הגשמה עצמית/אישית ומימוש אישי/עצמי

הגשמה עצמית/אישית ומימוש אישי/עצמי – הדרך הברורה :HUMAN NEEDS PSYCHOLOGY נכתב ע"י רוניית חיימוב, מתבסס על שיטת האסטרטגיות של טוני רובינס

הרבה בני אדם אינם מבדילים בין מימוש עצמי להגשמה אישית. ורבים עוד יותר מרגישים בחייהם שאינם מצליחים להגיע ליעד הנכסף של מימוש עצמי והגשמה אישית.

לפני שנראה לכם כמה פשוט הדבר נתחיל בהסבר על מהי הגשמה ומהו מימוש.

ההסבר הפשוט ביותר הוא שחלקינו ממשים עצמינו בתחומים מסויימים בחיינו. למשל: במקום העבודה שלנו, או בהורות שלנו, או בחיי החברה שלנו, או בתחביבים שלנו, אך רובנו לא מגיעים למימוש בכל התחומים בחיינו, ומימוש זה לא יוצר השפעה סביבתית.

ניתן  להקביל זאת לגשם.

הגשם לא מגשים רק את עצמו, אלא גם את מה שהוא בא עמו במגע – הזרעים הטמונים באדמה, הנבטים הרכים ובעלי החיים הצמאים. אני זוכרת כמה אהבתי בילדותי ללכת בגשם. חשתי אז שכל עצב ומועקה נשטפים בו וריחו הטרי הוא ריחה של בריאה חדשה. אולי כמו מבול זעיר השוטף את היקום וממרק אותו – אבל בעדינות ובלי למחות אותו.

דומני שזו משמעותה של התגשמות: להביא את עצמי לידי מימוש של יכולותיי, ידיעותיי, אהבותיי – אבל לא לעצור כאן, אלא לתת לכל אלה לפעול בעולם. ייתכן שזה ההבדל בין מימוש עצמי, שעניינו הבאת כוחות היחיד והפוטנציאל שבו לידי מימוש, לבין הגשמה עצמית, שאינה עוצרת בי אלא שואפת להשפיע הלאה. כמה קל להתממש כמו ענן האוצר את טובו בתוכו, מתנפח ומרחף באוויר בזחיחות של גאווה. קשה יותר להתגשם כענן המשחרר טובו וממשיך ומשפיע, מרווה ומביא ברכה וחיים

בעולם המערבי, פעמים רבות החתירה למימוש עצמי והגשמה אישית יוצרים את ההפך עבורנו. דבר זה קורה בגלל  שאנחנו בעצם משתעבדים למקומות האלה במקום שהם יעבדו עבורינו. קורה דבר מוזר:

ההגשמה העצמית היא נחשקת, היא מרגישה טוב, מרגישה כמו המקום בו אנו חשובים, משפיעים, מחוללים שינויים ותורמים מכישורינו ויכולותינו.
אך מה הגבול? במסגרת עבודתינו כמטפלים אנו פוגשים לעיתים קרובות באנשים רבים אשר הגיעו לשוקת שבורה עם ענין ההגשמה העצמית והמימוש האישי. אנשים מרגישים שאין להם חיים. הם תקועים במירוץ. ומה שוויה של ההגשמה העצמית והמימוש האישי אם אין חיים?
איך הופכת ההגשמה העצמית להקרבה עצמית? מה משתבש בתהליך? איך אנחנו ניגשים לכל משרה, תפקיד בחיים או עסק עצמאי בשיא ההתלהבות והתשוקה, חשים את הענין והאתגר, רואים את התגמול, חשים מוגשמים אך עם הזמן זה הולך ודועך…..וההגשמה העצמית הופכת עורה לתחושה של ריקנות וקורבנות, מקום בו אנו נותנים יותר ממה שאנו מקבלים, מקום שאנו מרגישים אומללים ולא מסופקים, מקום שבו ההקרבה העצמית גדולה מההגשמה העצמית?
המעידה שלנו מן ההגשמה העצמית להקרבה העצמית קשורה באופן מסויים לתרבות המערב. כאשר אנו מכגדירים מהי מימוש והגשמה עצמית עבורינו אנו מדברים על אלמנטים של עשייה: הישגים, תוצאות, רווחים, הצלחה. אנו ממעיטים בערכם החשוב של המנוחה, השלווה, השקט הנפשי, הרוגע ואלמנטים נוספים של 'אי עשייה'. אלמנטים אלה של 'אי עשייה' אינם נכנסים אצלינו להגדרה של הגשמה עצמית אלא נתפסים יותר כעצלנות וחוסר יעילות….הדרך משם סלולה לכיוון של הלקאה עצמית ותחושת קורבנות.
הפרדוקס הוא שברגע שאיננו כוללים את האלמנטים של 'אי העשייה' כחלק אינטגרלי מתוך ההגשמה העצמית שלנו שהרי הדרך לתחושה של הקרבה עצמית היא קצרה מאוד. איננו רובוטים, איננו מכונות, אם אין בחיינו מספיק מנוחה, הנאה, שלווה אזי תחושת הההקרבה העצמית איננה מהססת להגיע.

מכאן עולה השאלה מהו שיא הפוטנציאל שלנו ואיך מגיעים אליו?

מהו הפוטנציאל האישי של האדם? פוטנציאל = אפשרות. הפוטנציאל האישי של האדם = סך כל האפשרויות שהאדם יכול להשיג בחייו. מימוש הפוטנציאל האישי = שלמות. מהו הפוטנציאל האישי של האדם? למה האדם יכול להגיע ולהשיג? התשובה היא:  שעל האדם לחפש תמיד מדוע כל דבר קורה? מהי הסיבה? מהו ההיגיון? על האדם לחפש גם את הסיבה של הסיבה ואת ההיגיון של ההיגיון. בדרך הזאת, בסופו של דבר האדם מגיע להבנה מלאה של המציאות. בסופו של דבר האדם יודע את סיבת הסיבות ואת השכל וההיגיון שבגללו המציאות כפי מה שהיא. ברגע שהאדם מבין את זה, הוא בעצם מימש את הפוטנציאל האישי שלו בשלמות והגיע אל השלמות.

ומתוך ההבנה של מה הסיבה להבין איזה צורך כל דבר ממלא בחייו, אילו ערכים ואמונות בנויים אצלינו שעל פיהם אנו עובדים מהם "אמונות הליבה" שעל פיהם אנו עובדים בחיים שלנו. האם אנו מאמינים שאנו בעלי יכולות, או האם אנו מאמינים שאנו חסרי יכולת, האם אנו עובדים לפי תפיסות העולם הפנימיות שלנו, או מושפעים מהסביבה.

לצורך הגעה למימוש והגשמה על כל אחד מאיתנו בעצם לקחת 7 צעדים פשוטים, אשר אם נקח אותם, נצעד אותם ונשתמש בהם לאורך כל החיים שלנו נגיע למימוש והגשמה.

7 MASTER STEPS

  1. להבין ולהעריך את  תפיסת העולם הפנימית  של האדם ומהם 2 הצרכים הבסיסיים המניעים את האדם ומובילים מתוך 6 הצרכים-הלמה.  האמונות והרגשות.
  • וודאות/בטחון –  צורך אחד שגורר אנשים רבים אחורה ושמונע מהם להגדיר ולהשיג מטרות גדולות הוא הצורך בבטחון. בטחון הוא תחושה של ודאות, שהכל בסדר ושכל הצרכים הבסיסיים שלך יסופקו. על פני השטח אין שום בעיה עם זה. זה נהדר להרגיש בטוחים. אברהם מאסלו מציג זאת בתור אחד הצרכים האנושיים הבסיסיים. אם אנחנו לא מרגישים בטוחים, אנחנו לא יכולים לעבור אל הרמות הגבוהות יותר כמו אהבה והגשמה עצמית. אם יש לנו ספקות לגבי תשלום שכר הדירה בסוף החודש, איך אנחנו יכולים לרדוף באמת אחרי החלומות הגדולים שלנו? אתה חייב קודם כל להרגיש בטוח, נכון?

אז איך זה שרוב המליונרים באמריקה שצברו את הונם בכוחות עצמם, התחילו מרוששים או בחובות? איך זה שיש אנשים שיכולים להקים עסק חדש בעודם מרוששים לחלוטין ועם הכנסה מועטה או ללא הכנסה כלל, וללא שום ערובה להצלחה? האם לנוטלי הסיכון היזמי יש פשוט צורך נמוך יותר בבטחון? אם קוראים ביוגרפיות של אנשים מצליחים מאוד, ניתן לראות שוב ושוב דפוס נפוץ – מנקודת מבט חיצונית, רוב האנשים האלה לא היו במצב של בטחון כאשר הם התחילו ללכת אחרי החלומות שלהם. סילבסטר סטאלון היה מרושש עד כדי כך שהוא היה צריך למכור את הכלב שלו כדי להרשות לעצמו להמשיך בחיפושים אחר קונים לתסריט של הסרט שלו – רוקי (שאף אחד לא רצה לקנות). טוני רובינס עשה את הכלים באמבטיה שלו, כי בדירה הזעירה שלו לא היה מטבח. בריאן טרייסי היה פועל ביום. אוג מנדינו היה שיכור חסר בית שנדד בין ספריות כדי להתחמם. בייב רות החל את דרכו בבית יתומים. אמנם ישנם אנשים מצליחים שיצאו לדרך עם הרבה יתרונות, אך רובם לא כאלה.

אז איך זה שכל האחרים, שנראים במצב הרבה יותר בטוח מבחינה כספית, משותקים עד כדי אי יכולת לנקוט בפעולה? אנשים שיש להם סכום מסוים של כסף בבנק, בית נחמד, משכורת קבועה – עדיין לא מרגישים בטוחים. בינתיים, אחרים בעמדת מוצא הרבה יותר גרועה חולפים על פניהם. למה?

הסיבה אינה טמונה בכך שישנם אנשים שזקוקים לבטחון יותר מאחרים. אנו חושבים שלכולם יש צורך להרגיש בטוחים. ההבדל, עם זאת, הוא שהיזם מגדיר בטחון באופן פנימי בעוד שאחרים מגדירים בטחון בצורה חיצונית.

לדוגמה, מי שלא מצליח להוציא דברים לפועל יגדיר בדרך כלל בטחון כ-$X בבנק, בית ששולם במלואו, עבודה עם משכורת יציבה עם הטבות, מערכת יחסים מיושבת עם הבוס, מכונית שפועלת טוב, וכו'. הבטחון מבוסס רק על דברים חיצוניים. אם הגורמים חיצוניים הם יציבים, האדם הזה מרגיש בטוח. אבל כאשר אותם גורמים חיצוניים מאויימים, כגון האפשרות לפיטורים, אז האדם הזה אינו מרגיש בטוח. אותו אדם יבלה זמן רב בשאיפה לכך שהגורמים החיצוניים האלה יתקיימו.

אבל היזמים שמוציאים דברים אל הפועל מגדירים בטחון בצורה פנימית. הבטחון מגיע מאמון בעצמך – ביכולת שלך לחשוב ולפעול. כל עוד יש לך את היכולת לחשוב ולנקוט פעולה, אתה בטוח. במצב תודעה שכזה, אתה יכול להיות חסר בית, ועדיין להרגיש בטוח. למה? כי עדיין יש לך את היכולת לחשוב ולפעול – מצב חוסר הבית שלך הוא רק מכשול זמני. זה לא איום על הביטחון שלך. אז אפילו אם אתה נמצא במצב לא יציב מבחינה כלכלית, הנסיבות החיצוניות אינן מאיימות על הביטחון שלך. הביטחון שלך מובטח. הוא לא יכול להיות להיכבות על ידי אירועים חיצוניים.

עכשיו כשמגיע הזמן לפעול, אתה יכול להבין למה קבוצה אחת תהיה משותקת, ואילו הקבוצה האחרת תאיץ קדימה. על פי היררכיית הצרכים האנושיים של מאסלו, ביטחון הוא צורך בסיסי יותר מאשר מימוש עצמי. זה אומר שאתה לא תוכל להגדיר מטרות גדולות במלואן ולהשיגן אם אתה לא מרגיש בטוח. בטחון צריך לבוא קודם.

אז בהנחה כי רוב האנשים לא מתחילים עם מספיק משאבים כדי לספק את ההגדרה החיצונית של בטחון, אלו שמגדירים את הביטחון שלהם בצורה כזאת לא יוכלו לרדוף אחר החלומות שלהם עד שכל הגורמים החיצוניים יתקיימו. הם יחכו ויחכו עד שיהיה להם מספיק כסף כדי להרגיש בטוחים, ורק לאחר שזה יקרה הם יוכלו לרדוף אחרי החלומות שלהם. לרוב זה לעולם לא יקרה – אותו אדם ימות לפני שהוא יספק את כל הגורמים החיצוניים הנחוצים לו. מצד שני, אם הם מצליחים להשיג מספיק משאבים כדי לרדוף אחר החלומות שלהם, והביטחון שלהם מאוים שוב (למשל, הם מאבדים יותר מדי כסף), אז הם שוב ישימו את החלומות בהמתנה וינסו להשיג מחדש את הבטחון החיצוני. זוהי דרך מאוד מאוד לא יעילה לרדוף אחר החלומות שלך. ברוב המקרים זה פשוט לא יעבוד כלל. אתה תצטרך להשקיע את כל החיים שלך ברדיפה אחרי בטחון במקום אחרי מימוש עצמי. ולמרבה הצער, זה מה שרוב האנשים עושים כרגע.

עתה ראה את קבוצת היזמים המגדירים ביטחון באופן פנימי. כל מה שאתה צריך כדי להרגיש בטחון הוא לחשוב ולפעול. אתה לא זקוק לשום קבוצה מסוימת של נסיבות חיצוניות כדי להרגיש בטוח. אתה כבר בטוח כי אתה מאמין בעצמך. לכן אתה יכול לעבור ישר למימוש עצמי, ואתה יכול להישאר שם. אתה יכול להמשיך לעבוד על החלומות שלך בלי הפסקה. אין צורך להפסיק כדי לספק איזשהו צורך חיצוני בבטחון.

מוקד שליטה חיצוני הוא משתק. אם אתה מגדיר בטחון בצורה חיצונית, אתה תמיד תהיה קורבן של גורמים מחוץ לטווח השליטה שלך. אבל מוקד שליטה פנימי הוא מעצים. אם אתה מגדיר בטחון בצורה פנימית, הוא תמיד יתקיים, לא משנה מה קורה מחוץ לטווח השליטה שלך. ולכן, תמיד תוכל להיות מסוגל לפעול למען החלומות שלך, לא משנה מה יקרה.

אז איך אתה עובר מקבוצה אחת לשנייה? זו לא יותר מאשר בחירה. כשם שייתכן שבחרת להגדיר בטחון בצורה חיצונית, אתה יכול לבחור לעשות את ההפך. אתה יכול לבחור לחפש מחוץ לעצמך את האימות למי שאתה ולמה שאתה מסוגל (זה מה שרוב האנשים עושים). או שאתה יכול להסתכל פנימה במקום.

האמונה שאתה יכול להתמודד עם כל דבר שייקרה בדרכך היא בחירה. אתה לא צריך להרוויח את זה. אתה לא חייב לרכוש כמות מסוימת של אימות חיצוני כדי איכשהו להרוויח אישור לעבוד על החלומות שלך. אתה לא צריך אישור. אתה לא צריך שהעולם החיצוני יאשר, "בסדר, השגת סוף סוף את דרישות הבטחון הבסיסיות. כעת יש לך אישור לעבוד על החלומות שלך, כל עוד אתה שומר על הרמה הנוכחית של בטחון חיצוני."

כן, זה באמת כל כך פשוט, כמה טיפשי שזה נראה. אין שום חוק פיזיקלי שאומר שאתה צריך להשיג כמה דרישות שרירותיות של בטחון חיצוני לפני שאתה יכול לרדוף אחרי החלומות שלך. אתה יכול להתחיל בחובות ועם הכנסה לא יציבה, ואתה עדיין יכול לבלות את רוב הזמן שלך ברדיפה אחרי החלומות שלך. אנשים ממשיכים לעשות את זה שוב ושוב ומצליחים.

אם אתם מגדיר בטחון בצורה פנימית (ואתה חופשי לחלוטין לבחור באפשרות זו), מכשולים רבים שנדמה שלקחו אותך אחורה פשוט יתמוססו. אמנם כדאי לשים לב לאפשרות שהכסף יילך ויאזל, אבל רוב האנשים מפריזים בחשיבות המכשולים הללו ונעשים משותקים על ידם.

בוודאי שכסף הוא משאב חשוב. אבל זמן הוא הרבה יותר חשוב. כאשר נגמר לך הזמן, אז אתה מסיים באמת. אבל מה קורה כאשר נגמר לך הכסף? האם אתה יודע שהכסף יכול לאזול לך ואתה פשוט יכול להמשיך ללכת? כשנגמר לך הכסף זה לא אומר שאתה צריך להפסיק לחיות, וזה לא אומר שאתה צריך להפסיק לרדוף אחרי החלומות שלך. אתה לא מת באופן אוטומטי כאשר נגמר לך הכסף. שום שופט לא יופיע לגרור אותך מהמגרש. המשחק לא ייגמר פתאום.

המיליונר הממוצע (מבין אלו שהרוויחו את הונם במו ידיהם) היה מרושש או כמעט מרושש בממוצע 3.2 פעמים לפני שעשה את המיליון הראשון. להתרוששות יש השלכות, וייתכן שתצטרך להדק את החגורה שלך לזמן מה, אבל זה לא אומר שאתה צריך להפסיק. כסף שאוזל הוא בעיקר מכשול דמיוני. למי שמגדיר בטחון בצורה חיצונית, כסף שאזל מהווה איום אישי גדול מאד, משהו שיש להימנע ממנו בכל מחיר. אבל עבור אלה המגדירים ביטחון באופן פנימי, התרוששות היא רק מכשול זמני. דונלד טראמפ חווה מכשול כזה, וכך גם וולט דיסני, אברהם לינקולן, ועוד רבים אחרים שהלכו אחרי חלומותיהם בנחישות.

זה לא משנה מאיפה אתה מתחיל … אם אתה שכיר או יזם, אם יש לך הרבה כסף או שאתה מרושש ובחובות. זמן הוא הרבה יותר יקר מאשר כסף. אתה יכול להרשות לעצמך להפסיד את כל הכסף שלך ברדיפה אחר החלומות שלך. אתה יכול להתרושש שוב ושוב ופשוט להמשיך הלאה. אבל מה שאתה לא יכול להרשות לעצמך להפסיד הוא זמן. כסף ניתן לשחזור. זמן לא. גם אם אין לך כסף בכלל, אתה יכול עדיין לחשוב ולפעול. אבל כאשר נגמר לך הזמן, זהו – המשחק נגמר. כל יום בחיים שלך שעובר הוא עוד יום שנעלם, שלעולם לא יחזור שוב. אם אתה משתק את עצמך ע"י הגדרה חיצונית של בטחון, אתה מבזבז את החיים שלך. אם אתה לא מבלה את הזמן היקר שלך בעבודה על החלומות שלך – היום, עכשיו – אז אתה פשוט סופר את הימים עד יום מותך. הביטחון החיצוני הזה לא יגיע לעולם. הגורמים החיצוניים לעולם לא יהיו בדיוק כמו שצריך. אם אתה מחכה לגורמים חיצוניים, אתה מחכה למוות. ובינתיים, אתה שוכח לחיות.

אז למה אתה מחכה? בטחון חיצוני הוא אשליה. במילותיה של הלן קלר: "ביטחון הוא בעיקר אמונה תפלה. זה לא קיים בטבע, וגם האנושות כמכלול אינה אותו. להימנע מסכנה זה לא בטוח יותר בטווח הארוך מאשר להיחשף באופן מוחלט. החיים הם או הרפתקה נועזת, או שום דבר." אז מה זה יהיה בשבילך? האם בחרת בהרפתקה הנועזת, או שבחרת בשום דבר?

  • גיוון/חוסר ודאות– יחד עם זה שאנחנו רוצים בטחון וודאות אנחנו באותו הזמן  גם משתוקקים לגוון.Paradoxically, there needs to be enough UNcertainty to provide spice and adventure in our lives. באופן פרדוקסלי, צריכה להיות ודאות כדי שנוכל לבקש את החוסר וודאות-לספק תבלין של הרפתקה בחיינו. ללא הוודאות לא נוכל להנות מהחוסר וודאות, וללא הגיוון לא נוכל להנות מהוודאות. יש אנשים שהגיוון והחוסר וודאות מתבטאים בכך שהם עושים ספורט אתגרי, או מחפשים תחביבים שונים, יש כאלה שזה בא אצלם לידי ביטוי בכך שהם בוגדים בבני הזוג, מתמכרים למשהו, יוצרים בחייהם מצבים של חוסר איזון רגשי, תנודות קיצוניות, מהמרים, ומסכנים את עצמם בתחומים שונים. גיוון הנו דבר חשוב בחיים, המשמר את העניין והיצירתיות בחיינו, השאלה האם אנחנו מודעים לצורך שלנו בגיוון? האם אנחנו יוצרים גיוון בחיינו? והאם אנחנו יוצרים אותו בצורה בריאה עבורינו ועבור הקרובים אלינו?
  • משמעות/הכרה– עמוק בפנים, כולנו רוצים להיות חשובים. We want our life to have meaning and significance. אנחנו רוצים  שהחיים שלנו יהיו בעלי משמעות וחשיבות. I can imagine no worse a death than to think my life didn't matter. לעיתים קרובות איננו יכולים לדמיין שום מוות  אשר יהיה גרוע יותר מאשר לחשוב על החיים שלנו ללא חשיבות, משמעות והכרה. אנו פועלים לעיתים קרובות מתוך הצורך בהכרה ומשמעות. אם זה הצורך שיכירו בתרומה שלנו, במשמעות שלנו, ובחשיבות שלנו. לכן לעיתים קרובות במקום העבודה או במערכות יחסים אנו נשחקים כאשר אנו חשים שהצד השני לא מכיר בערכינו, במשמעות שאנו נותנים ויכולים עוד לתת. ואז לעיתים או שניכנס למצב של WORKOHOLIC  על מנת לקבל את ההכרה, או שנפוצץ את הדברים, או שנחפש מערכת יחסים חדשה, אחרת, או שנהיה משועבדים למה שקיים, וכל זה מתוך הרצון בהכרה. יחד עם זאת מתוך צורך זה, אנו יכולים להיות יצירתיים, ולהרים את היחסים לרמה אחרת לגמרי, תוך עמידה על שלנו.
  • אהבה וקשר– יהיה זה קשה לטעון נגד הצורך באהבה. We want to feel part of a community. אנחנו רוצים להרגיש חלק מקהילה. We want to be cared for and cared about. אנו רוצים להיות מטופלים ולהרגיש שאכפת מאיתנו. רב האנשים מאמינים שהם פועלים מתוך הצורך באהבה וקשר, ונכון שהוא קיים אצל כולנו, אך עלינו לשאול את עצמינו האם מה שמוביל אותנו זה הצורך באהבה? האם זה מה שמניע אותנו, ובשבילו נעשה הכל? האם כשאנחנו פועלים כל פעולה שהיא, אנחנו עושים זאת מתוך הצורך הזה להרגיש אהובים, לדעת שאנחנו חשובים למישהו, שלמישהו אכפת מאיתנו, ולדעת שיש לנו את היכולת לאהוב, ולהביע אכפתיות לאחר? לעיתים נצעד הרבה מעבר למה שחשבנו שאנו יכולים עבור האהבה. וכאן גם עולה השאלה מהי אהבה עבורינו? מהי אותה אהבה אמיתית שאנו מייחלים לה? האם אישה מוכה נשארת בקשר מתוך הצורך באהבה? או הצורך בביטחון? האם כשאנו אוהבים בתנאים שלנו זה מתוך אהבה? ומה הוא הצורך הבסיסי הזה להיות אהובים עבורינו?
  • צמיחה והתרחבות– יכול להיות שיש כמה אנשים שאומרים שהם לא רוצים לגדול, אבל אנו חושבים שהם פשוט חוששים לעשות זאת, או אולי לא לעשות זאת. To become better, to improve our skills, to stretch and excel may be more evident in some than others, but it's there. כדי להיות טוב יותר, לשפר את המיומנויות שלנו, כדי למתוח להצטיין עשוי להיות ברור יותר בחלק יותר מאחרים, אבל זה שם. לכולנו יש את הצורך לצמוח, לגדול, להתרחב. וכאשר הצורך הזה לא מתמלא אצלינו אנחנו נוטים לפצות את עצמינו בדרכים אחרות. אך כאן בא לידי ביטוי הצורך במימוש והגשמה. בעולם המערבי מאחר ורובינו חוששים ולא מגיעים לצורך הזה אנחנו גדלים-פיזית. האוכל מהווה פיצוי על חוסר הצמיחה והגדילה הרוחניים והנפשיים ואנחנו גדלים במימדים שלנו במקום. אם נחליט שאנו רוצים לצמוח ולהתפתח ולגדול בצורה בריאה ואמיתית ונפעל למען צורך זה אנחנו נראה איך כל החיים שלנו משתנים ואנו מגיעים למימוש והגשמה.
  • תרומה– הרצון לתרום משהו בעל ערך, כדי לעזור לאחרים, כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר ממה שמצאנו -עבור כולנו. כאן שוב חוזרים למושג של הגשם- הגשם יורד ויוצר צמיחה של כל הטבע, ומשקה את העולם, ותורם וע"י כך מוביל להגשמה. הגשם יורד עבור אחרים, לא עבור עצמו. וכך התרומה לאחר מובילה לתרומה עבור עצמינו. אך הצורך לתרום הוא צורך לא אנוכי, צורך שבא פשוט מהרצון לתת לאחר. יש קצת ריקנות בחיים שלנו. אנחנו קונים בגדים ולא מסתכלים על המוכר שלא מקבל שעות נוספות. אנחנו מבקשים מהבחורה בקולנוע פופקורן ולא שמים לב שהיא עומדת על הרגליים שעות רבות, בלי שהמעסיק שלה ישים לה כיסא. ואם הוא ישים כיסא, אז הוא ישים ציוד על הכיסא, בשביל שלא תשב עליו – כי עובדים שעומדים הם עובדים יעילים. כאשר אנו באים לתרום, אנו עושים זאת מתוך הבנה שכל 6 הצרכים קיימים אצל כל אחד ואחד, ואנו רוצים לתרום לרווחתם, לתת להם, על מנת שחייהם יהיו טובים יותר והצרכים שלהם ימולאו.

הסתכל ברשימה זו כדי להבין טוב יותר את המניעים האישיים ולבחון אילו נראה המשמעותיים ביותר עבורך. Then, look at what you do to fulfill the needs of others. ואז, הסתכל על מה שאתה עושה כדי למלא את הצרכים שלך ושל אחרים. It will likely make a difference in what and how you do what you do. זה צפוי להשפיע על מה ואיך אתה עושה מה שאתה עושה.שאלו את עצמיכם מהם 2 הצרכים החשובים ביותר עבורכם- ואיך אתם פועלים על מנת למלא אותם. רובנו עובדים יותר על 4 הצרכים הראשונים בצורה האינטנסיבית ביותר. וה2 האחרים באים בשלבים מאוחרים יותר. חשבו מה חשוב עבור המימוש שלכם וההגשמה שלכם? מהו הצורך שבלעדיו לא תוכלו לעשות שום צעד קדימה? 2 הצרכים הראשונים שלנו הם הכוח המניע אותנו.ה DRIVING FORCE. עוד מה שמניע אותנו הם אמונות הליב שלנו, הערכים שלנו, הנובעים מתוך הצרכים וכל אלו מובילים למימוש והגשמה.

כשאתם באים לענות על השאלה מהם 2 הצרכים המובילים שלכם, שאלו את עצמכם את השאלות הבאות- וקחו כמה דקות עם עט ונייר וענו על כך:

  • מה אתם רוצים?
  • מה הדבר שאתם הכי משתוקקים אליו/ מתאווים אליו?
  • לקראת מה אתם נעים קדימה-מה מוביל אתכם?
  • ממה אתם מפחדים?
  • ממה אתם בורחים ?
  • איך אתם יודעים שאתם אהובים? מה אתם מרגישים, רואים, חושבים, מתנהגים- הסרט שיש לכם בראש?
  • מה צריך לקרות בשביל שתרגישו משמעותיים בחייכם? מה תראו? מה תשמעו? מה תחושו? מה תרגישו?
  • אילו משאבים יש לכם, בשביל להגיע למטרה שלכם? אילו כלים יש בידיכם?
  • אילו  קוים אדומים יש לכם? מה צריך לקרות בשביל שהם ישתנו? האם זה אקולוגי עבורכם?

It also should make a difference in the way you describe and explain what you and your product can do.

  1. ליצור מערכת יחסים בה יש לאדם יכולת מינוף ומוטיבציה. מתוך הFEDUPNESS,  לעיתים קרובות, בני אדם צריכים למאוס במצב הקיים-המצוי ולמצוא מה יניע אותם לבצע שינוי, מה המחירים שהם משלמים מכך שהם חשים תקיעות לעומת היתרונות והרווחים בהישארות במצב הקיים והמוכר. לשם כך יש לשאול שוב 3 שאלות בסיסיות: למה כן? איך כן? באיזה תנאי כן( אולי להעביר לשלב הפתרונות)

ולהלן השאלות להעלאת המצב המצוי:

שאלות להעלאת המצב המצוי- יצירת תחושת מיאוס מהמצב המצוי

  1. מה הבעיה באופן ספציפי?
  2. איך את/ה יודע/ת שזו בעיה?
  3. איך את/ה יודע/ת לקבל אותה.
  4. איך את/ה יודע/ת מתי לקבל אותה?
  5. איך את/ה יודע/ת עם מי לקבל אותה?
  6. איך את/ה יודע/ת איפה לקבל אותה?

מה עוצר מבעדך מלשנות את הבעיה.

  1. שבירת הדפוס או האסרטגיה המגבילה את האדם.
  2. הגדרת הבעיה במונחים פתירים– קודם כל יש לשאול מה כן, ולא רק מה לא.  לאחר מכן להשתמש בגישת הפתרונות הישימים. המיינד שלנו לא מבין דברים מעורפלים. חיפוש הפתרונות: למה כן? איך כן? באיזה תנאי כן?- העשיה תלויה בנו בלבד. עשייה אפיקטיבית. (סיפור האוטובוס?)
  3. יצירת אלטרנטיבה מעצימה ויצירתית תוך יצירת משאבים רגשיים.
  4. התנייה (אופרנטית)של ההחלטה החדשה– יצירת חיזוקים חיוביים אשר יאשרו את ההחלטה ויצליחו ליצור המשכיות שלה.
  5. לבדוק ולוודא שההחלטה אקולוגית עבורו על מנת שיוכל ליישם אותה ברמות הגבוהות של הערכים שלו. –  היות ואנו בני האדם היננו מערכת אקולוגית בפני עצמה, אשר מורכבת מסינרגיה של הרבה מערכות: גוף, שכל, נפש,רגש. עלינו לבדוק שהתוצאה הרצויה שלנו איננה מתנגשת או פוגעת במערכת אקולוגית שלנו- כלומר היא שומרת על אקולוגיה בריאה. היות שאנו גם נמצאים ביחסים עם מערכות שונות בתוך חיינו ובתחומים שונים שיש סינרגיה ביניהם (מערכות יחסים, אנשים, עבודה, לימודים…) אנו רוצים לוודא שגם כאן אין פגיעה אלא השפעה חיובית. כשמופר האיזון בין המערכות השונות שיש סינרגיה ביניהן, ההשפעה הינה מיידית על כל המערכת הקולוגית.

בדיקה אקולוגית אישית:

בדרך להשגת מטרה, קיים סיכוי סביר שיהיו שינויים בהרגלים ובהתנהגויות. לכן יש לבצע בדיקה אקולוגית. עם עצמי שכל "החלקים" שבי מסכימים עם השינוי. שאין התנגדויות וקונפליקטים פנימיים, שזה מתאים למטרות ויעדים אחרים בחיי. לבדיקה זו 2 פנים: א. הפן הלוגי שכלתני, ב. הפן הפיזי-תחישתי.

א.      הפן הלוגי: שאלו את עצמכם מה המחירים הצפויים בשינוי שאתם עושים? האם אתם מוכנים לשלם מחירים אלו?

תגובות

תגובות

אודות הכותב/ת: רונית חיימוב

בת 41, אמא ל 2 בנים, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית, מרצה וטריינרית ב NLP, עובדת בשיטות אפקטיביות, ביניהם: EMDR, DBT,CBT, Schema Therapy, מיינדפולנס ועוד. תלמידתו של סטיב אנדראס ממציא פרוטוקול הטראומה ב NLP ניסיון של 15 שנים כעובדת סוציאלית בביה״ח וולפסון בעלת רקע בעבודה עם מטופלים הסובלים מחרדה, טראומה, נפגעות תקיפה מינית, אלימות במשפחה, מטופלים בריאטריים (לאחר קיצור קיבה), סוכרת נעורים ומבוגרים, טיפול נמרץ ילדים ועוד. בעלת קליניקה פרטית בתל אביב.