הרבה אנשים מתלבטים ושואלים איך לעצור אותנו מלשחזר מצבים קשים וטעויות, הן בחיים האישיים והן בהיסטוריה של המין האנושי.
האם אנו נמשיך לסבול ממלחמות עקובות בדם? האם עוני, רעב , צמצום ושנאה יהיו נחלתנו? או שנצליח להגיע לשלום, רווחה ובריאות.
אותם אנשים שואלים האם הם יצליחו להשתחרר מהדפוסים האישיים שתוקעים אותם בחייהם? האם נצליח לייצר מערכות יחסים מיטיבות? לייצר בטחון עצמי ושלום פנימי שאינם תלויים בגורמים חיצוניים? האם נצליח להתגבר על משברים חרדות וטראומות ולייצר חוסן שלווה ומשמעות
זו שאלה שחוזרת על עצמה מאז ומתמיד הן בקרב היסטוריונים, פילוסופים, פסיכולוגים חברתיים וחוקרי דיסציפלינות אחרות מתחום מדעי הרוח והחברה. היה זה היסטוריון הידוע פוליביוס ההלניסטי אשר במאה השנייה לפני הספירה, כתב היסטוריה מונומנטאלית על עלייתה של רומא למעמד של מעצמה בינלאומית, מתוך הנחה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. תיאוריו המפורטים הציעו פתרונות למדינאים, מצביאים ומקבלי החלטות אחרים כיצד לא לחזור על שגיאות של קודמיהם. הוא כינה סוג זה של כתיבה "היסטוריה פרגמטית"
הוא הציג דרך לכתיבת ההיסטוריה כאשר המטרה אחת היא- האמת. בעידן הפייק-ניוז כשהאצבע קלה על מהקלדת והרבה דברים מוחצנים כדאי לזכור אותו. הוא תיאר כתיבה היררכית- כרונולוגית והייתי רוצה לצוטט 2 משפטים חשובים שלו:
״אין לבני־האדם דרך טובה יותר לתיקון מעשיהם מהבנת העבר ״
"האמת להיסטוריה היא כמאור עיניים ליצור החי"
אני מאוד מתחברת לציטוטים אלו יחד עם האמונה כי הפנים והחוץ הם חלק מאותה מערכת . כלומר אנחנו פרטים אך תמיד חלק מתרבות חברה היסטוריה ואמונה.
על מנת לייצר מצב של התחדשות ובריאה אנו צריכים
א. לראות את האמת כפי שהיא באמת ולא כפי שהיינו רוצים שתהיה או כפי שאנו מפחדים שתהיה
ב. להבין את המשולש הקדוש של כל פרט ומערכת: צלע אחת מייצגת את המאפיינים, צלע שנייה את הרגשות והצלע השלישית מייצגת את הערכים.
פעמים רבות אנו נכנעים למאפיינים במקום לבחור מה יאפיין אותנו
פעמים רבות עקב חוויות בהם לא קיבלנו מענה לצרכים הרגשיים ו/או הפיזיים שלנו במלואם נוצרת חוויה חסרה ומשאלה כמוסה לכך שמישהו או משהו חיצוני יתקן את החוויה עבורנו במקום שאנו- כשכבר גדלנו והפסקנו להיות ילדים נייצר את המילוי והחוויה המלאה והמתקנת עבור עצמנו, מה שהופך אותנו לתמיד תלויים בצורה מחלישה באחרים.
פעמים רבות אנו מפירים את הערכים שלנו מצד אחד ומצד שני ממשיכים החזיק בערכים שאולי אי שם בהיסטוריה היו רלוונטיים אך היום הם כבר לא רלוונטיים עבורנו.
כדי לפרוץ את החומות הללו או אולי כדי פשוט לבחור בדרך שלווה
אני מציעה את התרגיל הפשוט אך הכה מורכב:
א. לכתוב את ההיסטוריה של הדבר בו אותם תקועים כל האמת של אותה היסטוריה, הטוב והרע, החזק והחלש, ההצלחות והכשלונות, התובנות והטעויות.
ב. להבין מה הניע אותנו. שימו לב רצון והנעה אינם אותו דבר. הנעה היא היכולת לבצע פעולות ולהאמין שהם יקדמו אותי. או הסבירות שהפעולות שלי יביאו לתוצאות רצויות.
ג. לרשום את המשולש הקדוש שלכם בתחילת הדרך והיום : המאפיינים- ( רכושנות, שייכות, תלות, עצמאות, יצירתיות) הרגשות ( פחד, התרגשות, כעס, שלווה) והערכים ( אהבה, נתינה, אמת, צדק, )
ד. להחליט אילו מאפיינים רגשות וערכים רלוונטים לנו היום ואילו לא – הטוב והרע כאחד.
ה. להתחייב לעצמנו- פעולה אחת קטנה שבה אנו מתחייבים לחיות את חיינו לטוב עבור עצמינו ועבור אחרים
ו. משהו אחד קטן שאנו עושים הן עבור עצמינו אבל גם עבור אחרים- נתינה המייצרים משמעות.
ככל שנעשה את התרגיל הזה יותר כך נוכל ללמוד מהעבר ולייצר עתיד טוב יותר ולזכור לחיות את הכאן ועכשיו
שנה טובה ומשמעותית.
באהבה רונית
