מאת רונית חיימוב זילברמן
בתקופה זה בה אנו מנסים לגרש את החושך באשר הוא, בין אם אנו מחפשים יותר שעות אור במהלך ימי החורף, ומתקשים להסתגל לשעון החורף, בין אם אנו שרים את שירי חג החנוכה ומאמינים בגירוש החושך על מנת ליצור את האור, ובין אם חונכנו לעשיה ותבונה- הלא שייקספיר קרא לתבונה אור. אנו בעולם הטיפול באים להציע דרך נוספת, אחרת, והיא קבלת החושך, פירוש החושך, והבנה שאנו זקוקים לחושך בדיוק כמו שאנו זקוקים לאור.
מה היה קורה אם הלילה היה מלא אור? היינו מתקשים לנוח, לתת לנפשינו וגופינו הפוגה.
החושך גם מאפשר התכנסות, בדיקה פנימית,
הצל- על פי יונג הם אותם חלקים נסתרים אך חשובים המאפשרים יצירה, אותנטיות למול ההצגה של הפרסונה, והנם כח מניע חזק.
גישות חקירתיות קדומות בין עם מעולם המזרח והשאמניזם ובין אם מעולם המערב -מיינדפולנס מערבי, מציעות לחקור את החושך, לקבל אותו, מאחר והוא חלק הכרחי בנפשנו, ואף מציעות מסעות נפשיים בטבע ( ללא חומרים משני תודעה) כך שהאדם נמצא בחקירה נקייה את עצמו.
פריץ פרלס אבי תורת הגשטלט, אשר נחקר רבות והוכנס באינטגרציה לגישות כגון הסכמה תרפיה של גפרי יאנג, או הנלפ שם נדגם עי ד״ר ריצארד בנדלר, דיבר על ״הכיסא הריק״ כמטאפורה לאותו חלק חשוך- לאותם חלקי עצמי שאנחנו לא משוחחים ולומדים להכיר, ולהבין כי לחלקי העצמי החשוכים יש מקום חשוב ומטרתם לגונן עלינו. ואף לדאוג שלא נסתנוור מאור מזויף שהרי לא כל הנוצץ זהב הוא.
גישת הדיאלוג עם הקול אף היא מדברת על החלק השדי, על שיח עם המגן השומר והמנהל, המנתק אותנו לעיתים מהפצע הטראומטי.
אני מציעה בימים אלו לאור הנרות לנסות ולשים כיסא ריק בחדר ולייצר שיח בין אם בלב ובין אם בקול רם אם אותם חלקים שאנו מנסים להדחיק ולהצניע.
בעולם הפסיכותרפיה האינטגרטיבית נפש בריאה הנה נפש שכל חלקיה חיים בשלום אחד עם השני וקיימת קבלה של כל חלקי העצמי באהבה.
מאחלת שלמות ואינטגרציה.
