לנשום לתוך הכאב המוסתר של טראומה משנית: התמודדותם של בני זוג, הורים ומטפלים של נפגעי טראומה, מאת דורית מיכאלי

תוכן עניינים

"לפעמים אני מרגישה כמו בעלי לחוצה כל הזמן, לא ישנה טוב, לא מצליחה לנשום, מחשבות בלתי פוסקות על האירוע ואני כועסת עליו […] אני כל הזמן לחוצה, אני נבהלת מכל רעש קטן לא הייתי ככה […] מה שהכי מטריד אותי זה שאני כל הזמן חושבת על הרגע שהתקשרתי והוא לא ענה לי, אח"כ הבנתי שהוא והחברים שלו היו תחת אש […] אני מרגישה אשמה שלא הצלחתי להזהיר אותו […]" כך תיארה מטופלת לבן זוג נפגע טרור את התחושות והרגשות שלה, היא לא הבינה מה קורה לה, למה היא מרגישה כך למרות שלא חוותה את הטראומה באופן ישיר.

כאשר אדם חווה טראומה, אנחנו לרוב מתמקדים בו ובכאב שהוא נושא, אך מה קורה לבני זוגם, הורים, אחים ומשפחה קרובה של נפגעי הטראומה? האם הכאב שלהם פחות נחשב, רק כי הם לא חוו את האירוע בצורה ישירה? האמת היא שבני זוגם, הורים משפחה קרובה וגם מטפלים של נפגעי טראומה מתמודדים עם מציאות קשה לא פחות. הם נסחפים אל תוך מערבולת של כאב, חרדה, ותסכול, כאשר המאבק היומיומי בנפגע הטראומה נוגע גם בהם בצורה עמוקה.

טראומה, בין אם היא נובעת מאירועים כמו מלחמה, טרור, תאונה או אירועי חיים קשים, יכולה לגרום לנזקים נפשיים ארוכי טווח. כאשר התסמינים הנפשיים נמשכים למעלה מחודש, מתפתחת הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). במדינה כמו ישראל, שבה המלחמה נמשכת כבר עוד מעט שנה, יש  חשיפה יום-יומית לאירועים טראומטיים. כך גם תחושת החרדה והפחד הופכות לדבר שבשגרה, ומשפיעות על כולנו.

ההתמודדות של בני זוג ומשפחה עם הטראומה המשנית: בעוד שהמחקר בתחום בריאות הנפש מתמקד בעיקר בנפגעים הישירים של טראומה, בשנים האחרונות עולה יותר ויותר המודעות לטראומה המשנית, ובעיקר בשנה האחרונה. התופעה בה המטפלים העיקריים (בני זוג, הורים, אחים, פסיכולוגים עו"ס….) מפתחים סימפטומים דומים, למרות שלא חוו את האירוע בעצמם. החוויות הקשות של נפגעי טראומה מחלחלות לתוך מערכות היחסים האישיות והמשפחתיות שלהם, ויוצרות עומס רגשי כבד.

אותו לחץ נפשי, שנובע מהתמודדות יומיומית עם ההשפעות של הטראומה על המטפלים העיקריים, עלול להוביל לעיתים לתחושת קריסה. ההבנה שמצבו של הנפגע לא ישתפר במהרה, והעומס הרגשי שנובע מהטיפול בו, יוצרים לעיתים תחושה חזקה של תסכול, ייאוש ואף חרדה.

ההשפעות ארוכות הטווח על הנפש

בשנה האחרונה אני חיים לצד הטראומה ולצד נפגעי הטראומה תחת ענן כבד של לחץ מתמיד. זה לא רק הטיפול הפיזי בנפגע, אלא גם ההתמודדות עם מצבים רגשיים מורכבים, תחושת חוסר אונים, ואובדן של תחושת השגרה הבטוחה שלו. כך נבנית הטראומטיזציה המשנית: אותו מצב מרגישים את כל ההשפעות של הטראומה, למרות שלא היו שם, ולא חוו את האירוע בעצמו.

בטראומה משנית, קיים סיכוי גבוה לפתח דיכאון, חרדה, ואף הפרעת דחק פוסט טראומטית משנית. ההתמודדות היומיומית עם מצבו של הנפגע דורשת כוחות עצומים, ובמקרים רבים הם לא מקבלים את התמיכה הנפשית לה הם זקוקים, כי הם עוסקים בתמיכה וליווי של הנפגע עצמו.

המפתח הוא במודעות ותמיכה הצעד הראשון בהתמודדות עם הטראומה המשנית הוא להבין שהיא קיימת. המושג עדיין רלוונטי , יש צורך להכיר בכך שגם בני הזוג, המטפלים, והקרובים לנפגעי הטראומה זקוקים לעזרה. התמיכה הנכונה יכולה למנוע מהם להישאב לתוך מעגל של טראומטיזציה משנית ולהשיב להם את השליטה על חייהם. חשוב לנשום את הכאב של העדים , המטפלים,ובני המשפחה. 

כשמבינים שטראומה משפיעה לא רק על הנפגע הישיר אלא גם על הסביבה, ניתן לספק את הכלים הנכונים גם להם. טיפול נפשי מותאם, קהילת תמיכה, והבנה שכל אחד זכאי לעזרה בתוך כל התהליך הטיפול והשיקום של הנפגע הם אלה שיוכלו לשבור את מעגל הכאב.

טראומה משנית היא תופעה רגשית עמוקה, ולעיתים נסתרת מהעין. אבל כשמכירים בה ומבינים את ההשפעה שלה, ניתן לנשום עמוק, נשימה המאפשרת מקום ,להתחיל בתהליך של החלמה אמיתית – גם עבור בני הזוג, המשפחה והמטפלים.

דורית מיכאלי

פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית

מטפלת בחרדה וטראומה

https://www.familyguidance.co.il

 

תגובות

תגובות

שתפו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
צרו קשר
TOP