הרבה אנשים מתלבטים ושואלים האם טיפול ו״לדבר על״ יכול לייצר שינוי, לרפא, לשחרר. האם נצליח להגיע לשלום, רווחה ובריאות? האם נצליח לייצר מערכות יחסים מיטיבות? לייצר בטחון עצמי ושלום פנימי שאינם תלויים בגורמים חיצוניים? האם נצליח להתגבר על משברים חרדות וטראומות ולייצר חוסן שלווה ומשמעות?
הרבה פעמים מטופלים מרגישים שהם מקיזים דם בטיפול, אך הקזת דם, מנהג שהיה נהוג עד שלהי המאה ה19 כבר לא נהוג היום בעולם הרפואה , וכדאי גם להשתחרר ממנו בעולם הטיפול.
אנו נשענים על תיאוריות מלפני 200 שנים,לצד הצורך להבין שהמציאות בעולם היום שונה, ואולי תיאוריות העבר אינן מדוייקות עוד.
אם הייתם הולכים לרופא והוא היה מציע לכם הקזת דם כטיפול בצינון או חום הייתם בורחים מהחדר… וידוע כי היום הקזת דם הוא מנהג מאוד נדיר במעט מקרים ספציפיים, אך בעולם הטיפול אין הדבר כך אנו שומרים על אותן תיאוריות. להגנת עולם הטיפול יש לציין כי בהקזת דם השתמשו כאלף שנים עד שהבינו שעל פי רב אינה יעילה וזנחו אותה למעט אותם מקרים ספציפיים.
חשוב לראות איך למול ההיסטוריה שחוזרת על עצמה ומושכת לאותם מקומות אנו דווקא נתגמש, נייצר משהו אחר חדש- למול אותה מציאות המשחזרת את עצמה.
אפילו פרויד של היום הוא לא הפרויד של פעם, ולצד טיפול ממוקד העברה פסיכותרפיה אינגרטיבית
ניתן להיות יחד עם המטופלת כאשר היא נכנסת למוד של חיתוך עצמי ומקיזה דם,
כאשר משקיעים בטיפול והוא נתקע, וכאשר היחסי העברה קשים.
בעולם המיינדפולנס אומרים שיש לאפשר למטופלת לחתוך את עצמה כשהמטפל עד- בהנחה שהמטפל מצליח להישאר ממושאב לאורך התהליך הקשה.
בעולם של יחסי העברה מדברים על פוזיציות ופרדיגמות
המטפל תמיד יקח את התפקיד הנגדי בפרדיגמה
חמש פרדיגמות ועשר פוזיציות
תוקפן – קורבן
מציל – ילד זקוק להצלה
אמא לא קיימת – ילד מוזנח
מפתה – מפותה
המאמין – המכחיש
בהתאם לתפיסה הפסיכודינמית, מדגיש טיפול TFP את חשיבותם היישומית של יחסי ההעברה, אלא שבעוד שהטיפול הפסיכודינמי "הרגיל" מדגיש ומפרש היבטי העברה מיחסים מוקדמים בחיי המטופל, ב-TFP ממורקרות ההעברות וההשלכות הבין-אישיות שמתקיימות בהווה, במערכת היחסים העכשווית שבין המטפל למטופל וגם במערכות יחסים אקטואליות אחרות בין המטופל לבין אחרים משמעותיים עמם הוא מצוי בקשר כיום. דרך פרשנות של יחסי ההעברה מזהה המטפל את הדרכים בהן מתהווים עיוותים תפיסתיים הרסניים לגבי תפיסת העצמי והאחר.
הטיפול מתמקד בויסות רגשי למול רגשות סוערים, באיזון התנהגויות אימפולסיביות וביצירת זהות שלמה ובריאה למול השבר של הטראומה המורכבת.
בעמדה חשדנית ומערכות יחסים כאוטיות- למשל לתקוף את המטפל שהוא מטפל רק בעבור הכסף ואז המטפל הוא הקורבן, ואם המטפל מתנתק רגשית הוא אמא הלא קיימת.
לעיתים המטופל ו/או המטפל מנסים להתנחמד= פיתוי.
גישת הNLP מתיחסת לחלקים בצורה אחרת.
עבוודת חלקים בטיפול
רבים מאיתנו תמהים כיצד קורה, לפעמים, שאנו נקרעים בין רצונות מנוגדים, חווים בו–זמנית רגשות מנוגדים ויכולים להיות, בעת ובעונה אחת, דבר והיפוכו. אולם, התבוננות כנה בחיינו מעלה שפשוט איננו עשויים מיקשה אחת; אנחנו גם חכמים וגם טיפשים, גם מוצלחים וגם לא יוצלחים, גם חזקים וגם חלשים, גם רגישים וגם אטומים. בעצם אנו עדים לשינוי בהשקפה. אם בימי קדם האדם היה נידון למאבק קוסמי בין היצר הטוב ליצר הרע, בין האל לשטן. היום מאבק קוסמי זה הועתק אל נבכי נפשו של האדם כאשר כוחות מנודים אלו הם חלקים או דמויות בנפשנו, מקצתן שוחרות טוב ומקצתן שוחרות רע. עקב כך לעיתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו תקועים, בקונפליקט מתמשך, ולא מצליחים לקדם את עצמנו לקראת היעד או היעדים שאנו מציבים עבור עצמנו ומעוניינים להשיג על מנת להגיע לשלמות. מציאות זו מצאה את דרכה גם לקליניקה הטיפולית. מספר גישות טיפוליות שונות ואולי אפילו נוגדות דיברו על העבודה עם חלקים, כתהליך הכרחי להשגת
המטרה המיוחלת. ללא עבודה עם החלקים השונים, הטיפול או ההנחיה לעיתים קרובות מגיעים למבוי סתום. על כן כשאנו באים לעבוד עם אנשים עלינו להכיר את החלקים השונים בתוכם וללמוד לעבוד עם כל חלקים אלו. ראיית הנפש כקבוצת דמויות, או כבעל חלקים ומודים שונים ומגוונים, מאפשרת לראות היגיון פנימי במצבים בלתי מובנים, כגון שאדם פועל בניגוד לאינטרסים העצמיים, להפחית תחושה מזיקה של אחריות יתר, ולדחות את אופני ההתנהגות בלתי קבילים מבלי לדחות את האדם כולו.
בעבודת חלקים מעולם הנלפ בכל קונפליקט פנימי מבקשים מהמטופל לקחת כל אחד מהחלקים הקונפליקטואלים
- לשאול כל חלק מה הכוונה החיובית שלו- מה הוא רוצה עבור האדם?
- לדמיין ייצוג ויזואלי- כמו מה הוא נראה
- לנהל משא ומתן בין הכוונות החיוביות של כל החלק במקום גישת האו/או גישת הגם וגם.
- לברר התנגדויות של החלקים אחד לשני ולשרות בכל חלק ( לא לכפות אינטגרציה מהירה ולא אקולוגית).
בעולם הטיפול בטראומה מדברים על מנגנוני הישרדות המהווים מאפיינים אישיותים:
המנגנונים ״הקרים״- הקופא, המתעלף ( מתנתק רגשית) והמתנחמד
המנגנונים ״החמים״- הלוחם, הרץ ( בורח מרגש כואב לעשייה) והמתאחד( הדרמתי).
בטיפול המטופל תמיד יאחוז במנגנון קר/חם והמטפל במנגנון ההופכי.
וכך מייצרים ויסות רגשי, והומיאוסטזיס במערכות יחסים.
אני ממליצה לעיתים לוותר על התיאוריות הישנות ולהשתמש בכלים יזמיים וחדשנים אשר נשענים על התיאוריות אך גם על המציאות העדכנית.
נפש בריאה היא נפש שכל חלקיה באינטגרציה ובקבלה הדדית.
באהבה רונית.
