עולם הטיפול הנפשי התפתח ומתרחב בעשורים האחרונים ואחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני המטפל הינה האפקטיביות של התהליך הטיפולי שבאה לידי ביטוי בצורך לאזן בין פתיחות, העמקה ומתן מרחב בטוח למיפוי מגוון הקשיים נפשיים התפקודיים והסימפטומטיים, תוך הבניית והצמחת החוסן הנפשי של המטופל ובין הצורך בייעול וקידום התהליך הטיפולי.
הנחת העבודה העכשווית והעדכנית המהווה בעיני את הבסיס והמסגרת הטיפולית הבטוחה והיעילה היא כי ארגז כלים רחב , יחד עם הקשבה, סקרנות, אי- ידיעה מאפשרת למטפל גמישות מחשבתית, דיוק והתאמה אישית לכל מטופל, ובכל שלב של המסע הטיפולי.
היכולת של מטפל להקשיב, לנוע, לבחור, לענות על שאלות, להבין את המטופל ולהיות ערניים לצרכים המשתנים מתוך ההתפתחות – מרחיבה את הפרספקטיבה הטיפולית ומעניקה זוויות שונות, ומאפשרת לטיפול להיות מותאם אישית ולכן יעיל, מעצים, ומספק יותר. ואף מוביל ליותר מטופלים למטפל.
נקודות מבט אלה של המטפל מאפשרות החזקת המתח בין המשגה ושיום לבין שהייה במרחב הלא מודע יחד עם הבחירה בעיתוי הנכון והבטוח להשתמש בגישה המתמקדת באופן מופע המצוקה (לדוגמא מופעים פיזיולוגיים של התקפי חרדה). הסתכלות על המסגרת הטיפולית כמרחב המאפשר קיום טיפול מתמקד מחד וקשוב לצורכי קצב הלמידה וההשתהות עם המטופל מאידך, וזאת תוך בנייה ושמירה של המרחב הפנימי של המטופל והמטפל נקי וחופשי להתפתחות ויצירתיות- נסו לדמיין ספירלה אינסופית ואת תנועת הריקוד של הפתיחה המאפיינת את מבנה הספירלה לבין תנועת הסגירה שלה במקביל.
בשלב הראשון אנו "יוצקים" את הבסיס הבטוח: ה ”הסכם הטיפולי” או “הברית הטיפולית” שמשמעותו היא החוזה הלא כתוב שבין המטופל למטפל שלו. הברית הטיפולית, הינה הסינרגיה הבלתי נראית בין מטפל למטופל, והמסגור הבטוח למרחב הטיפולי. במהלך השיחות, דרך סקירת העבר מתבהרות מחשבות, רגשות וחוויות של המטופל ומתברר גם ההקשר הרלוונטי שלהם למצב העצמי האישיותי של המטופל ולקושי הנוכחי שהביא אותו לבקש עזרה.
בשלב הבא בתהליך בניית האמון בקשר הטיפולי הנרקם, חשוב כי המטפל ירשום בהערות "כוכבית " את כל הידע הקליני שנאסף והתבהר במהלך הטיפול עד כה כדי להמשיך להיות מוכן ופתוח לכל התפתחות נוספת ויחד עם זאת כשעולה הצורך- לחזור ולהשתמש בידע הנצבר כמפתח להעמקה, הבנה, שיחזור ולמידה מחדש. שלב זה מפתח אמון עמוק, מעמיק תחושת שייכות ומייצר הוויית "רואים אותי" ותיקוף חשוב לעמדת המטופל במרחב הבטוח- תוך כדי למידה ,הבנה חשיפה וידיעה של המטופל בסיועו של המטפל, ונפתחת אפשרות לעדכון מחשבות ותחושות, לניהול עצמאי פחות קשה ומטריד, ובהמשך יצירת חווית מסוגלות לחיות חיים באופן יותר מאוזן אדפטיבי ומספק.
יחד עם זאת ידוע כי העבודה הטיפולית העמוקה והמצמיחה כוללת תנועה מתמדת ובלתי נמנעת בין שברים בברית הטיפולית לתיקונם. השברים הללו חשובים והכרחיים לתהליך הריפוי והצמיחה ומתרחשים בכל טיפול אפקטיבי. הקונפליקטים יכולים להופיע בעוצמה מינורית או דרמטית, כוללים מתחים ואי-הסכמות, התנגדויות תוך שבירה של שיתוף הפעולה ומייצרים עומס בקשר הטיפולי.
זיהוי פוטנציאל ה"פיצוץ" או השבר לרוב טומנים בחובם פוטנציאל צמיחה משמעותי, והופכים את הטיפול לאפקטיבי ומגדל. נדרשת הסכמה פנימית של המטפל להיות בחוסן ואפילו בהובלה עדינה בנקודות אלה. זיהוי, סקירה, יכולת ומסוגלות לקרקע ולמשאב עצמו כחלק מהשהייה וההובלה במשבריות הנדרשת לקידום התהליך הטיפולי.
בתהליך הכניסה למשבר מתבצע "מודלינג" חשוב בין המטפל למטופל – שהתהליך אינו טבעי לו ואף יכול להיחוות על ידו, כחשיפה לא פשוטה לאיום. ע"י הובלה עדינה ובטוחה מתאפשר לימוד של הקשבה, יחד עם החזקה של השרייה ונוכחות בטוחה ושקטה של המטפל -יצירת איים של ביטחון בתהליך הטיפולי .וזאת מתוך חזון ושאיפה בטיפול אפקטיבי לאפשר למטופל ללמוד לייצר הלך רוח ועמדה של הצטרפות וחיבור למטפל ולא של התנגדות והפרדה ממנו ופיתוח מוטיבציה מייצור עצמי לחקירה של המופעים הפיזיולוגיים ועוצמתם ולמידת דרכים עצמאיות של ויסות פיזיולוגי, כגון: איזון נשימתי, שינוי מנח גוף מענה מווסת לדחף שעולה בקשיבות ובאיזון.
לסיכום , בחירת הגישה הטיפולית היעילה והנכונה למטופלים נגזרת מראיית עולם הטיפול כיריעת קנבס עצומה וריקה שניתן לשלב במרחבה – תהליכים מגישות שונות – לבנות ולבסס שיטת עבודה שמשלבת בין הכלים, האלמנטים הרעיוניים – המדויקים והמועילים מכל גישה טיפולית , בכל נקודה ושלב בתהליך הטיפולי, מתוך תובנה כי מהות התהליך שמתרחש במרחב הטיפולי הוא עדכון מפת הדרכים הפנימית של המטופל כך שזו תהא רלוונטית למציאות הנוכחית, לקידום הריפוי והשינוי .
