טראומת השבר הבסיסי– הנו מושג אותו פיתח מייקל באלינט
באלינט היה תלמידו של שנדור פרנצי, רופא, פסיכואנאליטיקאי
הוא הציע להתייחס ל3 אזורים של חיי הנפש:
- אזור האדיפלי– כולל 3 אנשים/ חלקים, הכח המניע הוא קונפליקט.
- אזור השבר הבסיסי– הכולל 2 אנשים/חלקים אזור קדם אדיפלי, אשר מוגדר עי קיומו של סדק, של שבר כתוצאה מליקוי בהתאמה שבין צרכיו של הילד והטיפול המוענק לו עי סביבתו ועד התעללות.
- אזור היצירה– הסובייקט מצוי בו לבדו, והוא מנסה להפיק דבר מה מתוך עצמו.
אם טכניקת הפסיכואנאליזה הקלאסית פועלת היטב בשלב האדיפלי, היא לחלוטין אינה פועלת ברמת השבר הבסיסי. כאן יש להגיע לטראומות ראשוניות לעיתים בשלב הפרה ורבלי.
ברמת השבר הבסיסי, השפה הבוגרת אינה תקפה עוד. אם האנאליטיקאי ממשיך איפוא לפרש ברמה האדיפלית, הדבר לא יכול להביא אלא לבלבול השפות שתיאר פרנצי. אין לעצור את מה שמהטופל חי באותו הרגע אלא ללוות אותו בצורה עדינה ודיסקרטית
בשבר הבסיסי יש 2 צורות יחודיות:
אוקונפילית–תלות , הסובייקט משקיע יתר על המידה באובייקטים שהוא מבקש להיצמד אליהם.
פילובטית– ניתוק– כשהסובייקט משקיע יתר על המידה בפונקציות האני הפרטיות שלו ונמנע מן האובייקטים כדי להינות ממבטחון שהוא מוצא בחללים ריקים מכל מכשול.
כאשר המטופל ברגרסיה עקב טראומה הוא מצפה מהמטפל שימלא את כל צרכיו, מתקיימת התלות הגוררת שנאה.
״התחלה חדשה״ תואמת איפוא הפחתה של אי השיוויון, כלומר של התלות, יצירת חוסן וכח וכתוצאה הפחתת השנאה.
לדעתו יש להתאים במידה רבה את הטכניקה לצורכיהם של המטופלים השונים כפי שאנו תובעים מן האנשים המטפלים בתינוק להתאים את הטיפול לצרכיו, אסור שהאנאליזה תחזור על הטראומה שבמקור השבר הבסיסי.
פרנצי ובאלינט העניקו מקום מרכזי ליחסי מטפל מטופל והעברה בחדר הטיפולים ולא בהכרח בעבר.
הרבה פעמים לא רק בעולם הטיפול, אלא במערכות יחסים יום יומיות, לאור ״שבר בסיסי״ אשר נוצר עקב אירוע טראומתי קשה, חוסר מענה לצרכים פיזיים ורגשיים בשלבים מוקדמים בינקות ובילדות, בני האדם נכנסים לאחד מ2 הטקסים כדי להימנע מכאב ולהרגיש שייכות:
- אוקונפילית–תלות-עד כמה במערכת יחסים אני עושה פעולת מחיקה של העצמי על מנת לתת מענה לצורך של האחר, מתוך תקווה שלאחר מכן האחר יתנן מענה לצרכים שלי?
- פילובטית– ניתוק– האם אני מסתגר בתוך עצמי, נמנע מקשרים, עסוק בעצמי ולעיתים באובייקטים – כגון מסכים ופחות חושב על הסביבה.
חשוב לשים לב, וליצור שינוי בנו ובילדינו סביב טקסים המשמרים את הטראומה והשבר הבסיסי.
האם הנך בעל טקסים תלותיים: יש לענות כן/ לא. מה הנך יותר?
האם הנך:
1.מתקשה לקבל החלטות יומיומיות ללא מספר מוגזם של עצות ואישורים של אחרים.
2. זקוק.ה לזה שאחרים יקחו אחריות על רוב התחומים המרכזיים של חייהם.
3. מתקשה להביע חוסר הסכמה עם אחרים בשל פחד מאובדן תמיכה או אישור. לא כולל פחד מציאותי מנקמה.
4. מתקשה ליזום מיזמים או לעשות דברים בעצמם (בשל חוסר ביטחון עצמי בשיפוטם או ביכולותיהם, ולא בשל היעדר הנעה או אנרגיה).
5. תעשה מאמצים מוגזמים כדי להשיג תמיכה מאחרים, עד לדרגה בה יתנדבו לעשות משימות בלתי נעימות לצורך כך.
6. מרגיש חוסר נוחות או חוסר אונים כאשר הם לבדם בשל פחדים מוגזמים שלא יהיו מסוגלים לטפל בעצמם.
7. מחפש בדחיפות מערכת יחסים קרובה חלופית כאשר הקודמת נגמרת, כמקור לדאגה ותמיכה.
8. עסוק יתר על המידה בצורה לא מציאותית בפחדים שתיוותר לבד לטפל בעצמך.
הצורך בהשתייכות need for affiliation לפי Murray
Murray דיבר על כך שאדם יכול להיות בעל צרכים המשלימים ומסייעים אחד לשני וצרכים המתנגשים אחד עם השני.
הצורך בהשתייכות הוא – הרצון לבלות זמן עם אנשים אחרים וליצור קשרים חברתיים. אין פה רצון לדומיננטיות אלא רק לאינטראקציה, והאינטראקציה היא מטרה ולא אמצעי. צורך זה משתקף בתשובות שהראו רצון לקבלה ע"י אחרים, ובנסיונות לכונן או להמשיך יחסים חיובים עם אחרים.
השפעות: אנשים שגובים בצורך זה הם בעלי רצון רב יותר להראות כנוחים, כנעימים (agreeable), ואם קבוצה תלחץ עליהם יש יותר סיכוי שהם ילכו אחרי הקבוצה. הם נלחצים אם הם חושבים ששופטים את הכישורים הבין–אישיים שלהם. הם מחפשים פרטנרים חמים ואוהבים. יש יותר סיכוי שהם יעשו ויתורים במעשה ומתן, ויש יותר סיכוי שהם ינסו ליזום חברות. הם רגישים במיוחד לביטויי כעס של אחרים.
כנראה שהרצון ליצור קשרים חברתיים עולה על הפחד מחוסר קבלה חברתית, וזה כנראה מוביל להשתתפות אקטיבית באירועים חברתיים. הם מקיימים יותר שיחות טלפון, משוחחים יותר, וכותבים יותר מכתבים. כשהם לבד, הם מביעים רצון לאינטרקציה עם אנשים.
צורך זה משפיע בצורה מורכבת על סיפוק ממערכות יחסים: ככל שיש יותר התאמה (בצורך זה) בין בני הזוג כך הם יותר מאושרים (כלומר, גבוה עם גבוה, נמוך עם נמוך).
Hill חילק צורך זה ל4 תת–צרכים: השוואה חברתית, תמיכה ריגשית, גירוי חיובי, ותשומת לב לאחרים. בהתאם למדד שיצר הוא הצליח לחזות ביתר דיוק התנהגויות במצבים מסוימים. לממצאים האלה יש חשיבות כללית. כמו לגבי תכונות אישיות, כך גם לגבי צרכים, יש מתח בין הרצון להכליל את הצרכים במספר מצומצם של צרכים דומיננטים , לבין הרווח שיש בספציפיות, ובחלוקה לצרכים יותר מדויקים (חיזוי מדויק יותר של התנהגות). חשוב לתת מענה ל4 הצרכים במיוחד לאחר טראומה ושבר.
הצורך בשיוך חברתי: (Need for Affiliation)
הגדרת הצורך: המוטיבציה להיות עם אחרים וליצור קשרים חברתיים.
צורך זה משתקף בדאגה האם האחרים יקבלו אותך ובנסיונות ליצור ולשמר קשרים עם אחרים. התנהגויות אופיניות: הם רוצים ליצור תדמית של אדם נעים, הם נסחפים אחרי הזרם, נלחצים מביקורת חיצונית, אוהבים להיות עם אנשים ובמיוחד בחברה של אנשים חמים, נוטים להיכנע במו"מ, רגישים במיוחד לרגזנות של אחרים, משתתפים אקטיביים באירועים חברתיים ומשקיעים יותר זמן מאחרים בפעילות חברתית כגון– שיחות בפלאפון והתכתבות.
–החברה נוטה לתפוס אותם כמנהיגים חברתיים.( אך לא כוחניים כמו בעלי הצורך בכח).
–מערכות יחסים מוצלחות צריכות שלשני בני הזוג תהיה התאמה ברמת הצורך בשיוך קבוצתי, בין אם גבוהה ובין אם נמוכה.
-Hill מחלק את האנשים לקבוצות ספציפיות יותר ע"פ הסיבות הפנימיות שיש להם לצורך בשיוך חברתי וערך ניסויים ע"פ קטגוריות אלו. דוגמאות לקטגוריות– צורך בתשומת לב או צורך בתמיכה רגשית כסיבה הפנימית לצורך של האדם בשיוך חברתי.
כאשר אנו סובלים משבר בסיסי, ואיננו חשים בטחון עצמי וערך עצמי, אנו עלולית להיכנס לטקסיות של התנהלות תלותית או מנותקת במערכות יחסים.
חשוב בסיטואציות אלו לאזן בין החלקים השונים בתוכנו, מתוך השבר הבסיסי- הטראומה כאמור ניתן לצמוח. באלינט דיבר על אזור היצירה כאזור צמיחה.
אזור היצירה- צמיחה מטראומה
הוא אזור ללא אובייקטים, שתקן, של חוויה פנימית, ודאגתו העיקרית היא לייצר דבר מה מתוך עצמו. הדבר היחיד הידוע לנו הוא שתהליך היצירה הוא בלתי צפוי, לעיתים הוא נמשך ונמשך ולעיתים הוא בלתי צפוי. יצירה יכולה להיווצר עי אומנותיות ויצריתיות, אמונה דתית/ רוחנית, עי אומנות, עי מחשבה של יציאה מהקופסה ועי פיתוח. בימינו אנו היא יכולה להיווצר גם בהמצאות טכנולוגיות. שתיקה יכולה להוות יצירה ולאו דווקא התנגדות כפי שהפסיכואנאליזה הקלאסית תיארה אותה.
בעוד המטופל בשתיקתו בורח ממשהו– הוא גם מתקרב אל משהו, אל מצב בטוח יחסית בו הוא יכול לעשות משהו מעניין סביב סוגיות המטרידות אותו ויפיק יצירה.
אזור יצירה דורש מהמטפל להשתמש בכלים לא מובנים, ולצערי היום מטפלים מתוך רצון לחוש שליטה פונים רק לכלים מובנים בטיפול בנפגעי הטראומה, וחשוב להיות באזור היצירה.
אהבה ראשונית מיטיבה בילדות ואהבה בוגרת בה מוותרים על האהבה ללא תנאי מהאחר, ומבינים כי בבגרות אהבה ללא תנאי היא רק בינינו ובין עצמינו, הנה חלק מתהליך הצמיחה, זאת לצד בניית מערכת ערכים ראויה לפיה אנו בוחרים לחיות את חיינו בצורה המדויקת לנו.
אורח חיים ערכי- מתוך בחירה וחופש ( לא מתוך נוקשות, כללים, אשמה והענשה) מאפשר יצירה, צמיחה, ומציאת משמעות ומהווה קרקע פוריה לאהבה בוגרת. והשתייכות שלי לעצמי.
