הצעדים הנכונים וההדרגתיים להשלת המסיכה המטאפורית בצורה בטוחה ומעצימה

ממש לאחרונה נראה שהעולם שלנו מתחיל לחזור לעצמו ומגיפת הקורונה מתחילה להרכין את ראשה.

חובת עטיית המסכות בוטלה כאילו במין תזמון מושלם, קצת אחרי שסיימנו לחגוג את פורים (אני אתייחס עוד לפורים בהמשך) ולאחר ש״שחזרנו״ את יציאת מצרים בחג הפסח. ומשם חירות! חזרה לחיים ללא מסכות..:)

זה אמנם קרה בשלבים, אבל בסופו של דבר בהתנהלות היומיומית שלנו הורדנו את המסכות, כמעט בכל מקום. רבים מאיתנו שמחו מאוד, הורדת המסכות מעידה על סוג של ניצחון. אחרים עדיין חוששים ואפילו חרדים. עבור חלק החשש והחרדה אפילו מוצדקים.

בעולם הטיפול ובקורסים השונים במרכז, אנחנו מלמדים וחוזרים ומדגישים את החשיבות, של יצירת התקדמות בקצב הטיפול בהתאמה למטופל. כלומר, אנחנו לא נאיץ בו, לא ״נאלץ״ התקדמות ושינוי מהסיבה הברורה, אנחנו כאן כדי להטיב עם המטופל ולא לגרום חלילה להצפה רגשית או במקרה חמור יותר לגרום לנסיגה ואולי אפילו להחמיר את מצבו. אלה עלולים לקרות במצב בו המטופל עוד אינו מוכן להתקדמות ולשינוי.

מה לכל זה ולמסכות? זה בדיוק העניין הכל! עם התפרצות מגיפת הקורונה הבנו כולנו, שאם אנחנו רוצים להגן על עצמנו ועל היקרים לנו,  אחת הדרכים לעשות זאת, היא באמצעות עטיית המסכה על האף והפה.

מטרת המסכה היא להגן עלינו. הורדנו את המסכות רק במקרים בהם אין סכנת הדבקה. 

מאז התקדמות עולם הרפואה ונושא הסטריליות, רופאים וצוותים רפואיים, בחדרי ניתוח תמיד יעטו מסכה. 

גם צוותים רפואיים שמטפלים במטופלים שמערכת החיסון שלהם מוחלשת יעטו מסכה, כדי להגן על המטופלים שלהם. וכך גם המטופלים שלנו, עוטים על עצמם מסכות דמיוניות מתוך האמונה (שפעמים רבות כלל אינה מודעת) שהמסכה מגנה עליהם.

הזכרתי את פורים קודם, וגם אסתר המלכה, הסתירה את זהותה והסתתרה מאחורי ״מסכה״, כדי להגן על עצמה – היא לא חשפה את דבר יהדותה עד לשלב שבו התחבבה על המלך מספיק וידעה שהוא לא יפגע בה, גם כשתחשוף את זהותה האמיתית. המן התחפש ועטה על עצמו מסכה, מציג את עצמו כמי שרואה את טובת אחשוורוש המלך, אבל בפועל הוא שואף להיות המלך…

גם בטבע בעלי חיים יעטו על עצמם ״מסכות״ שונות כדי להגן על עצמם.  

אחת הדוגמאות היותר מרתקות היא של פרפר מסוג כחליל הרימון  Deudorix livia 

כל מי שמביט בו עשוי לחשוב שהוא יודע היכן עיניו של הפרפר, אבל בפועל הוא רואה את העיניים המדומות שלו שלכאורה מביטות בו מהקצה האחורי של הגוף שלו. המצב הזה הוא נהדר עבור הפרפר, כיוון שטורף בד״כ יתקוף את הראש ובכך לנטרל אותו. כשהוא יעשה זאת הוא בעצם יגלה שהוא תוקף את אחורי הפרפר, מה שיאפשר לפרפר להפעיל את ראשו ולתכנן במהרה את חילוצו והמשך הישרדותו. (אפשר לחפש בגוגל תמונה של הפרפר) גם כאן אנחנו רואים דוגמה לכך שעטיית מסכה, באה להגן על מי שעוטה אותה. 

המטופלים שלנו עוטים על עצמם מסכות, למשל, נשאל אותם מה שלומם? והם יענו ״בסדר״.. הם יעשו זאת מכל מיני סיבות: הם לא יודעים איך לשתף בכאב שלהם, הם מפחדים להתמודד עם הכאב, הם לא רוצים/ מסוגלים להתמודד עם הרגשות שעולים להם. 

התפקיד שלנו כמטפלים, הוא קודם כל לזהות שהמטופל שלנו עוטה מסכה. גם אם היא לא נראית לעין, היא שם ותפקידה להגן עליו. כל עוד שהמערכת הרגשית-נפשית שלו, לא ״רגועה״ ולא מוכנה, המסכה תישאר. ובניגוד למה שאולי נפוץ עדיין בעולם הטיפול, לא אנחנו לא נוריד לו את המסכה בכוח. 

בדיוק כמו שהורדנו את המסכות, רק לאחר שמגפת הקורונה דעכה ולאחר שהיו מספיק מחוסנים, כך גם המטופלים שלנו, יוכלו להוריד את המסכות הבלתי נראות שהם עוטים על עצמם רק כאשר הם ירגישו שהסכנה חלפה.

למה הדבר דומה? לכולנו יצא לצפות בסדרות דרמה שמנסות לדמות עבורנו את הדרמות בבתי החולים. אני בטוחה שראינו איזה פרק בו, מגיע מטופל לחדר המיון בבית החולים, הוא סובל מחבלות ומדימומים, המצב שלו מחמיר ופתאום הצוות הרפואי סביבו מוכפל, הרופא הראשי צועק: ״אין לנו זמן! חייבים לייצב אותו כדי שנוכל להכניס אותו לניתוח!״ כל הצוות נכנס לפעולה כל אחד יודע את תפקידו וזה נראה כאילו הם הופכים לגוף אחד. רמת המתח עולה, כולם עסוקים בהצלת המטופל. 

גולת הכותרת כאן היא המילים ״חייבים לייצב אותו״. וזה בדיוק מה שאנחנו כמטפלים צריכים לעשות כשאנחנו מזהים מטופל ש״עוטה״ על עצמו מסכה בקליניקה. 

כדי שהוא יוכל להוריד את המסכה הדמיונית, אנחנו נייצב את מצבו עד שהוא ירגיש בטוח מספיק כדי להוריד את המסכה בעצמו.  

איך עושים את זה? אם אתם תלמידים שלנו אתם כבר יודעים בדיוק איך. 

צעדים פשוטים להורדת המסיכות הדרגתית לאחר ייצוב היא:

1. משאבים- למצוא כל דבר שמקרקע, ממשאב, ונותן חוויה בטוחה. מוזיקה, שמיכה, נשימה, קשר…
2. להאט את הקצב בחדר הטיפולים- לא תמיד צריך לדעת את כל הסיפור במפגש הראשון. להתאים את הקצב לקצב של המטופל.  וביום יום לוודא שאנחנו לא רצים ולעיתים עוצרים לנוח.
3. להוריד את המסיכה המטאפורית שלב שלב- הרבה אנשים התקשו לשים מסיכה על האף, או הורידו את המסיכה כשהיו צריכים לשמוע ( כי מה לעשות כולנו גם קצת קוראים שפתיים כשאנו שומעים) ורק בסוף הורידו מהפה. אז השלבים כאן דומים: א. מה יאפשר לי לנשום, ב. מה יאפשר לי להיות קשובה ג. מה יאפשר לי לבטא את עצמי בחופשיות- להוריד את המסיכה לגמרי?

אם עוד לא הצטרפתם אלינו, אני מזמינה אתכם ליצור קשר עם אחת מיועצות הלימודים שלנו ולבחון את ההתאמה שלכם לקורסים השונים אצלנו במרכז.

מאחלת לכולנו ימים טובים וקצת יותר משעממים, עם המון בריאות הגוף הרוח והנפש. 

מוריה רובין קסוס, עו״ד

מאמנת מנטאלית אינטגרטיבית, 

טריינרית NLP בינ״ל מוסמכת,

ראש תחום NLP – המרכז לפסיכותרפיה אינטגרטיבית. 

ליצירת קשר: 

אתר:  leaping-pint.com

טלפון נייד: 054-4354234