הפרעות אכילה. פי 3 אבחנות נוירוהתפתחותיות.

במצב כזה רצים לחפש טיפול ופתרון לבעיה. השאלה מהו הטיפול הנכון ובאיזה מינון. חשוב לתת טיפול הוליסטי, אני מאוד מאמינה שמטפל טוב יכול להכיל מגוון של כלים המתאימים למכלול האדם. טיפול בבעלי חיים, באומנות, ברכיבה על סוסים, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, דיאטנית, פיסיותרפיסטית, כולם מקצועות חשובים. אך לעיתים צריך לעשות סדרי עדיפויות, וכן לא לתת לילד תחושה שהוא "מקולקל" וצריך "לתקן" אותו בכל כך הרבה רבדים. לעיתים צריך לבחור מהו הטיפול אשר יעשה את השינוי ההוליסטי ביותר, שייגע בכמה שיותר תחומים ולמצוא מטפל שמרחיב את אופקיו. מאוד חשוב לא להיצמד לטיפולים נוקשים ומצומצמים.

כולנו רוצים להרגיש טוב יותר כמה שיותר מהר ולפתור את הבעיות שלנו אתמול. חשוב מאוד להבין שאין שרביטי קסמים. סמים משני תודעה הנחקרים בימינו אנו ומבטיחים תוצאות עוצמתיות אינן נטולי תחלואה נפשית מוגברת ואינם יכולים להיות תחליף לטיפול פסיכותרפויטי אלא תוסף. חשוב לדעת שלכל חומר יש תופעות לוואי ולבדוק את היעילות מול הסיכון.

ממליצה בחום לחשוב מה הבעד ונגד של כל תהליך טיפולי, לא להרבות במגוון טיפולים, ולמצוא מטפל בעל ראייה הוליסטית הרואה את האדם כמכלול.

זאת במיוחד עם פתיחת שנת הלימודים.

5. אז מה לומר לילדינו בפתיחת שנת הלימודים?

חשוב להבין שבעוד שהתחלואה הנפשית גוברת, והדבר בא לידי ביטוי גם במסגרות החינוך. לצערי החינוך טרם שינה את פניו. ועדיין מדברים על דירוג בתי ספר לפי מצויינות, ולא לפי סובלנות, חברות וערכיות. מעניין מה היה קורה אם דירוג בתי הספר היה ניתן לפי סוציאליזציה ובריאות הנפש…

על כן הייתי מציעה להתרכז בשנת הלימודים הקרובה יותר במענה לצרכים רגשיים וחברתיים, להניח בצד קצת את חרדת הציונים, להאט את הקצב ולתת מענה לצרכים הרגשיים. לשם כך מצורף המדריך החינמי לעזרה עצמית לטיפול בחרדות לילדים ונוער.
להורדת המדריך החינמי

6. אז איך מכניסים יצירתיות לעולם הטיפול והופכים את הטיפול לאומנות עילאית במקום תחום בינוני? ומהי אותה שיטה נכספת, יעילה, שתרפא ותשחרר מכל המכאובים בצורה מהירה אחת ולתמיד, תוביל ליותר הצלחות טיפוליות ותמלא את הקליניקה?

כמו שבאומנות אנו לא צובעים ומציירים רק בצבע אחד, (אפילו אם מציירים בשחור יש את הרקע הלבן והגוונים של האפור) יש רק שיטת טיפול אחת! מוכחת! וזו השיטה שמערבבת את כל השיטות יחד… זאת שבה המטפל לא מצפה שהמטופל יתאים את עצמו למה שהמטפל למד… אלא שהטיפול יילך לפי היכולות של המטופל כאשר במהלך הטיפול אפשר להרחיב את היכולות הללו. טיפול שלוקח בחשבון שמה שיפה במין האנושי זה שאנחנו שונים, משונים, ייחודיים ואין באמת פרק זמן אחד מוקצב לריפוי, שיטה אחת שהיא ה-שיטה. ואם שיטה אחת לא עבדה… או שמטפל אמר שהטיפול ייקח 8 מפגשים והיה צריך עוד 8…. זה לא כישלון! זה לא אומר שהכל אבוד! זה פשוט אומר שעולם המדע היום עוד לא יודע את כל התשובות- רחוק מאוד מזה ולכן מדע הוא פעמים רבות בסך הכל עוד צורת חשיבה ולצידו חייבים להיות סקרניים, נטולי אג'נדה, ויצירתיים לאין ערוך. כלומר שהדרך היחידה לעבוד זה עם ראש פתוח, מתוך הנחה שבכל רגע אולי נגלה שמה שחשבנו שנכון כבר לא נכון… להיות יצירתיים.

אומנות היא:

1. יְצִירָה שֶׁשֻּׁקְּעוּ בָּהּ כִּשָּׁרוֹן רַב וְטַעַם מְעֻלֶּה; יְצִירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַנּוֹת אֶת הָרוֹאֶה אוֹ אֶת הַשּׁוֹמֵעַ וְלִגְרֹם לָהֶם לחֲוָיָה….
2. מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן
3. תפקידו של האמן הוא להסב את תשומת לב האנשים למראות, לתופעות, ליופי ולכאב. הרי השקיעה הייתה כאן תמיד, מאז שהאדם החל להתקיים ולחשוב ולהבין דברים. אבל ככל הנראה לא הבחין איש ביופי של השקיעה עד שהצייר הראשון צייר את השקיעה והסב את תשומת הלב האנושית ליופייה. כך מציגים האמנים במשך אלפי שנים את מה שהם רואים מסביבם. ברגישות ובעיניים בוחנות הם מאתרים את היופי והסבל, את העליבות וההדר, את הגדולה והנמיכות, את הניצחונות והתבוסות של רוח האדם. כשהם מנציחים את כל אלו באמנות, הם "מכריחים" את הצופה להבחין גם הוא בדברים ולקחת עליהם אחריות. (אנציקלופדיית אאוריקה)

והרי לעניות דעתי הגדרות אלו מתארות באופן נפלא את עולם הטיפול. ובעיקר אומנות שמה סימן שאלה על כל דבר, חוקרת ומחפשת זוויות חדשות. בדיוק כמו שפעם חשבו שאולקוס זה משהו רגשי והיום יודעים שזה חיידק ולוקחים אנטיביוטיקה וזה עובר…. תמיד לשים סימן שאלה על מה שהאקדמיה מספרת לנו… או המורה… תמיד לשאול האם יש עוד אפשרויות… ותמיד להתאים את השיטה הטיפולית למטופל… ולא לאחז בקרני המזבח….

רק שיטה המשלבת כמה שיותר שיטות, ומתאימה באופן אישי את הטיפול היא ה-שיטה! ולכן כל שיטה היא טובה, לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות… אבל אם באמת היו מטפלים שמצליחים ב-4 מפגשים בשיטה אחת לרפא מבעיות כבר כולנו היינו בריאים, לא?

והרבה מחקרים שטענו ש-CBT עדיף על הגישה הדינאמית או ש-EMDR עושה ניסים, או שמיינדפולנס יוצר פריצות דרך בזמן קצר… היום טוענים שהשילוב בין השיטות נותן את התוצאה הטובה ביותר. וגם לא כל שיטה מתאימה לכל אחד…

אז כשבאים לשחרר אדם מכאבו מאוד חשוב לא להבטיח אגדת היה היה… עם סוף טוב תוך 4 /8 /12 מפגשים… כל אחד והקצב שלו, כל אחד והשיטה שלו, וכשמשהו אחד לא עובד לנסות משהו אחר… ולזכור תהליך טיפולי טוב נע בין 6 חודשים ל-4 שנים, תלוי המקרה וגם לזה יש יוצאים מן הכלל.

אז בעצם ה ש י ט ה – זה שילוב שיטות והתאמת הטיפול באופן אישי למטופל!

התאמת הטיפול למטופל, השילוב של צבעים שונים מעולמות טיפול שונים היא אומנות לשמה ורק כך טיפול נהיה אפקטיבי.

אז אני מזמינה אתכם להיות יצירתיים בעולם הטיפול, להפתיע ולצאת מהקווים.

אני מקווה שמכתב אישי זה הסביר באופן נרחב יותר עד כמה חשוב לי ולסגל המרכז לייצר טיפול אתי, מיטיב, אם כי שונה במידת מה מתפיסת העולם השגורה.

אשמח לשמוע ממכם.

זו הזדמנות להירשם למסלול ללימודי פסיכותרפיה אינטגרטיבית מותאמת אישית של המרכז.

אשמח אם תכנסו לדפי הפייסבוק של המרכז ולאתר ותגיבו:

https://www.facebook.com/integrativepsychotherapyschool

https://www.facebook.com/RonitsWay

https://ronithaimoff.co.il/

וכן ניתן להגיב במייל חוזר

באהבה, רונית