במציאות של אי ודאות חשוב להתחיל את השנה תוך יצירת ודאות פנימית.
כדאי לחשוב על משהו אחד קטן שניתן לעשות, שלא
תלוי באף אחד אחר, כדי לקדם אותך. אני מכירה הרבה
אנשים שעשו הסבה מקצועית דווקא בתקופה הזאת וחזרו
לחלומות ישנים, אבל אני לא מדברת על הצעדים הגדולים הללו.
אני מדברת על צעד קטן לקראת השנה החדשה. משהו אחד
קטן שאת בעלת השליטה בו, זה יכול להיות גם הרפייה, ריקוד,
מדיטציה, צעקה, צחוק, דברים מהסוג הזה.
לאחר שהצלחת ליצור ודאות פנימית קטנה, אפשר לעבור
למטרה גדולה. למשל, לכתוב ספר. אחר כך, יש לעשות אותו
הדבר עם הילדים שלנו: לעזור להם לייצר אי של ודאות.
לשאול אותם מהו הרצון, החלום שהם רוצים לממש, שלא
תלוי באף אחד. הבן שלי, למשל, לומד לנגן על גיטרה.
כשאנחנו חולים, אפילו בשפעת רגילה, אנחנו לוקחים פסק זמן
מהעולם, מתכנסים בעצמנו עד יעבור הזעם. אנחנו מוותרים
על החלומות והרצונות שלנו – והדבר נכון גם במצבים של
חולי כרוני, אשפוזים, וימי קורונה. אני ממליצה לעשות ההיפך
הגמור: להתחבר לרצונות ולחלומות הכי "משוגעים" שיש, כי
חיבור לרצונות ולחלומות הוא מה שמקדם אותנו, מצמיח אותנו,
נותן לנו משמעות ומגביר את תחושת החוסן והמסוגלות שלנו.
אחד הדברים שמגבירים את תחושת המסוגלות והחוסן הוא
הידיעה שניתן להתמודד עם מה שבא ולבצע פעולות שישפיעו
לטובה על המצב שלנו.
אין ספק ששנה חדשה היא גם הזדמנות לקביעת יעדים, מטרות, וחלומות חדשים, ולבחור מה הצעד הראשון למימושם.
לסיכום, הפעולה שלנו צריכה להיעשות בסדר הבא:
1 .חיבור לרצונות ולחלומות
2 .איתור יעדים קטנים שניתן להתחיל מהם
3 .בחירת מטרה גדולה שלא תלויה באף אחד ושהקורונה לא יכולה
להשפיע עליה. 4. מה הצעד הראשון ותאריך היעד לביצועו.
בנוסף בתחילת הלימודים עם קאפסולות וזום, חשוב גם בסדר היום הזה להתחבר למה נכון לילד. לרצונות קטנים, ולשים לב כמה שעות של זום הילד יכול להכיל, לא לדרוש מעבר ליכולת, להיות גמישים. קאפסולות דווקא יכולות לאפשר תשומת לב אישית יותר לילד, אך לוודא שהקשר עם החברים לא מתנתק.
לאחרונה הוצאתי מדריך חינמי לילדים ונוער שכולל 30 כלים
שנגזרו מארבע גישות טיפוליות וניתן ליישמם ביחד, ככמשפחה,
או באופן עצמאי, כדי להשתחרר מחרדה ולהגביר את המסוגלות
שלנו ואת האמונה בעצמנו.ניתן להוריד את המדריך בקישור:
Selfhelpanxiety/il.co.ravpage.ronitsway://https
