כשהגוף אומר לא לבחור: חרדה מקבלת החלטות ומערכת העצבים

בין דריכות, קיפאון והימנעות – למה הגוף מגיב לאי־ודאות, פוליטית ואישית, כאילו מדובר בסכנה מיידית

מאת: סיגלית ברזילאי | פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית ושיקומית, בוגרת ומנכ״לית שותפה במרכז

אנחנו פותחים את הטלפון כדי לבדוק כותרת אחת, ומגלים שעברה שעה. הלב פועם מהר יותר, הכתפיים מתכווצות, הנשימה מתקצרת. אנחנו יושבים בבית, אבל הגוף מתנהג כאילו משהו מסוכן מתקרב.

ואותה תחושה בדיוק עשויה להופיע גם כשאנחנו עומדים מול החלטה אישית: להגיש התפטרות, לפתוח שיחה קשה עם בן או בת הזוג, לחתום על חוזה, לעבור דירה. פתאום אנחנו עייפים, מפוזרים, דוחים, או מרגישים שהראש "נתקע".

חרדה מקבלת החלטות וחרדת בחירות אינן מתקיימות רק במחשבות. הן חוויה גופנית.

כשהמוח אינו מבחין בין איום עתידי לסכנה עכשווית

מערכת העצבים שלנו נועדה לזהות סכנות ולהכין אותנו לפעולה. היא אינה תמיד מבחינה בין טורף שמתקרב לבין כותרת מאיימת, סקר מדאיג או החלטה שעלולה לשנות את חיינו. כאשר אנחנו נחשפים שוב ושוב למסרים מעוררי פחד, או נמצאים בהתלבטות ממושכת, המערכת עשויה להישאר בדריכות גם כשאין סכנה מיידית בסביבה.

לאחר תקופה ארוכה של מלחמה ואי־ודאות, רבים מאיתנו מגיעים לתקופת הבחירות כשמערכת העצבים כבר עמוסה. במצב כזה, גם החלטות יומיומיות עשויות להרגיש כבדות מן הרגיל.

ארבע תגובות הישרדות מול הבחירה: Fight, Flight, Freeze, Fawn

כשמערכת העצבים מזהה איום, היא מפעילה תגובות הישרדות אוטומטיות. אפשר לזהות אותן גם מול בחירות פוליטיות וגם מול בחירות אישיות:

הילחם (Fight)

ויכוחים סוערים, צורך לשכנע, עצבנות וכעס. בהקשר האישי, החלטה פזיזה רק כדי "לגמור עם זה" ולהשתחרר מהמתח.

ברח (Flight)

עשייה בלתי פוסקת, גלילה אינסופית, איסוף מידע עוד ועוד בלי להגיע להכרעה. לעיתים גם בריחה ממצב לא נוח לפני שבדקנו מה אנחנו באמת רוצים.

קפא (Freeze)

תחושת שיתוק, קהות, עייפות או ניתוק. "אני לא מסוגל לחשוב על זה עכשיו". זו התגובה שמאחורי הרבה החלטות שנדחות שוב ושוב.

רצה (Fawn)

ניסיון להפחית איום באמצעות התאמה לאחרים: לבחור את מה שיגרום לסביבה להיות מרוצה, להימנע מעמדה עצמאית, לוותר על הקול האישי כדי לשמור על שקט.

חשוב לומר: אלו אינן בהכרח עדויות להפרעה נפשית. לעיתים אלו תגובות אנושיות ומובנות לעומס רגשי ולאי־ודאות. ההבנה הזו כבר כשלעצמה מפחיתה בושה ומאפשרת יחס מכיל יותר כלפי עצמנו.

חלון הסבילות: המרחב שבו אפשר לבחור

הפסיכיאטר דן סיגל תיאר את "חלון הסבילות", טווח העוררות שבו אנחנו מסוגלים לחשוב, להרגיש ולפעול בגמישות. מעל החלון אנחנו בעוררות־יתר: חרדה, הצפה, תגובתיות. מתחתיו אנחנו בתת־עוררות: ניתוק, קהות, קיפאון.

קבלת החלטות טובה מתאפשרת בעיקר מתוך החלון. לכן, לפני שאנחנו שואלים "מה נכון לבחור?", כדאי לשאול: "באיזה מצב הגוף שלי נמצא עכשיו?"

לא כל כותרת, ולא כל החלטה, מחייבת תגובת חירום

אחד הכלים החשובים בוויסות הוא יצירת הבחנה בין המידע שאנחנו קולטים לבין מצבנו ברגע הנוכחי. אפשר לעצור ולשאול:

• מה קורה בגוף שלי עכשיו?
• האם אני מגיב למשהו שמתרחש כאן, או לתרחיש שאני חושש שיתרחש בעתיד?
• האם ההחלטה הזו באמת דחופה, או שהדחיפות מגיעה מן החרדה?

עצם ההבחנה אינה מבטלת את הדאגה, אבל היא עשויה לאפשר לנו להגיב מתוך בחירה ולא רק מתוך עוררות.

חמישה עוגנים לוויסות בתקופת בחירות והחלטות

1. זמנים מוגדרים לחדשות – לקבוע פעם או פעמיים ביום להתעדכן, במקום להתעדכן ברציפות. ולהימנע מחדשות בשעה שלפני השינה.
2. קרקוע דרך הגוף – להרגיש את כפות הרגליים על הרצפה, להתבונן בסביבה ולזהות חמישה דברים שרואים. כך מסמנים למערכת העצבים שברגע הנוכחי אנחנו במקום בטוח יחסית.
3. נשיפה ארוכה – נשימה שבה הנשיפה ארוכה מהשאיפה עשויה לסייע להאט את הדופק ולהרגיע את הגוף.
4. תנועה ופעילויות שאינן קשורות לבחירות – מפגש אנושי, הליכה, מוזיקה, טבע או כל פעילות שמחזירה אותנו למגע עם החיים.
5. לא להחליט מתוך הצפה – כשאפשר, לדחות החלטות משמעותיות לרגע שבו הגוף רגוע יותר, ולחזור אליהן מתוך החלון.

לבחור מתוך גמישות, לא מתוך הישרדות

המטרה אינה להיות רגועים כל הזמן, אלא להשיב למערכת העצבים את הגמישות לנוע בין דאגה, פעולה ומנוחה. כשהגוף חוזר לחלון הסבילות, גם החשיבה מתרחבת: אנחנו רואים יותר אפשרויות, ומסוגלים להבחין בין מה שחשוב לנו באמת לבין מה שהפחד מכתיב.

מותר לנו להיות מעורבים ואכפתיים, לבחור, להצביע ולהשפיע, ובו בזמן לאפשר לגוף רגעים שבהם הוא אינו נדרש לשאת את העולם כולו.