גישת הטיפול המערכתי אשר האמא שלי- ורגיניה סאטיר, והאבא שלה גרגורי בייטסון, יצרו מתכון מאוד ברור אך לעיתים קשה ליישום של איך לייצר קשרים בריאים, מצמיחים, מיטיבים ובטוחים.
הייתי רוצה להתמקד היום בהבנה עמוקה יותר של 2 מהמטפלים הללו- ורגיניה סאטיר וגרגורי בייטסון,
ורגיניה סאטיר- עובדת סוציאלית ומפתחת גישת הטיפול המשפחתי
וירג'יניה סאטיר (1988-1916) ידועה ככוהנת הגדולה של הטיפול המשפחתי וכחלוצה אמיצה בתחום זה, בזכות רוחה הבלתי מתפשרת, שהביאה אמונה גדולה בכוחו של האדם וביכולתו להשתנות. בהמשך דרכה פיתחה מודל שהדגיש את אפשרויות הצמיחה והשינוי.
תשומת לבה ניתנה לכל פרט במשפחה, כמו גם למשפחה כמכלול. היא האמינה שבני האדם הם טובים ביסודם. עליהם למצוא את האוצר האישי והייחודי שלהם כדי להעצים את תחושת הערך העצמי שלהם. עוד היא האמינה שלכולנו יש המשאבים הפנימיים הנחוצים כדי להתפתח ולגדול. תפקיד המטפל הוא לעזור למטופל למצוא משאבים אלו בתוך עצמו.
סאטיר השתמשה בגישה המערכתית כדי לתאר את עולמו הפנימי של האדם. היא נעזרה במטפורה של קרחון שמרביתו שקוע מתחת למים ונסתר מעינינו. הקרחון בנוי מרבדים שונים הנמצאים ביחסי תלות הדדיים, ואין ביניהם סדר היררכי. הרבדים כולם חשובים במידה שווה. אחת ממטרות העל בטיפול לפי מודל סאטיר היא להביא ליחסים הרמוניים בין חלקי הקרחון (בשפת המודל חוויה הרמונית זו נקראת "תואמות"). כדי להגיע למטרה זו יש להכיר את רובדי הקרחון ולקבלם באופן מכבד, וכך ניתן יהיה להציע אפשרויות נוספות להתנהלותם עם עצמם וזה עם זה.
התנהגות הרובד הגלוי
ההתמודדות – מנגנוני ההישרדות שלנו וכמה בקלות אנו חשים מאויימים רגשית
הרגשות שלנו– פחד, כעס, שמחה אהבה
רגשות על רגשות– השיפוט שלנו לגבי הרגשות שלנו- למה אני לא משתחררת מרגש כזה או אחר? למה התפרצתי? למה לא הייתי קול?…..
תפיסות– אמונות, מחשבות, מציאות סובייקטיבית
ציפיות– מעצמי, מאחרים, ושל אחרים ממני
כמיהות– הנן אוניברסאליות – אהבה, קבלה, שייכות ובטחון, קשר, חופש וגיוון, יצירתיות ומשמעות.
והעמוק– העצמי האוטנטי- האני, המהות שלי.
ורגיניה סאטיר טענה שכל טיפול חייב להתייחס לכל רבדי הקרחון.
היא טענה שבכל קשר אנחנו צריכים לשים לב אילו כמיהות, מגנוני התמודדות, ציפיות ומהות אנו מבטאים.
ואני ממליצה שתרשמו כמה משפטים המייצגים אתכם ליד כל רובד.
הרבדים השונים של הקרחון
ורגיניה סאטיר דיברה רבות על מנגנוני ההתמודדות של האדם במכערכות יחסים
יש 5 דפוסי תקשורת שהם בעצם דרכים להעברת מסרים במשפחה:
- Placater- המרצה– זה שתפקידו לרצות את כולם, להגיד "תלכו לבלות ואני אשב לבד בחושך". מעין "אני כבר אסתדר". למעשה, טיפוס זה מרגיש חסר ערך, שבלי יתר המשפחה אין לו משמעות. לא מדובר בויתור רציונלי: הויתור לא בא מתוך פשרה, שכל פעם מישהו אחר יוותר. הוא פועל מתוך חשש מדחייה: הוא לא רוצה להיות מעמסה על יתר חברי המשפחה. הוא מוותר מראש מתוך חשש שלא יקבל את מה שהוא רוצה. מילים: ״ מה שתגיד״. יציבה: כפות ידיים ומבט מעלה. טוב להתחמקות מקונפליקטים וריכוך עימותים.
- Blamer המאשים, הלוחם– זה שמוצא פגמים בכולם. הוא נמצא בעמדת כוח, והאחרים בעמדת נחיתות. הוא תמיד צודק ויודע הכל, אך למעשה, הוא מוצף בתחושות בדידות וחוסר הצלחה, ואותן הוא מקיא מעצמו החוצה. "הפוסל במומו פוסל”. מילים: ״ אתה טועה, זו אשמתך״. יציבה: הישענות קדימה, מבט לפנים, אצבע מאשימה. טוב כדי להגיע למישהו שלא מבין שעליו להשתנות.
- Computer- המחשב,המנותק- הסופר-רציונלי – בעל עמדה נוקשה, שומר על שליטה אינטלקטואלית ולא מחובר לצד הרגשי. מפגין קרירות מסוימת ואיפוק. מה שמניע התנהגות זו הוא הפחד מפגיעה: הוא שומר על עצמו על ידי ריחוק.מילים: ״ אם תבדוק תגלה ש…״ יציבה: נשען אחורה , יד על הפה, מנוכר. טוב על מנת להעביר מסר נטול רגש- ״רציו״.
- Leveler- – המיישר, הבורח והמתאחד,הלא-רלוונטי, המטשטש: נבהל מאי שקט במשפחה, ופתאום תוקע יציאות לא רלוונטיות, על מנת להסיח את תשומת הלב. התקשורת שלו היא למעשה אין-תקשורת, שמטרתה להימנע מהנושאים הבעייתיים.מילים: ״ זו הדרך״ ככה הדברים מתנהלים כאן״. יציבה: נשען מבט קדימה, 2 ידיים מקבילות כלפי מטה. טוב בשביל לזכות באמון ובשביל לסיים נושא.
- המתקשר בצורה הולמת –congruent communicator. או לחלופין נקרא המסיח Distracter-מתקשר בצורה ישירה וכנה, מגיב לאחרים, מתייחס לקונטקסט האמיתי של הדברים, אומר את מה שהוא חושב. זה האידיאל שיש לשאוף אליו. מילים: לא רלוונטי . יציבה: חוסר איזון, משקל נוטה, טוב בשביל ליצור קלילות, לשחרר את האווירה וליצור קשיבות.
לטענת סאטיר, חמשת הטיפוסים האלה יכולים להתקיים, באופן זה או אחר, בכל משפחה. האם הנך מזהה את התפקידים השונים במשפחתך? והאם ניתן לצאת מדפוסים אלו?
ורגיניה סאטיר תרמה רבות לעולם הטיפול וטענה כי כל אדם יכול לצאת מהמלכודת של המנגנונים הללו, ולממש את הכמיהות שלו באופן עצמאי.
גרגורי בייטסון- אנתרופולוג ואבי הגישה המערכתית
היה, נשוי למרגרט מיד, אנתרופולגית מפורסמת,
הוא היה עונה שאינו מדבר על נושא אלא על הקשר בין הנושאים. וההקשרים חוזרים בכל מיני רבדים וצורות, בין מעצמות, בציור, בין בעלי חיים, בין עולמות.
גרגורי בייטסון הבחין בין קשר סימטרי – כשאני יותר אז האדם שעומד מולי יותר וההיפך. תחרותיות היא קשר סימטרי.
לעומת קשר קומפלימנטרי- כשבת הזוג אימהית הגבר תינוקי, כשגבר תוקף האישה קורבן.
הרבה פעמים רמת הקומפלנטריות בקשרים מורכבים הנה בעייתית.
גרגורי ביטסון אמר אני לא מסתכל על האדם אלא על דפוסי היחסים ביניהם.
ומתוך כך ההתערבות איננה בפרט עצמו אלא בדינמיקה שמשנה את היחסים.
המח- המרכזיה הפיזית , כוורת. המיינד לא ממוקדם במח עפי גרגורי בייטסון אלא בכל העולם -הסביבה, המיינד הוא התוכן, הפלטפורמה שעליו הוא פוגש את מבחן המציאות.
לכן אין כזה דבר לטפל רק בפרט- באדם התקוע, אלא תמיד צריך לטפל בכל המערכת שלו ולכן כאנתרופולוג אף פעם לא יצר שינוי רק באדם אחד אלא בסביבה כולה.
גרגורי בייטסון גם ביקר את האקדמיה- אין באמת עולם ידע אחד של פסיכולוגיה ששונה מעולם הידע האחר של סוציולוגיה שהם שונים מעולם הידע השלישי של אנתרופולוגיה. החלוקה הדיכוטומית גורמת לזה שאנו לא רואים את מכלול התמונה. והוא שיש מערכת וכל דבר שקורה קורה בגלל הקשרים בתוך המערכת.
גרגורי בייטסון טען שהבעיה היא שאנחנו רגילים לחשוב שהחזק ישרוד- ואנחנו מנסים לפתח דבר אחד חזק, במקום חשיבה הוליסטית. במקום לחשוב שמי שהוא הכי גמיש והכי יתאים את עצמו לשינוי הוא זה שישרוד.
גימי הנדריקס אמר שכאשר ״כח האהבה יגבר על אהבת הכח העולם יהיה מקום ראוי״.
כשאני במחשבה של חזק- אני בחשיבה סימטרית וככל שאני יותר חזק הצד השני יתחזק. וכך אף אחד לא באמת ינצח.
אנו צריכים לחשוב חשיבה אקולוגית.-אקוסיסטם. ומתוך הראייה הזו נכנס מושג האקולוגיה לעולם הטיפול.
אינפורמציה- היא ההבדל שיוצר את ההבדל.
כמטפלים יש לנו עיסוק בהבדלים, הבחנה בין הבדלים , תשומת הלב להבדלים.
תפקיד המטפל לשאול שאלות שיוצרות הבדל. והשינוי נוצר משימת לב להבדלים.
המח בודק הבדלים.
שאלות מעגליות מגיעות מגרגורי בייטסון. כל התשאול הוא תוצר של השאלות של גרגורי בייטסון.
שאלה מעגלית- מי רצה יותר לבוא לטיפול ומי פחות
אין אדם אחד עם בעיה- אלא יש תפקידים במערכת. כשאדם דיכאוני או חרדתי זה משרת משהו במערכת.
לפי זה אין גישה אחת ששונה מגישה אחרת – יש רק את ההקשרים בין הגישות והמערכת יחסים בין הגישות ואיך הגישות וההקשרים השונים ביניהם משפיעות לא רק על האדם האחד שמגיע לטיפול אלא על בני האדם בכלל ואיך ההקשר הזה בין הגישות לבני האדם משפיע על הסביבה, בעלי החיים. ועוד… זו הכוונה האמיתית במושג מערכת אקולוגית. ומה אקולוגי לאדם ולסביבה שלו.
אין דבר כזה לא להשפיע, אין דבר כזה שאין תקשורת, גם כשלא מדברים זו תקשורת או מפנים גב, אנחנו פשוט לא אוהבים את התקשורת.
מה שמשפיע זה ההקשר ולא התוכן, הרבה פעמים אנחנו נופלים למלכודת התוכן, והתוכן הוא רק גורם קטן אחד ויש שהו שמסביר את הדברים הרבה יותר.
גרגורי בייטסון טבע את מושג ה
Double Bind– אני אומרת דבר אחד אבל בעצם מעבירה מסר לא מודע של דבר אחר. כמו לומר ״ אני בסדר״, בטון עצבני… או לומר לילד שאנו מאמינים ביכולות שלו ואז להתנהג בהגנתיות יתר או לאסור עליו ולהגביל אותו. או לומר לבן הזוג שאנו רוצים שיהיה מאושר…. אבל רק בתנאים שלנו.
אנשים יכולים להיות קשובים במספר אופנים:
- להקשיב למסר אחד- בלבד.
- להתבלבל- לא להבחין שיש שני מסרים מנוגדים, ואז לעולם לא מנצחים
- אתה מחובר לעצמך ויכול לעשות מטה קומוניקציה על המסרים.
במקום להיות בחשיבה של או או להיות בחשיבה של גם וגם- אנשים חכמים בוחרים בחירות טפשיות, אנשים חזקים יש להם חולשות, אנשים טובים עושים מעשים רעים. אנו לא מוגדרים עי דבר אחד- אלא עי ההקשרים בין הדברים.
אז תנסו לחשוב מתי אתם לא אוטנטים ואיך לצאת מה double bind בקשרים שלכם, שעליו מתבסס התפקיד במערכת.
מה התפקיד שלכם במערכת? איך הוא משרת את המערכת?ואיך ניתן לצאת מתפקידים, ממנגנוני הישרדות ולתחבר למהות ולכמיהות.
יום מקסים מלא אהבה.
למסלול לטיפול זוגי ומשפחתי של המרכז יש ללחוץ כאן
באהבה רונית
