החגים והשנה החדשה, שהם לרוב זמן של שמחה, משפחה וחגיגות, קיבלו עבור רבים מאיתנו צבע אחר לגמרי השנה. מאז 7 באוקטובר, אירועים שהותירו בנו כאב בלתי נתפס – אובדן, שכול, מלחמה וחטופים – הותירו צלקות עמוקות בנפש ובלב העם הישראלי. האתגרים הנפשיים עימם אנו מתמודדים בתקופה כזו דורשים מאיתנו כלים מיוחדים כדי לשרוד, לעכל ואולי גם למצוא רגעים קטנים של אור בתוך כל החושך הזה. ובכלל, המחשבה על חגיגות עלולה להרגיש לא הולמת ואף מעליבה. (ראו מה קרה במשימה הפשוטה יחסית של טקס לזכר ה 7 באוקטובר).
איך מתמודדים עם רגשות סותרים כאלה?
כמטפלים וכמטופלים, אנו ניצבים בפני אתגר משמעותי: כיצד לנווט בין הצורך לזכור ולכאוב, לבין השאיפה להמשיך ולחיות?
הטיפול הנפשי בתקופה של משבר אישי ולאומי –
כשאנחנו ניגשים לטפל באנשים בתקופה כזו, או כאשר אנו בעצמנו נאלצים להתמודד עם כאב ואובדן כה עצומים, ישנם רגעים שבהם נדמה שהשכול והפחד מאיימים להשתלט על כל חלקה טובה בחיים שלנו. כל טיפול, בין אם מדובר בטיפול בשיחה, טיפול רגשי, או טיפול תנועתי, נוגע בחלקים השבורים שבנו. וכאן, חשוב שנביא כלים פרקטיים להתמודדות – כאלו שיוכלו להקל, אפילו במעט.
הנה כמה טיפים שיעזרו לנו לנווט את התקופה המאתגרת:
הכרה בכאב: במקום לדכא או להתעלם מהרגשות הקשים, חשוב להכיר בהם ולהעניק להם מקום. נסו לכתוב יומן, לשוחח עם אדם קרוב או לפנות לטיפול מקצועי.
טיפול עצמי: הקדש זמן לטיפול בעצמך, הן גופנית והן נפשית. פעילות גופנית, מדיטציה, תזונה נכונה ושעות שינה מספקות יכולות לסייע בהפחתת מתח ולחץ.
לזכור: אין דרך נכונה או שגויה להתמודד עם כאב. כל אחד מאיתנו עובר את התהליך בצורה ייחודית. החשוב ביותר הוא להיות עדינים עם עצמנו, לאפשר לעצמנו להרגיש את כל הרגשות, ולמצוא את הדרכים שלנו להמשיך הלאה.
יצירת טקסים אישיים או משפחתיים יכולה גם היא לספק מסגרת לעיבוד רגשי. בין אם מדובר בהדלקת נר, קריאת שיר, או כל פעולה אחרת שמרגישה נכונה, טקסים אלה מאפשרים לנו לכבד את זכר הנופלים ולתמוך בחטופים ומשפחותיהם, תוך יצירת מרחב בטוח לביטוי רגשי.
בתקופות מאתגרות אלה, הקהילה היא מקור כוח משמעותי. השתתפות באירועים קהילתיים, שיתוף ברגשות, ופתיחות לקבלת תמיכה מאחרים יכולים לחזק את תחושת השייכות ולהזכיר לנו שאיננו לבד בהתמודדות.
מצאו אנשים שנמצאים באותו מצב או שיכולים להבין אתכם. הקשר האנושי והאמפתיה יכולים לשמש משענת חזקה.
לעצור לרגע, להרגיש את הכאב – ולזוז קדימה. אחד הכלים החשובים ביותר בתקופה כזו הוא היכולת לעצור ולחוש את הכאב. אנו חיים בתרבות שמנסה לעיתים להדחיק רגשות שליליים ולהתמקד בחיובי בלבד. אך אין ספק שהכאב חייב לעבור עיבוד, לעבור דרכנו. בין אם דרך שיחה עם מטפל, תמיכה בקבוצת שכול או עיבוד פנימי אישי – חשוב לאפשר לעצמנו להרגיש, אבל לא להישאר בתוך זה לנצח.
לתת שם לרגשות: בזמן של משבר, הרבה רגשות מתערבבים יחד – פחד, כעס, צער, יגון ואבל.
עצרו את הכל וקחו רגע לזהות ולתת שם לרגש שאתם חווים כרגע. כשמשיימים והופכים את העומס והאבסטרקטי למשהו ברור וממוקד, אנחנו קצת נרגעים.
למצוא רגעים של אור: לפעמים זה הרגע הקטן – קפה בבוקר, חיבוק של ילד, טיול קצר בטבע – שיכול להעניק תחושה רגעית של רוגע. או כמו שאנחנו קוראים להם – משאבים. משאבו את עצמכם ככל שצריך.
לצד כל זאת, חשוב להתעגן בהווה. בזמנים של כאב עמוק, תרגול מיינדפולנס יכול להיות מפתח להפחתת חרדה ולהגברת תחושת השליטה. הקדשת מספר דקות ביום להתבוננות מודעת במרחב סביבנו, תוך שימת לב לפרטים הקטנים, יכולה לספק עוגן יציב בים הסוער של הרגשות.
איך להכניס אור לתוך החושך כאשר הכאב כל כך גדול?
השאיפה להכניס קצת אור לתוך חיינו יכולה להרגיש בלתי אפשרית. אבל דווקא בתוך ההפסקות הקטנות, בתוך חיבוק קרוב, בתמיכה הדדית או בהקדשת רגעים קטנים לעצמנו – יש מקום
לניצוצות של אור.
במובן הזה, עיבוד רגשות דרך תנועה, אמנות, כתיבה או כל דרך ביטוי יצירתית, יכולה לספק הקלה. לאפשר לזיכרונות ולרגשות למצוא מקום בתוכנו, ולא רק להישאר כלואים בראש. זהו מסע ארוך, ומורכב – אבל הוא אפשרי.
עולם הטיפול ב-IEMT (Integral Eye Movement Therapy) מציע לנו כלים יקרי ערך להתמודדות עם מצבים מורכבים אלה. אחת הטכניקות המרכזיות ב-IEMT היא שימוש בתנועות עיניים לעיבוד זיכרונות טראומטיים. כאשר אנו נזכרים באירוע מטריד, ניתן לעקוב אחר תנועת יד איטית מצד לצד. פעולה פשוטה זו יכולה לסייע בהפחתת עוצמת הרגשות השליליים ולאפשר עיבוד רגשי עמוק יותר.
ב-IEMT, אנו מתמקדים בזיכרונות שמפעילים את הכאב והרגשות הקשים, ומנסים לעבד אותם דרך מנגנונים מוחיים שמקלים על עוצמת החוויה הרגשית.
עבור מטופלים שנמצאים בעיצומו של אובדן או פחד בעקבות המלחמה והמציאות הנוכחית, IEMT יכולה להקל על השחזור החוזר של טראומות, לעזור לעבד את התחושות החונקות ולספק רגעי נשימה בתוך ההצפה הרגשית. השיטה אינה מבקשת "לשכוח" או "למחוק" את מה שקרה, אלא לעבד ולהקטין את עוצמת הרגשות הנלווים לזיכרונות הללו כך שהם פחות ישלטו במחשבות ובתחושות היום-יומיות.
עבודה עם זיכרונות טראומטיים: IEMT מציעה שיטה שיכולה לעזור לפרק את עוצמת הזיכרונות הקשים, להפוך אותם לפחות חונקים ולאפשר עיבוד.
להשתמש בכלי תזוזות העיניים כעזרה ראשונה – המהלך הוא פשוט: לחשוב על הזכרון או האירוע שיצר את הרגשות הקשים (כלומר משהו היסטורי/שקרה בעבר), להמשיך לחשוב על הזיכרון/האירוע ותוך כדי להזיז את העיניים, בקווים ישרים מימין לשמאל וחזרה, באלכסונים (ימין-למעלה עד שמאל-למטה וחזרה ואז משמאל-למעלה עד ימין-למטה וחזרה). שלושה קוים, כמה פעמים על כל אחד מהם.
כשסיימתם, בחנו מה קורה לכם ועד כמה ירדה עוצמת הרגש הקשה. תנו לזה מספר בין 1 ל 10.
על פי הצורך, עשו זאת שוב ושוב עד שתרגישו שכבר אין צורך.
אולי העתיד מרגיש רחוק, אולי נראה כי האור בקצה המנהרה עוד לא נגלה. אבל הוא קיים. המלחמה לא תימשך לנצח, השכול יקבל צורות אחרות של עיבוד, והחיים, למרות הכול, ממשיכים. השאלה היא איך אנחנו ניגשים לעבד את הכאב הזה. איך אנחנו מתמודדים עם מה שנמצא עכשיו.
היכולת לשלב כלים מעשיים כמו IEMT יחד עם תמיכה רגשית וסביבה אוהבת יכולה לעשות את ההבדל. בתקופה כל כך מורכבת, נדרשת מאיתנו סבלנות לעצמנו ולתהליך. בסופו של דבר, אפשר יהיה לראות גם את קווי האור הקטנים ביותר.
ההתמודדות עם החגים והשנה החדשה בתקופה זו היא מורכבת, אך אפשרית. כל אחד מתמודד בקצב שלו ובדרך שלו, וחשוב לכבד את התהליך האישי. יחד, תוך תמיכה הדדית וחמלה, נוכל למצוא דרך להתמודד עם האתגרים שבפנינו ולגלות ניצוצות של אור גם בתקופות החשוכות ביותר. זוהי הדרך שלנו, כעם וכפרטים, לאחות את השברים ולבנות עתיד של תקווה וחוסן.
לבסוף, כדאי להתמקד בחשיבות החמלה העצמית. חשוב להיות רכים עם עצמנו, לזכור שכל הרגשות הם חלק מהחוויה האנושית. זה בסדר להרגיש שמחה ברגעים מסוימים, גם בתקופות קשות.
המאמר הזה הוא רק נקודת התחלה. אני מזמין אתכם לחקור את נושא ה-IEMT לעומק, ולמצוא את הכלים המתאימים לכם ולהתמודד עם האתגרים שעומדים בפניך.
זכרו, אתם לא לבד.