ט"ו באב מצוין ביהדות כמועד בסימן פיוס ונחמה בעם ישראל. הוא חג של האהבה במסורת והיסטוריה של העם היהודי, שחל בהפוגה שבין עונת הבציר והקטיף לעונת האסיף והחריש. בתנ"ך מסופר שבליל הירח המלא יצאו הצעירים לרקוד בכרמים לשם מציאת האהבה שבין גבר לאישה, ולפי פירוש חז"ל יש אומרים שהחגיגות מתקשרות להבעת וביטוי אהבה ואחדות בעם ישראל ובכך מהווה ט"ו באב תיקון של תשעה באב, בו נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם. פירוש נוסף הוא שכל האירועים מביעים ומביאים נחמה ותיקון של מצב קשה ע"י חגיגה של אנרגיית האהבה היקומית.
הרעיון שהאהבה "מסתורית" טבוע בנו כה עמוק עד שרבים חושבים שאיננו יודעים ואיננו מבינים אותה באמת, כמאמר קהלת (ט', 1): "גַּם-אַהֲבָה גַם-שִׂנְאָה, אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם".
במהלך ההיסטוריה היו המשוררים והמחזאים אלה שעליהם הוטל להבחין ולאבחן מהי אהבה. הרומנטיקה נחשבה דבר בלתי מובן, ממש כמו השתאות והתבוננות עמוקה בקשת בענן. בימינו לקחו מדענים את האתגר הזה והצליחו למצוא את "הורמוני האהבה" – אוקסיטוצין ולוזופרסין באזורים מסוימים במוח הקשורים למערכת הגמול.
למעשה, אהבה קיימת בכל מקום ביקום. זו אנרגיה מופשטת ומתגלגלת ושבני האדם עדיין לא מוכנים לקבל דרך עורם, עיניהם, אוזניהם ומוחם. בני האנוש מסתפקים בכך שמצאו אותה בפינות מסוימות בגופם של הגבר והאישה שם היא מצטברת. הם מחפשים אותה שם כדי ליהנות ממופעיה המוכרים בלי לדעת שהיא פזורה בשפע ביקום – החיפוש שלנו נועד למצוא אהבה ולא גבר או אישה – לכן הכיצד אפשר לדבר על אהבה כעל מהות החיים, או כעל איכות אוניברסלית? כשהיא באה והולכת בהתאם למצבי הרוח והתחושות שלנו? או בניסוח אחר האהבה הינה חוויה שתלויה בדבר?
עלינו להתבונן בדברים יותר לעומק ולהבין כי האהבה שבאה והולכת, היא אהבה מותנית. כלומר, תלויה בתנאים חיצוניים. מכלול אחד של תנאים פותח את לבנו, מכלול אחר סוגר אותו. התנאים שפותחים את לבנו הם לרוב אותם תנאים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, להרגיש רצויים, להרגיש עטופים וחשובים. אנחנו אוהבים כשאנחנו מקבלים אהבה בחזרה, אוהבים משהו או מישהו בהקשר של שייכות וקניין. אנחנו אוהבים את עצמנו ורכושנו, אחר-כך באה המשפחה, אחריה החברים, אחריהם העמיתים לעבודה, אחריהם אנשים “משלנו”, אחר-כך “לא משלנו”, רחוק מאוד מאהבה אוניברסלית , ואנרגיה טהורה .
מה עלינו לעשות על מנת שאהבתנו תזרום ביתר חופשיות, באופן רציף יותר, ותהיה פחות תלויה בדבר ? כיצד ניתן ללמוד לפתוח את הלב לאהבה גדולה יותר? אפשרות אחת היא להיות ישרים לגבי מה שקורה , להתבוננות ותשומת לב לכך שהאהבה הולכת ובאה, למידה המאפשרת הכרות קרובה יותר עם אותה אנרגיה עמוקה.
אפשרות נוספת היא הידיעה וההטמעה כי אהבה היא כוח אנרגטי שכדי להפיק אותה במלוא איכותה אנו חורשים זורעים ומטפחים בהתמדה את שדות היחסים שלנו, ובראש ובראשונה את היחסים שלנו עם עצמנו – הכבוד שאנו מטפחים לעצמנו, הבנת הצרכים ,הקשיים והכאב שלנו, גידול וטיפוח היכולות שלנו – כל אלה הם חלק מטיפוח האהבה. מתאר זאת במדויק דונלד ויניקוט (1896-1971) כשסיפר על הקושי שהוא פוגש בבואו לתאר מהי אהבה: "תמיד עלי להילחם כדי להרגיש יצירתי, אם אני מתאר מילה כמו אהבה, עלי להתחיל מאפס – כוונתי היא לראות הכול מחדש – כל הזמן"
התודעה הרווחת שהלב פועל באופן ספונטני, שאין לנו שליטה עליו, שאין קשר בין כלים שכליים ואהבה, מטעה. הסבל, הכאב והקשיים שאנחנו חווים באהבה מותנית, מקורם במחסומים שכליים וחשיבתיים שאנו מציבים בערוץ הזרימה החופשית של הלב. האהבה האוניברסלית שאינה מותנית ואינה תלויה בדבר מגיבה לטבע ולכל חי באהדה ובפתיחות, ללא מידה וללא גבולות. אנרגיה שלא שייכת לנו ואינה נפגעת כשמושאי האהבה משתנים או נעלמים.
כדי ללמוד ולהבין את האהבה כאנרגיה יקומית אוניברסאלית , בחרתי להביא את ההתבוננות באהבה לפי הכתבים הבודהיסטיים- המבחינים בין שלושה סוגי אהבה:
הסוג הראשון נקרא פיה – אהבה מתוך אחיזה (attachment) (piya)
לכל הדברים יש נטייה להשתנות. אם בנאדם אוהב מישהו או משהו מתוך אחיזה – הוא כל הזמן יחיה בפחד, דאגה וחרדה לאבד את היקר לו. לכן אם לבנאדם יש נטייה לאהוב מתוך היאחזות והתקשרות , עדיף לו לא לאהוב אף אחד, כיוון שהוא כל הזמן יחווה פחד, דאגה וחרדה.
הסוג השני של אהבה נקרא קאמה, – אהבה מתוך אחיזה (kama) לאינפורמציה שמתקבלת דרך החושים. לדוגמא: צבע או צורה כזאת אני אוהב, טעם כזה אני אוהב, צליל, ריח, מגע . מאחר שכל האלמנטים בטבע נוטים להשתנות, אהבה שתלויה באינפורמציה מהחושים מטעה אותנו כמו סמים, וזו אהבה שתלויה בהרבה אלמנטים שמשתנים כל הזמן.
האובייקט שבו אנחנו נאחזים נוטה להשתנות, וברגע שהוא ישתנה האהבה שלנו אליו תיעלם, וכך נרגיש פגיעה ונחפש אובייקט אחר להיאחז בו. לדוגמא, אם גבר מתאהב באשה בגלל הצורה שלה, עם השנים כשהגוף יתבגר והוא עלול לרצות לחפש אישה אחרת.
בדיוק כפי שהמרחק בין העין שלנו שקולטת את האינפורמציה לאובייקט שאנו רואים נוטה להשתנות. כך, אם אנחנו רואים משהו שמוצא חן בעינינו דרך ערפל, ולכן האובייקט עלול להפוך פתאום לדוחה בעינינו כשהערפל יתפוגג.
כפי שהעין שלנו עצמה נוטה להשתנות, וכך גם שאר החושים שלנו משתנים, ואינפורמציה שאהבנו קודם עלולה ליצור אצלנו דחייה בטווח של זמן.
מכאן ניתן להבין וללמוד שהתפיסה שלנו אף היא משתנה, ולכן גם מסיבה זו דבר שאהבנו קודם, בטווח של זמן יראה לנו דוחה.
אם כך, במקרה של אהבה שתלויה בחושים או בדבר אחר, ברגע שמשתנה או נלקח הדבר, ייווצר בתוכנו סבל.
אהבה מסוג שלישי – אהבה שאינה תלויה בדבר. loving kindness – בפאלי , (Metta)
אהבה שנובעת מרצון טוב וטובתו של הזולת בהיותו יצור חי. מטה יכולה לבוא לידי ביטוי מבחינה מנטאלית, מבחינת דיבור או מבחינת מעשה. זאת אחת מארבע האיכויות שנקראות בראהמה ויהארה (משכן האלים), שהינה אהבה לכל היצורים החיים באשר הם באופן שווה.
ניתן להמחיש זאת ע"י האנלוגיה – כפי שאמא אוהבת את בנה היחיד עד כדי שהיא מוכנה להקריב את נפשה עבורו, כך על הבנאדם לאהוב את כל היצורים החיים. אך קודם כל עליו לאהוב את עצמו. דוגמה לאהבה כזאת תוכלו למצוא אצל הדלאי לאמה ביחסו לכל האנשים סביבו, כולל הסינים כעם כובש.
לימוד ותרגול של מטה אנו יכולים לתרגל בסיומו של כל תרגול מדיטציה, כאשר אנו שולחים ברכות לכל היצורים החיים באשר הם ומאחלים לרווחתם, שמחתם, בריאותם ואושרם.
ולסיכום אברך בלב אוהב – מי ייתן וכל אחת ואחד מכם יפתח בתוכו אהבה של מטה לעצמו ולכל היצורים החיים, ושזה יהווה האנרגיה והכוח המניע בחייכם.
סיגי ברזילאי
מייל: sigalit007@yahoo.com
