כילידת שנת 1974, אני זוכרת את הטלויזיה עם ערוץ אחד, הסרטים הערביים בשישי בצהריים, מסיבות כיתה בבורגראנץ ובמקלטים ובמשחקי וידאו, ואטארי ואת טלפון המחוגה.
תקליטי ויניל שלטו, והביקור האהוב היה בחנות התקליטים ״החור השחור״.
הילדים שלי בגילאי 14 ו 17 אוהבים לשחק בנינטנדו סוויטש, לא מדברים בטלפון, רק מסתמסים, ואוהבים מפגשים אינטימיים ופחות של חברה.
הם מתייחסים לחברויות, למיניות, ולעיסוקים באופן אחר לגמרי
המציאות היא שדור ה z הלא הם ילדינו רואים אותנו ההורים דור ה x כ״חופרים״, כ״רציניים״ וקצת כ״לא מבינים״.
הם מסתכלים על כל האספקטים בחיים אחרת מאיתנו.
כל ההתפתחות שלהם אחרת משלנו. הם הדור הראשון שנולד אל תוך מציאות בה האינטרנט והטלפונים החכמים – סמארטפונים – מהווים חלק מהותי בחייו. כחלק מכך, בני דור זה מבלים זמן רב ברשתות החברתיות
מאהלר דיברה על תהליך המובחנות- דיפרנציאציה שעוברים פעוטים, ואת אוצתו תהליך שוב עוברים בני העשרה, בו הם מתחילים תהליך של נפרדות מההורים, ויצירת זהות עצמית נפרדת.
ויניקוט מתאר גם הוא את ההשפעה הרבה שיש להורים על התפתחות התינוק בראשית ימיו יחד עם זאת, הוא מדגיש גם את השליטה המוגבלת של ההורים על עיצוב התפתחות זו, אשר נקבעת במובנים רבים על ידי נטיותיו הטבעיות של התינוק. ויניקוט מתאר את ההתפתחות הנפשית כתהליך בו מתרחשת תנועה ממצב של "תלות מוחלטת" אל עבר "תלות יחסית" ובסופו של דבר גם אל עצמאות ונפרדות.
אחת הבעיות הנפוצות בימינו שבמקום לייצר את שלב האינדיבודאציה השניה, ההיפרדות ויצירת זהות עצמית, הנוער מחליף את התלות בהורה לתלות באינסטגרם, ווטסאפ, יוטיוב, טיק טוק….
האם הרשתות החברתיות יכולות להוות תחליף ״אימהי״?
כנראה שלא, ״לייק״ או אימוג׳י לעולם לא יהווה מענה רגשי מספק, שלא לדבר על הביקורת והבריונות ברשת.
הנוער של היום רוצה פרטיות, אך רוצה גם מראה ציבורי
הנוער של היום רוצה להיות מיוחד, אך גם מרגיש צורך בתמיכה רבה יותר
הנוער של היום ערכי יותר, אך מסוגר ומרגיש שדברים פחות נגישים לו,
הנוער של היום חי בעולם מבלבל של ניגודים ומצד אחד נראה הרבה יותר מחובר, מצד שני יש נסיגה לשלבים הסימביוטים.
גם בתחום המיניות הנוער היום מתנהל בצורה ייחודית
מצד אחד הם מאוד פתוחים להתנסויות קינקיות , ובעידן הפורנהאב, ניתן למצוא הכל מכל
אך מצד שני הם יגדירו את עצמם כשומרים על בתוליהם עד שימצאו אהבה- אז אנאלי ואוראלי הולך אבל ואגינאלי לא….
הם מדברים על הצורך בהסכמה עמשהו חשוב וברור, אך הם הרבה יותר תחת השפעת חומרים ומשכנעים את הצד השני להשתמש, כך שיכולת ההסכמה נלקחת מהם
הם רוצים עבודות משמעותיות, ולא מוכנים לתנאים לא ראויים
והם בעיקר מוצפים בגירויים וזקוקים לחום, אהבה,
וקבלת השונה: הבנה ששונות מצויה בכל אחד, הבנה שהאחר הוא אני, ולכן קבלת השונה היא גם קבלה של עצמי, הכרת ערכה של השונות בחשיבה, בלמידה ובקיומה של חברה. החשיבות והמחויבות לשמירה ולהגנה על זכויות של עצמי ושל האחר
אנחנו ההורים דור ה x גדלנו לתוך ראייה דיכוטומית, טוב רע, ראייה בינארית, ראייה שמרנית עם מיעט היצע, ועם התפתחות הטכנולוגיה, הפילוסופיה והתפיסה והתרחבות האפשרויות התגמשנו מעט.
ילדינו עוברים תהליך הפוך. הכל כל כך נזיל וגמיש, שהם מתקשים לעמוד עמידה איתנה, וזקוקים לבחור מתוך שלל ההיצע את הבחירה הנכונה להם.
יש הרבה דרכים להורות מיטיבה, אך כל הדרכים ראוי שיכללו יכולת לעזור לילדינו להתחבר לעצמם,
ללא קשר למדיות החברתיות השונות, ולהכיר את עצמם בראש ונפש נקיים ומתוך כך לבחור מה נכון להם.
לשוחח עמם, ליצור איתם זמן איכות ישיר,
במקום להיות נוכחים ולא נוכחים- לוודא שיש נוכחות מלאה של גוף, נפש, גירויים חושיים, כך שנוכל להיות עבורם והם לבחור מה נכון וראוי עבור עצמם.
