מהי תקשורת מקרבת?
בבסיסה של תקשורת מקרבת לא אלימה קיימת ההנחה שבאמצעות דיבור והקשבה לזולת והתבוננות על צרכיו – נוכל לקיים תקשורת בינאישית תקינה, כזו שבאה מהלב.
נהפוך לאנושיים יותר ונדע להשתמש בחמלה כלפי עצמנו וכלפי האחרים.
כך נוכל לפתח ולשמר יחסים בינאישיים טובים ויעילים בחיי המשפחה, העבודה, עם ילדינו ועם כל המעגלים שמסביבנו.
התקשורת המקרבת משתמשת בשפה מקרבת הנובעת ממודעות, הקשבה ונתינת הזדמנות לאחר להביע את דעתו ואת צרכיו.
בעקבות ההקשבה תוכל להתבצע נתינה אמיתית מהלב ויינתן מקום לכל אחד על דעותיו וצרכיו האישיים.
לפי שיטת התקשורת המקרבת, כשצרכיו של אדם באים לידי ביטוי ומתמלאים האדם מרוצה ושמח בחייו. במידה והצרכים אינם מתמלאים – האדם חש רגשות שליליים כמו אכזבה ותסכול ומחפש דרך להשיג את מה שהוא מעוניין בו, לרוב בדרך שלילית ומזיקה.
כשנוצר מצב של קונפליקט ברצונות ובצרכים נוצרים ביקורת ושיפוטיות והאנרגיה מושקעת בהתקפה והוכחת האחר.
אולם, אם לומדים לדבר בצורה שונה – האחר יהיה פנוי להקשיב לנו ולגלות אמפטיה לצרכינו ורצונותינו.
ואז, ניתן יהיה למצוא דרכים כיצד לספק את כל הצדדים.
כך, שניתן לומר, שתקשורת מקרבת לא אלימה מאפשרת ליצור הבנה ואמפתיה בין אדם לחברו, בין הורים לילדים, בין עמיתים לעבודה.
כשהמטרה בכל תחומי החיים הללו היא – לקיים שיתוף פעולה ולחזק תחושת קרבה, חמלה ואמפטיה בכל מערכת יחסים.
כשפועלים מתוך תקשורת מקרבת קיים רצון כן לברר "מה לא עובד ביחסים", האם אנחנו משתמשים במילים או בביטויים שמרחיקים מאיתנו את האחר במקום לקרבו. ואז לשנות את התקשורת הבינאישית כך שתקרב ותיצור חיבור בין אנשים במקום ריחוק.
כלים לתקשורת מקרבת
לא לדבר עם האחר במצב שאינו מוכן להקשיב
תקשורת מקרבת דורשת הקשבה ותשומת לב לאחר.
במידה ואתם מעוניינים להעביר מסר למישהו ורואים שהוא לא נמצא במצב שמאפשר לו להקשיב – דחו את השיחה.
זה יכול להיות מצב גופני לא מתאים (רעב, עייף) או מצב נפשי לא מתאים (נסער, עצבני, חרד).
מצאו זמן אחר שאתם חשים שהשני פתוח להקשיב.
להכניס את האחר לעולמנו
להביע את עצמנו, לספר מה עושה לנו טוב, לשתף בחוויות ולבקש מהאחר גם לספר על עצמו – מה עבר עליו היום, מה גרם לו שמחה ועוד.
בדרך זו נוצרת ומשתמרת קרבה בין אנשים, השני לומד לתת מקום לאחר.
לא לקבוע עבור האחר מה הוא חושב או מרגיש
רק האדם עצמו יודע מה הוא מרגיש, חושב או צריך. אף אחד לא יכול לקבוע לו את הדברים הללו.
אל תתיימרו לחשוב שאתם יכולים לייצג את האחר. תנו לו לשקף את עצמו.
אל תניחו הנחות – תשאלו ותבררו.
כשמתלוננים או תוקפים את האחר הוא נסגר
כל שיחה שתתחיל בהתקפה, תלונה או האשמה לא תתקדם לכיוון של תקשורת מקרבת.
ניתן לשקף לאחר מה אני מרגיש/ה בקשר להתבטאות מסוימת שלו או לגבי מעשה שעשה. הדגש הוא עלי ולא עליו.
כך, הוא אינו מרגיש מותקף ואינו תוקף חזרה, מתכנס בעצמו או נוטש את השיחה.
קוראים לזה "מסר האני" – וזהו כלי מעולה לתקשורת מקרבת.
לא לומר "אני יודע", אלא "בוא נחשוב יחד"
כשקובעים דעה על משהו שנוגע לשני צדדים, רוב הסיכוי הוא שיהיו חילוקי דעות. זאת מכיוון, שלכל אחד יש את הדעות שלו. לכל אחד מפה פנימית אחרת.
לכן, כדאי להציע לחשוב על הנושא יחד ולהגיע לפתרון משותף.
לנסות להבין מה השני רוצה ומדוע.
לא לנסות לשכנע את האחר לפעול כמוני
יש לנו רצון "לחנך" את האחרים ולגרום להם לנהוג כמונו "כי הדרך שלי נכונה".
אין דרך אחת נכונה. תמיד יש דרכים שונות להגיע למטרה מסוימת.
יש לכבד כל רעיון וכל דרך.
ולכן, אפשר לומר מה דעתנו, להעביר מסר ואולי ערך מסוים ולתת לשני לבחור אם הוא מאמץ אותו או לא.
אם נשחרר ולא נלחץ לא תתפתח התנגדות ואולי במשך הזמן תהיה התקרבות לדרך שלנו.
שימו לב למה שאתם אומרים
"מילה יכולה להרוג" אנחנו אומרים ולא טועים…
מילים יכולות לפצוע ולהזיק ומצד שני יכולות לקדם ולעודד.
לעבוד על עצמנו לומר רק מילים בונות, מקדמות, מעצימות, במיוחד לילדים ולבני/בנות זוג.
לדבר באופן שיפתח את הלב ולא יסגור אותו.
תקשורת מקרבת בזוגיות
תקשורת זוגית מקרבת ולא אלימה, היא תקשורת שמבוססת על הקשבה, נתינת כבוד והקשבה אמפטית לבן/בת הזוג.
חיים זוגיים מאופיינים במחלוקות וקונפליקטים, לצד רגעים מהנים וחיוביים.
ישנם שלבם שונים בחיי הזוגיות שהם רגישים יותר, כגון: הריון, לידת ילד, דיכאון אחרי לידה, התמודדות עם מתבגרים בעייתיים ועוד.ץ
לעיתים, שיחה בנושאים בעייתיים גורמת להגברת המתח בין בני הזוג. לעיתים הם בוחרים שלא לדבר בכלל על אותם נושאים, אך המתח נותר ברקע וגורם אט אט לריחוק בין בני הזוג.
הכלים של תקשורת מקרבת יכולים לעזור באופן משמעותי ביחסים זוגיים.
זאת, אם בני הזוג ילמדו לתת אחד לשני הזדמנות לביטוי עצמי ובמקביל יתרגלו את ההקשבה מתוך אמפטיה.
כמה טיפים זוגיים מתוך נקודת המוצא של תקשורת מקרבת:
- להקשיב – מספיק שצד אחד בזוגיות ייקח על עצמו את התפקיד של מי שמתקשר בעזרת עקרונות התקשורת המקרבת, זה יכול להספיק כדי ליצור שינוי חיובי בזוגיות.
כמו לדוגמה:
"תסביר לי מה הכי מפריע לך בנושא הזה?" או "תעזור לי להבין אותך טוב יותר. תסביר לי למה אתה מתכוון".
כמו כן חשוב – שכשבן/בת הזוג מדברים – השני רק יקשיב וינסה לראות את הנושא מנקודת מבטו של השני. - לשאול שאלות אמפתיות – מעבר להקשבה חשוב ללוות אותה בשאלות אמפטיות, כגון: "אם אני מבינה נכון, מה שאתה אומר זה…?", או – "כלומר, מה שהכי מפריע לך זה…", או – "אני יכול/ה להבין למה הרגשת…"
שאלה אמפטית מעידה שהשני הבין את הנאמר וחווה את הרגשתו של בן/בת זוגו. הוא/היא נותנים תוקף לתחושת בן/בת הזוג ולא מבקרים אותה. - שיתוף – לאחר שאתם חשים כי בן/בת זוגכם הבהיר עצמו ושהוא חש/ה שגם אתם הבנתם אותו – עשו ת התהליך על עצמכם.
הבהירו ושתפו את האחר, אך ללא האשמות. תוך התרכזות ברגשות שמתעוררים בכם לאור מעשיו.
ניתן לומר: " הייתי רוצה עכשיו גם לשתף אותך במה שאני מרגיש/ה וחווה. תוכל להקשיב לי?" וגם – "חשוב לי ששנינו נשתף פעולה במטלות השונות של הבית". - סיום השיחה בשאלה ולא בקביעה – לא לסכם את השיחה בקביעה
"אז מהיום אתה שוטף כלים בערב". אלא, "איך אתה מרגיש עם מה שאמרנו? מה לדעתך כדאי לעשות? אם ערב אחד אתה תשטוף כלים ובשני אני – זה בסדר?"
תקשורת מקרבת עם ילדים
תקשורת מקרבת מתבססת על זיהוי צרכים של עצמי ושל העומד מולי ולמידה כיצד יש לדבר על אותם הצרכים והרגשות שמתלווים אליהם.
כשמדובר על תקשורת מקרבת עם ילדים, ההורים צריכים לפעול לפי העקרונות הבאים:
- לשאול קודם את עצמם מה חשוב להם בנושא שיש בו קונפליקט.
לדוגמה: בנוגע לשעת שינה בלילה.
מסקנה אפשרית: חשוב להורה שהילד ישן מספיק שעות. - בשלב הבא לחשוב מה הילד צריך או רוצה בנושא הזה.
לדוגמה: להמשיך לשחק ועוד לא ללכת לישון. - בדרך זו שמים את הצרכים של כל אחד מהצדדים על השולחן.
לא לאיים – "אם לא תלך עכשיו לישון, אז…", אלא לתת לילד תחושה שמבינים אותו: " אני רואה כמה כיף לך לשחק".
נותנים לגיטימציה לרגשות הילד. - לאחר החיבור יגיע הפתרון: "בוא ננסה למצוא דרך שתתאים לשנינו.
למשל, תשחק עוד עשר דקות ואז תלך לישון".
ניתן גם להסביר לילד את החשיבות של השינה, שיבין למה ההורה מתעקש.
ליצור אצל הילד הבנה שההורה אכפתי אליו ולוקח בחשבון את רצונותיו, יחד עם המגבלות האובייקטיביות.
הרבה יותר קל להורה להשתמש בכוחו ובסמכותו ולכפות על הילד, אך שימוש בכוח עובד פחות טוב ויכול לגרור מהילד התנהגות הנובעת מפחד, תחושת אשמה, נטייה לשקר כדי להשיג דברים וחוסר שביעות רצון מתמשכת.
תקשורת מקרבת תורמת לכך שהילד ישתף פעולה מתוך בחירה ורצון, כתוצאה מהדיאלוג בינו לבין הוריו. חשוב גם לילד להרגיש שהוא בוחר משהו בעצמו ולוקח על זה אחריות.
תקשורת מקרבת בעבודה
מומלץ להשתמש בעקרונות התקשורת המקרבת גם בתחום העבודה.
תקשורת מסוג זה יכולה לשפר משמעותית את היחסים בין העובדים לבין עצמם ובין העובדים להנהלה.
ארגון שבו יש ערכים של הקשבה, פתיחות הדדית, תקשורת תקינה וכבוד לאחר – הוא ארגון שנעים לעבוד בו. הארגון יתקדם ויפעל באופן יעיל יותר, כשכל אחד מעובדיו ירצה לעזור לשני ולנהל ביניהם דיאלוג פתוח ומכבד.
בין הפעולות שניתן לעשות:
- אחראי צוות או מנהל יכול ליזום פעילויות שיגבשו את העובדים שלו.
- ליזום פעילויות בין מחלקות שונות בארגון
- לעבוד על תחושת שיתוף הפעולה בין העובדים.
כל מה שנדרש הוא רצון של אחד הצדדים להוביל את המהלך ונכונות של הצד השני להצטרף אליו. ניתן גם להחליט שצד שלישי יגשר ביניהם. - לתת לכל עובד להביע את הצרכים שלו ללא שיפוט, האשמה או ביקורת.
- להיות קשוב לצרכיו של העובד האחר. לתת לו הזדמנות להביע אותם.
- אם נוצר עימות – לדבר עליו. לא להשאיר קונפליקט לא מטופל, הוא נוטה להתעצם עם הזמן. לאפשר לכל אחד מהצדדים לומר את תחושותיו, להקשיב לו, לתת לו הרגשה שמנסים להבין אותו, שהוא נשמע.
- כששני הצדדים הביעו את תחושותיהם לגבי הקונפליקט ותוך הבנה ברורה של צרכי שניהם – לחפש פתרון יחד שיהיה מקובל על שני הצדדים.
- אין צד טועה וצד צודק. שני הצדדים צודקים כל אחד בדרכו.
יש שני אנשים המעוניינים להתפשר וליצור תקשורת מקרבת ביניהם.
תרגילים בתקשורת מקרבת
תרגיל 1 – איך אני מרגיש?
לוקחים שתי חבילות קלפים – אחת של רגשות ואחת של צרכים.
(יש אפשרות להכין את הקלפים לבד או לרכוש אותם או גם להשתמש בכל סוג של קלפי מודעות ולהתחבר לציורים שבהם).
הערה: אדם יכול לעשות את התרגיל הזה גם רק עם עצמו למטרת הבהרת רגשותיו וצרכיו לעצמו.
כל משתתף בודק עם עצמו איך הוא מרגיש עכשיו ומה הכי היה רוצה כרגע ומוציא את הקלפים המתאימים. לעשות סבב בין המשתתפים – שכל אחד יוכל להביע את עצמו . לא קטוע אותו או להעיר הערות.
תרגיל 2 – תיאור רגשות
כל אחד לוקח קלף שמזכיר לו אירוע שבו חווה רגש מסוים. הוא מספר מה היה המקרה שגרם לו להרגיש את אותו הרגש. כיצד הרגיש במקרה אחר שהרגש הזה לא התקיים.
הערה: ניתן לבצע גם בלי קלפים.
תרגיל 3 – מה הייתי צריך אז?
כל משתתף מספר על רגש שלילי שחווה.
משתתף אחר מנסה לנחש מה היה הצורך של האדם שלא התמלא שבעקבותיו הרגיש כך.
מטרת התרגיל היא להתנסות באמפטיה לאחר ללא שיפוטיות או ביקורת וגם ללא כל ניסיון לפתור את הבעיה.
תרגיל 4 – מה נוכל לומר במקום?
מטרת התרגיל היא להתנסות בדיבור מקרב ולא תוקפני.
להציע ניסוח אחר למשפטים היוצרים תחושה של התקפה וביקורת ולהפוך אותם למשפטים של תקשורת מקרבת ולא אלימה.
לדוגמה:
"את/ה אף פעם לא מקשיב/ה"
"את/ה לא מתייחס/ת אלי"
תרגיל 5 – פשוט לומר תודה
כל משתתף מספר על דבר מסוים שנאמר או נעשה לו שהוא זוכר לטובה.
מה הרגש שעלה בו כתוצאה מכך ואיזה צורך זה מילא עבורו.
לדוגמה:
"כשהבאתי לבוס שלי את העבודה שהכנתי הוא חייך אלי ואמר לי תודה"
"כשהקשבתי לחברה שלי ראיתי שהוקל לה".
ניתן גם לעשות את התרגיל על הכרת תודה לעצמנו. לדוגמה: "כשעשיתי ספורט היום הרגשתי שלא וויתרתי לעצמי".
רונית חיימוב – המלמדת לימודי טיפול רגשי בבית הספר לפסיכותרפיה שהקימה, מלמדת את נושא התקשורת המקרבת לאנשי מקצוע בתחום ולכל אדם המעוניין ללמוד את הכלים לתקשורת מודעת, מכילה, אמפטית ומקרבת. לפרטים נוספים חייגו 072-3222715
